צפו: הפלאפל שהמונה טעים לא הצליח לסיים
(צילום: משה מזרחי)
לא כל יום יוצא לי להגיע לחיפה, אבל אני האחרון שיפספס הזדמנות לנסיעה מחוץ לעיר, ובמיוחד לצפון. כל פעם שאני מגיע לחיפה אני מרגיש קצת כמו בחוץ לארץ. כמו כולם, גם אני חי עם לוח זמנים מחייב ומגביל, בגלל זה כשהגעתי לאזור של כיכר פריז התכוונתי להזדרז לחזור הביתה ולסיים את הביקור ברכישה של בורגול אדום.
קניתי את הבורגול במקום הקבוע שלי ואז גיליתי שגם הוא התייקר - המחיר הידידותי שהכרתי כבר לא קיים. אבל בכל זאת קניתי את הקופסאות, והמשכתי בחזרה ברגל לכיוון בתי המשפט לעבר החניה שבה השארתי את המונית, וירדתי בסמטה לכיוון חדש שאני לא מכיר.
ביקורות אוכל רחוב נוספות של המונה טועם:
יש לי הרגל משונה כזה לא לחזור באותה הדרך שבה הגעתי ליעד, סתם אוהב ככה לשנות כיוון ולגוון. כמו בטאקי. כמעט הספקתי לעבור את הכניסה לרכבת - שרק בחיפה היא ממוקמת באלכסון - ואז ממש בטעות עשיתי חצי סיבוב במקום ופתאום ראיתי את פלאפל כיכר פריז שנראה כאילו הוא קצת נחבא אל הכלים בצד הכיכר.
המבנה הזמני של הפאב הצמוד מסתיר את המקום, אבל את התור של האנשים שם אי-אפשר היה לפספס. התקרבתי אל הפלאפלייה יחד עם עוד אנשים וכולנו הצטרפנו לתור. אין ולא יהיה סימן טוב יותר לכך שמדובר במקום חיובי ומשביע יותר מתור יפה של לקוחות רעבים, וחלקם אפילו קצת שבעים ובאו לאכול רק כי הם התגעגעו לטעם.
חייבים להגיד את זה: אנחנו חיים במדינה קטנה שצרה מלהכיל את שלל הדעות והאמונות הקיימות בה, וכן, גם באוכל אנחנו לא מסכימים על כלום. אצלי, למשל, חומוס גלילי לא עובר. הפלאפל החיפאי לא מוכר לי. שמעתי על פלאפל הזקנים ופלאפל ג'ורג', אבל יותר מזה אני לא יודע הרבה. שמתי לב שבחיפה אוכלים פלאפל בלי כוסברה, ואני יודע שפעם זה גם לא היה עובר מבחינתי.
כדורי פלאפל לא שמנוניים
אבל בפלאפל כיכר פריז מכינים פלאפל מחומוס עם תבלינים שהם רק שלהם, יחד עם מדחום של מקצוענים בתוך השמן - הם מכינים כאן כל היום כדורי פלאפל בדיוק מרשים. אני לא יודע מי המאפייה שמכינה להם את הפיתות, אבל אני יודע שהן גדולות ונהדרות, עד שהתחשק לי אפילו לקחת כמה מהן הביתה ולדחוף למקפיא.
גיל, בעל המקום, מנהל את הפלאפלייה יחד עם בנו תום. האבא אחראי על הכדורים ועל הקופה והבן אחראי על הדלפק ועל העבודה מול הלקוחות. ההכנה של הכדורים כאן נראית קפדנית ביותר - גיל לא מכניס לצ'יפסר את הכדורים הענקיים אם השמן לא הגיע לטמפרטורה המדויקת, מה שמבטיח שהעשייה של הפלאפל נכונה ומדויקת והכדורים נאטמים ברגע שהם נוגעים בשמן.
המנה מתחילה עם פיתה נהדרת ואפשר להגיד שמדובר בפלאפל יחסית דיאטטי ודל בשמן. בניגוד למקומות אחרים, כאן הכדורים יוצאים יבשים למגע ולא שמנוניים. גיל ממלא את הפיתה בסלטים, ותהרגו אותי אבל אני לא אוכל עגבנייה בפרוסות - לא מבין את הצפונים האלה שחותכים ככה את העגבנייה, לא מספיק שאין אצלכם כוסברה?
אבל לפחות היה שם חציל מוחמץ, שאותו הם דווקא כן חותכים לריבועים קטנים. הצפונים האלה לא החלטיים. אצלנו במרכז אין דבר כזה חציל מוחמץ, אצלנו הדבר הכי מעניין שיכול לבוא עם הפלאפל זה הזיתים בסלט או הבצל אדום של פלאפל תדמור בתל אביב.
תום קשוב לכל לקוח, אפילו לשמן מקצועי כמוני שמגיע פעם ראשונה ושואל הרבה שאלות מכשילות. הוספתי לפיתה את כל מגוון הרטבים והממרחים של המקום - שום כתוש, ליים בלאדי שדאגו "להחריף" אותו בכוונה יתר על המידה, ופלפל צ'ומה במרקם גס ולא טחון דק כמו שאני מכיר. מכירים את התחושה שאכלתם חריף ואחרי כמה שעות גיליתם את הגרעין הקטן הממזרי שבגללו כל הפה שלכם שורף יום שלם? אז בדיוק ככה.
מעל המנה ביקשתי להוסיף קצת טחינה סמיכה שנראית כאילו שהיא כמעט גולמית אבל היה לה טעם נפלא. אכלתי מנה מעולה, השירות היה מהיר ולעניין והפלאפל משביע ביותר. בקיצור, המנה הכי משתלמת שאכלתי עד עכשיו. ב-18 שקלים בלבד תקבלו מנה מעולה שלא תצליחו לגמור, וכנראה שתעצרו כמוני לפני החצי.
