אני עוד זוכר את נס ציונה בתור רחוב בדרך לרחובות, עוד עיירת דרכים, לא יותר מזה. אבל עם השנים הכול גדל והתחבר - נס ציונה, רחובות, ראשון לציון. פעם גבעות החול והכורכר היו נטושות להן על הדרך, היום כל אזור מתאכלס לו במהרה עם עו שכונה ועוד שכונה.
ואיך זה קשור לאוכל? אספתי לקוחה מנס ציונה לתחנת הרכבת של רחובות. בדרך היא סיפרה על מקום חדש שנפתח בשכונה ליד רחובות עם שם קצת מוזר: איבּן. "סע לשם, הם מכינים את כל המאפים על המקום". הורדתי את הלקוחה ברכבת, הכנסתי את הכתובת לאפליקציית "הכר את ארצך בניגוד לרצונך", ויצאתי לדרך. טיפסתי דרך שכונה חדשה, נוסע בין בתים פרטיים, לרגע חשבתי שהלקוחה עבדה עליי, מה כבר יכול להיות כאן? אבל דווקא למעלה, בקצה של השכונה, גיליתי מרכז מסחרי קטן עם חניון קטנטן.
לזה לא ציפיתי: פטיסרי, בית מאפה, בית קפה אמיתי על גבעה מעל שכונה בתוך אחד הקצוות של נס ציונה. איבן הוא מקום שקט ליודעי דבר ואיכות בלבד. בכניסה ניצב דלפק קטן מאוד, אבל מאחוריו מטבח שלם הומה תנועה של מגשים עם טבחים ואופים, די מזכיר את בר לחם בתל אביב - רק עם מטבח שתופס יותר מקום מאשר אזור הישיבה. מעט כיסאות בפנים, כמה שולחנות בחוץ וזהו. זה מצא חן בעיניי.
עוד אוכל רחוב:
הצצתי פנימה למטבח. התנור בשעות הבוקר הלא מוקדמות עדיין המשיך להנפיק מאפים, השולחנות עדיין היו מלאים מאפים בהכנה לאפייה, והלקוחות עם קפה ומאפה.
עצרתי את עצמי מול כל המאפים המתוקים, אבל המראה של עלי מאפה הגבינה משכו לי את העין דרך הזכוכית. מה זה המאפה הזה בבקשה? מאפה גבינת ריקוטה ותרד - מאפה בצק עלים מחמאה כמובן, בתוכו גבינת ריקוטה מעולה שאליה הוסיפו תרד דק-דק. הגבינה גלשה לה קצת החוצה מהמאפה בעדינות קלילה, עדיין נאחזה בבצק, זה מה שהעין שלי זיהתה. המאפה הזה קרץ לי.
מודה כאן: רגע אחרי הצילום ליד המונית, הנגיסה הראשונה הייתה מהצד - אל תוך הגבינה שגלשה החוצה. בצק העלים התפצפץ לי בחלל הפה שכבה אל תוך שכבה, ונמס אל תוך החמאה. דומה מאוד לקווין-אמאן, אותו מאפה צרפתי עם יותר מדי שכבות בצק עלים ומלא חמאה.
בהתחלה מרגישים מתיקות קלילה מאוד - בגלל הכמות הלא מבוטלת של החמאה. אחר כך נוגעים בגבינת הריקוטה עם התרד. ואז ממריאים. הטעם לא מלוח, זו פשוט שלמות של יצירה. לא היה סיכוי שאשאיר זכר ממנה - ואין סיכוי שתרצו לחלוק אותה. את המאפה הזה אוכלים לבד.
אחר כך שאלתי כמה שאלות רקע. למה איבּן? על שם אבן גבירול. כל תל אביבי יודע שאומרים איבּן עם דגש בבית ולא אבן גבירול בלי דגש ויוד אחרי האלף. בינינו, איבן, אבן, מה זה משנה עכשיו? על קצה גבעה בנס ציונה יש מאפייה שאסור לפספס. אם מאפה אחד מעולה נתן בעיטה לכל החושים - כנראה הכול באיבן טעים.
