המונה טועם מצא קובה ב-8 שקלים. איפה?
(צילום: נויל האריס)
יש בארץ כאלו שממציאים מסעדות חדשות לבקרים ויש מסעדות ותיקות שעבור רבים הן כבר מוסדות. רוב המסעדות האלה לא מופיעות במדורי האוכל אלא הן מתקיימות עם מסורת ארוכת שנים כשכל אזור נושא בתוכו את המוסדות שלו.
לפעמים, במקרים נדירים, כשיוצא לי להגיע בנסיעה במונית עם לקוח מקומי, אני מצליח לגלות את אותם מקומות קסומים. לפעמים אחרי ביקור וטעימה, אני פוגש חבר שגר באזור, שלא העלה על דעתו לספר לי על מקום שמבחינתו הוא מובן מאליו.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אותך:
כזו היא מסעדת נבילה בחיפה, שקיימת משנת 1978. סמי היה אז ילד צעיר ומאז הוא בעסק המשפחתי שמלווה אותו כל החיים. אל המקום הגעתי בנסיעה עם לקוחה שלא מוותרת על משלוח של אוכל מוכן וארוז, אז בדרך לכתובת היעד עצרנו במסעדת נבילה או בשמה השני - "מסעדת האם". הלקוחה הודיעה שחלק מהנסיעה זה לעבור בחיפה תחתית במסעדת נבילה כדי לקחת משלוח. לפני שעלינו לכיוון כרמליה, לא ידעתי שיש בכלל בחיפה שכונה עם השם הזה.
הגענו לחיפה לקראת כניסת שבת, התנועה כבר הייתה דלילה עד כדי גיחוך לעומת מה שהתרחש בתל אביב רבתי. לנסוע בכבישים בארץ בלי לראות מכונית מלפניך או מאחוריך זה מראה נדיר, ולעמוד בצומת בלי שמישהו יצפצף לך - זה ממש יוצא דופן בימינו.
להגיד שאנחנו לא אוכלים קודם כל עם העיניים יהיה שקר. הדיוק של הקיפול, הבצק המקופל, הכמות המדויקת של מילוי התרד בפנים, החמיצות שמעקמת קלות את הפנים - הכול הפתיע אותי לטובה
עוד משהו שמצאתי בחיפה זה חנייה בלי סימון של קנס אפשרי, ופתאום נזכרתי שלאבני שפה יש גם צבע מקורי - אפור. החניתי את המונית ועקבתי אחרי הלקוחה אל תוך מסעדת נבילה כדי לראות על מה היא התעקשה כל הדרך ללכת לאסוף. "הם עושים שם פטאייר קטנים כאלו, כמו פיצוחים אנחנו אוכלים אותם", היא סיפרה, ואני שאלתי את עצמי כמה קטן יכול להיות הפטאייר הזה? בשלב הזה כל מה שרציתי זה לטעום.
סמי הכין את המשלוח, התקרב אלי והגיש לי שלושה מאפים: הפטאייר הראשון היה עם תרד בר מיוחד יחד עם בצל חי, שהיה חתוך כל כך דק עד שהוא נמס אל תוך הבצק. זה היה פטאייר קטן וממזרי בלי שומשום עליו. מידת הדיוק שלו הייתה מדהימה ביופיה - להגיד שאנחנו לא אוכלים קודם כל עם העיניים יהיה שקר. הדיוק של הקיפול, הבצק המקופל, הכמות המדויקת של מילוי התרד בפנים, החמיצות שמעקמת קלות את הפנים - הכול הפתיע אותי לטובה.
לא משנה אם אתם אוכלי בשר או צמחוניים או אנשים שחושבים שהם יותר חכמים מכולנו - מסעדת נבילה תתן לכם את התמורה המלאה למחיר
על המקום ביקשתי עוד מאותו הדבר, כמה שנכנס ב-20 שקלים. אחר כך, בדרך הביתה, הצטערתי שלא פירקתי להם את המטבח כי פשוט אי אפשר להפסיק לאכול את הפטאייר הזה.
המאפה השני היה פטאייר בשר בקר יחד עם בשר טלה, עגבניות, פטרוזיליה, בצל, שום וצנוברים. מלמעלה היה מפוזר שומשום. המאפה השלישי שלקחתי היה קובה עם בשר בקר מטוגן, שנראה יותר כמו סיגר של קובה מטוגנת, ובתוכו יש רק בצל וצנוברים. הוא פחות מתובל מהמאפים האחרים אבל טעים מאוד ומזכיר את הבישול הלבנוני.
כל המאפים יחד עלו 16 שקלים - מה שאומר שקיבלתי טריפל מעולה בפחות מ-20 שקלים. כל פטאייר עלה רק 4 שקלים, הקובה בשר גם הוא היה בטווח המחיר החד ספרתי שכולנו אוהבים למצוא (ואני במיוחד) - ועלה 8 שקלים.
בכל דרך שתנסו לשבוע, כאן תוכלו לסדר לכם את המנה הכי זולה על הדרך, ובמחיר מינימלי תוכלו להוסיף עוד פטאייר תרד וגם אז תגרדו את ה-20 שקלים. לא משנה אם אתם אוכלי בשר או צמחוניים או אנשים שחושבים שהם יותר חכמים מכולנו - מסעדת נבילה תתן לכם את התמורה המלאה למחיר.
יש מסעדות שבהן המנה הראשונה מובילה אותך להמשיך ולגלות תפריט מפואר מאוד, כמו שקרה לי בטעות כאן, טעות שהתגלתה כטעות נעימה וטעימה, עם מנה שהובילה אותי אל תחילת הארוחה ואל המשכה הטעים.
הפטאייר של מסעדת נבילה הוא בדיוק המנה הראשונה שגורמת לך לחזור שוב ושוב לאכול את אותו הדבר או לקחת משלוח הביתה. אני קיבלתי הוראות הפעלה ברורות מאוד - לא לחזור בפעם הבאה מחיפה בלי תריסר פטאייר תרד, עוד תריסר פטאייר בשר ועוד הרבה קובה בשר. שווה לנסוע במיוחד לחיפה לאכול אוכל טעים וזול.
