צפו: המונה טועם יוצא המום מצרכניה במושב נטעים
(צילום: משה מזרחי)
השבוע אספתי נוסע מתל אביב ולקחתי אותו לאזור סוכנויות הרכב לא רחוק מאיקאה בראשון לציון. הנסיעה על הכביש לכיוון הדרך לפלמחים, עשתה אותי רעב. שכחתי לאכול בבוקר, ובכל האזור המסחרי המדובר לא מצאתי מה לאכול, ולאכול באיקאה מבחינתי זו לא אופציה ואותה אני ממש לא לוקח בחשבון.
יש יישובים ברחבי הארץ שאני לא בטוח שאני יודע איך להסביר אותם. אני מדבר על מקומות כאלה שבהם אתה נוסע לך בדרך ופתאום אתה רואה שלט, פונה לעברו, ולא יודע מה תמצא שם. אבל אני הרפתקן, וכשאני מגלה מקומות כאלה אני נכנס ובודק מה יש בפנים. כך בדיוק קרה גם הפעם.
הצרכניה של נטעים לא נמצאת על הרחוב הראשי של המושב. בדרך כלל, בכניסה למושבים וליישובים קהילתיים, אפשר למצוא על הרחוב הראשי סילו ישן של תבואה, צמוד אליו מבנה של דואר וחנות מכולת קטנה ומקומית. כמעט תמיד זה נראה אותו הדבר, אבל לא כאן: בנטעים אתה נוסע על הרחוב ובכניסה פונה ימינה לכיוון הצרכניה. רק אחרי מאה מטר בערך אתה רואה שלט "צרכניה".
חשבתי לעצמי, כשהרעב מדבר מגרוני, שמקסימום אארגן לעצמי כאן לחמנייה וכמה פרוסות של גבינה לסגור את הפינה של הרעב בכמה דקות ולהמשיך לנסוע. זה היה התכנון, אבל אנחנו חיים כאן בארץ ישראל, וכל תכנון הוא בסיס לשינויים. האמת, לא ידעתי שמחכה לי כאן הפתעה, ועוד איזו הפתעה.
ריח של נקניק מעט חרוך
נכנסתי לצרכניה. מכירים את התופעה של מכולת שהייתה רוצה להיות סופר? זה בדיוק מה שראיתי שם: שניים שלושה מעברים עם מדפים ומצרכים עליהם, לא משהו שמספיק לעגלות עם גלגלים, אבל בהחלט משהו שמספיק לי ולכל שאר המבקרים פה.
הזכרתי לעצמי שבכניסה כתוב "צרכניה", והנמכתי את רמת הציפיות. התחלתי ללכת לכיוון הלחם, וחלפתי על פני הכוך של שניר. הכוך הזה הוא קודם כל חור בקיר הימני של הצרכניה. על החזית של הכוך יש מימין שני דלפקים משני צידי העמוד, ובאמצע - שניר מאחורי המקררים.
המובילים של איקאה הם כמו נהגי משאית - הם יכולים ללכת לאכול בכל מקום על המפה בארץ אם רק מתחשק להם, אבל הם פונים ימינה ביציאה מאיקאה ולוקחים בגט אצל שניר, וה כבר אומר משהו
המוצרים לפניך, הסלטים בחזית, המטבח קצת מאחור. זה הכל. שניר הזה באמת מנסה להפיק את המקסימום מהמינימום. הרחתי חביתה עם נקניק, ריח נפלא על הבוקר: זה מתחיל עם ניחוח של טיגון של ביצים טריות יחד עם ריח של נקניק מעט חרוך.
השעה הייתה עוד לא 10:00 בבוקר, והרגשתי שהריח הזה קלע בומבה לטעם שלי. מיד ידעתי שאני רוצה כזה, רק כזה בדיוק. וכמה זה עולה? 25 שקלים בתוך בגט חם שנאפה על המקום. שניר נתן לי לחוש את החמימות של הבגט, ואני הושטתי את גב היד, ובדקתי. רק ככה בודקים בגט חם, צריך וכדאי להקפיד.
שתי משאיות של איקאה חנו מחוץ לצרכניה, ויצאו מהן שני מובילים של איקאה, שחצי מהרהיטים בארץ הם הובילו. מסתבר שגם הם לא מוותרים לעצמם, ולפני שהם יוצאים לחלק רהיטים בכל רחבי הארץ, הם דווקא עוצרים אצל שניר. באותו רגע חשבתי לעצמי שהם כמו נהגי משאית - הם יכולים ללכת לאכול בכל מקום על המפה בארץ אם רק מתחשק להם, אבל הם פונים ימינה ביציאה מאיקאה ולוקחים בגט אצל שניר, וה כבר אומר משהו.
