המונה טועם קובי רובין
(צילום: אבי חי)
לפני כמה ימים התעוררתי לעוד בוקר של יום עבודה והשמועות התחילו לזרום אליי ישר לתוך האוזן - פתחו עוד שווארמיה כאילו סודית. יש חובבי שווארמה הרבה יותר רציניים ממני. הרבה שנים כבר שאני מסתפק בחצי מנה, אבל שווארמיה חדשה זו תמיד בשורה טובה גם בשבילי. בתל אביב החנויות מתחלפות בקצב מטורף, ובמיוחד דוכני אוכל קבועים שאנשים נוהגים לפקוד מדי יום, ונפתחים מחדש בכל פעם במיתוג אחר.
זה לא קשור רק לאוכל עצמו כי הצלחה של מקום תלויה היום גם בכמה דוחפים אותו ביחסי ציבור וברשתות - אם לא תעשה רעש, לא ידעו שאתה קיים.
ביקורות אוכל רחוב נוספות של המונה טועם:
הגעתי לשווארמה אליאס בתל אביב, הסתכלתי על התפריט וישר ידעתי שאני הולך לאכול רק חצי מנה. באותו הרגע התעצבנתי, לא בגלל שאני הולך לאכול חצי מנה, אלא בגלל העובדה שבדוכני אוכל רחוב לא יודעים חשבון פשוט - מנה שווארמה בפיתה עולה 48 שקלים, אבל חצי מנה עולה 30. וזה רק משתפר.
הסכין החשמלית לא אמורה לחתוך יותר מדי פעמים במכה אחת. אפשר היה לשמוע את המנוע בוכה קצת מרוב מאמץ. הבשר הגיע לחצי המנה שלי כשהוא כבר פחות חם כי הגרילמן חתך יותר מדי שווארמה.
הצטרפתי אל התור במקום כשלפניי מחכים אנשים עם הרבה יותר חשק לשווארמה ממני, כאלה שמפרקים בלי בעיה 50 שקלים על מנה שווארמה ישר מהקרוסלה. אני מודה שגם אני התהפנטתי מהבשר המסתובב.
לפניי בתור עמד אחד שנראה כמוני - לא מספיק שבע כלכלית, חד-עין כמוני ושמן מקצועי. אני קולט הכול. בכל פעם שמאלצים אותי לשחרר סכום לא מבוטל מהכיס, אני נכנס למצב שבו אני מגונן על הארנק שלי. כשגיליתי שכמות השווארמה בחצי מנה שווה כמעט לכמות שיש במנה המלאה, התחשק לי עוד יותר להזמין רק חצי מנה. אני לא פה בשביל התוספות - בשבילי רק בשר בפיתה בבקשה.
לפניי עמדו שלושה לקוחות שהגזימו עם התוספות שהעמיסו בתוך המנה. שתי פיתות לפניי, הבחנתי בפיתה שהתפרקה ונפתחה מהצד באמצע ההכנה. לא נורא, זה יכול לקרות, אבל אז במקום לנשק את הפיתה ולהוריד אותה מהשולחן, עובד הדלפק הניח אותה אחר כבוד בין כלי הניקיון שעל השולחן ליד תנור השווארמה.
אם יש לכם עסק שמוכר אוכל ובשעת העומס עוברים מולכם עשרות לקוחות רעבים - אתם לא יכולים לנצח את קצב העבודה המקסימלי. שווארמיה לא יכולה להרשות לעצמה לעבוד רק עם שני עובדים, וכאן מתחילה הטעות של שווארמה אליאס. עובד אחד נמצא על הקופה וגם על מילוי הסלטים, העובד השני עובד קשה מדי. מבחינתם הלקוחות כבר שבויים בריח המסחרר אז אין לחץ, מי שאין לו סבלנות, שילך ויחזור.
יותר מדי שווארמה
הבחור שנמצא בהכנה התחיל לפלט את השווארמה יותר מדי עם הסכין החשמלית. איפה הימים שהיו מפלטים שווארמה עם סכין מאכלת מרשימה? הסכין ירדה על השווארמה יותר מדי - לא סתם יש גובה מסוים לכלי הקיבול שתופס את השווארמה, לא אמורים לעבור את הגובה שלו. כשהכלי הזה מתמלא זה סימן בשביל הגרילמן לעצור רגע, במיוחד עם שווארמה בקר שחייבת להיות מוגשת מהבילה עד כמה שאפשר, עם אדים שיוצאים בכל נגיסה.
נחזור לסכין החשמלית. לתשומת ליבכם בשווארמה אליאס - היא לא אמורה לחתוך יותר מדי פעמים במכה אחת. אפשר היה לשמוע את המנוע בוכה קצת מרוב מאמץ. הבשר הגיע לחצי המנה שלי כשהוא כבר פחות חם כי הגרילמן חתך יותר מדי שווארמה.
הגיע התור שלי, האיש הגדול שאוכל רק חצי מנה. ביקשתי את המנה שלי בלי כלום, רק עם בשר בפיתה, וקיבלתי טוויסט בעלילה בסגנון דרום אמריקה פינת טורקיה. למעלה על הפיתה היה רוטב צ'ימיצ'ורי ביתי. המנה הגיעה יפה אבל לא חמה בכלל. בשר בקר, מעולה ככל שיהיה, לא אוהב קור וגם הלקוחות אוהבים לאכול אוכל חם. אני צריך ורוצה לראות אדים מהבילים עולים מהמנה שלי, ובעצם, מכל מנה שמוציאים מהדלפק.
הצ'ימצ'ורי של אליאס לא היה מספיק מעניין, וגם מי בכלל חשב על להוסיף צ'ימיצ'ורי לשווארמה? הבשר היה מעולה אבל לא זכה לכבוד שמגיע לו והשומן המעולה שליווה כל ביס היה קר, וחבל. הגודל של הפיתה היה בסדר והבלגן בתוכה חגג קצת. זו שווארמה שיכולה להיות טעימה, אבל עדיף לטעות עם חצי מנה ולא עם מנה שלמה.
אסור לשכוח שהשווארמה הזאת נמצאת סמוך לרחוב המסגר, רחוב שלא חסרה בו תחרות - ממש ליד יש עוד מקום. אולי כדאי שתצוותו מישהו שיעמוד ליד התנור בלי לזוז מהעמדה, או שתחליטו לעבוד טיפה יותר לאט ולחתוך רק שתי מנות שווארמה בכל הזמנה - ואם אתם לא רואים אדים, אל תגישו.
התחושה הייתה כמו להגיע לפלאפלייה שנשארו לה כמה כדורים מוכנים בדיוק כשהגעת, ואז ביקשת חצי מנה וסגרת להם את הפינה עם הכדורים הפושרים. תראו לי חובב שווארמה אחד שלא סובבו אותו פעם בקומבינה הזאת.