אני בתור נהג מונית תמיד עוקב אחרי המקומות שבהם אוכלים נהגי משאיות, כי רוב נהגי המשאיות עושים סיבובים קבועים ולא משתנים, והם תמיד בוחרים בקפידה את המקומות שבהם יאכלו את אוכל הרחוב שלהם. נהגי משאיות לא רוצים ליפול בשום מקום, אז אם אתם רואים משאיות עוצרות בנקודה מסוימת של אוכל רחוב - תודיעו לי בבקשה.
על כל זית היו פסי חריכה ברורים, מגולענים לתפארת. אחרי שנקטפו מהעץ ועברו את כל תהליך ההכנה הארוך, צרבו אותם על גחלים בשביל לחדד בהם את כל הטעם, ועוד איך חידדו. תהיתי לעצמי איך כל זה קורה לי כאן בצרכניה? צבטתי את עצמי
כנראה השעה הייתה מוקדמת, גם לשניר, כי הוא אמר שהם רק פתחו, ומסביב רק התחילה ההתארגנות לקראת הלקוחות של המנות הרציניות יותר. הבנתי ממנו שכבר מעל לחמש שנים זה הנוהל במקום, ושיש עוד מנות בתפריט. זה עניין אותי אבל 25 השקלים תמורת הבגט החם עניינו אותי במיוחד, וחשבתי שזה גם מאוד יכול לעניין את הקוראים שלי. אנחנו אנשים שמאוד אוהבים לאכול, במיוחד 25 שקלים בבגט. עכשיו תביא כבר את הבגט חביתה נקניק, בבקשה, כי אני רעב.
זיתים של הביוקר
בתוך שלוש דקות עליתי על כל הפרטים של הבחור. זה גם הזמן שלקח לי להבין שאת כל הסלטים שניר מכין בעצמו, כולל את הטחינה והחומוס. את הסלטים והזיתים של הביוקר הוא מביא ישר ממעדניית אברמנטו בבת ים.
בשלב הזה אני כבר שמתי עין על הזיתים הקלויים האלה: על כל זית היו פסי חריכה ברורים, מגולענים לתפארת. אחרי שנקטפו מהעץ ועברו את כל תהליך ההכנה הארוך, צרבו אותם על גחלים בשביל לחדד בהם את כל הטעם, ועוד איך חידדו. תהיתי לעצמי איך כל זה קורה לי כאן בצרכניה? צבטתי את עצמי בשביל להיות בטוח שאני לא חולם.
ואז החביתה שלי הייתה מוכנה: זו הייתה חביתה ענקית שנכנסה אל הבגט הטרי, רק שלפני כן שניר מרח שכבה של חריף וסלט כרוב טרי שמתאים לבוקר. אחר כך הוא פרס את החביתה הענקית לכל האורך, מעל הכול זרזיף זיתים מהביוקר - וזהו, כאן עצרתי את שניר וביקשתי שלא יארוז את הדוגמן.
ביקשתי שיניח את הבגט על הנייר, חלפתי על פני הקופה של הצרכניה ושילמתי, והבגט נראה לי ממש כמו דוגמן בדרך לצילומים. צילמתי, וקצת סבלתי במקביל, כי הריח של החביתה והנקניק חדר לי לאף, והיה פשוט מעולה. גמרתי לצלם, נשענתי על המונית, ונגסתי בבגט מלוא הפה של נהג מונית רעב על הבוקר, שפספס ארוחת בוקר ועכשיו זוכה לה.
וזה היה מעולה - הכרוב הטרי התפצפץ לו בפה, החביתה הייתה טרייה ויחד עם הנקניק היא נמסה לה בעדינות בפה. הזיתים היו מעולים, הבגט הטרי שמר על החום שלו אחרי האפייה, ואני עמדתי שם המום מזה שמצאתי מקום כל כך מתוקתק וטעים, דווקא כאן בתוך נטעים בצרכניה.
וכן, זה שווה כל שקל. אתם גם לא חייבים לאכול הכול, תבקשו לחתוך לחצי, ותאמינו לי - ככה תיהנו פעמיים.
