עוד בימים שבהם כתבתי בלוג ציינתי בפתיח לבלוג שלי "מקום אחד, מנה אחת" בלי יותר מידי התחכמויות כי לא רציתי לבלבל לעצמי ולקוראים את המוח, וכיוונתי למצוא מקומות שעונים על הדרישה הבסיסית הזאת כי זה האוכל שהכי מעניין אותי. השבוע הגעתי לשקשוקה של יששכר באור יהודה שעונה בדיוק על ההגדרה.
יששכר מכין רק שקשוקה, בדיוק כמו שכתוב על השלט שמעל הכניסה למטבח שלו וזה מה שרואים כשנכנסים - מסעדה של בן אדם אחד עם מנה אחת שמנצחת בכל פעם מחדש בפשטות שלה.
ביקורות אוכל רחוב נוספות של המונה טועם:
אם תעברו באיזור, אתם יכולים לחלוף על פני השקשוקה של יששכר בלי בכלל לשים לב. השלט של המקום כבר בקושי עושה את העבודה, הדוכן נחבא קצת מהרחוב ואפילו את דלת ההזזה הכבדה של המסעדה הקטנטנה, יששכר בקושי פותח ולרגע נדמה שהיא פתוחה בטעות. אבל אל דאגה, הדלת פתוחה וזה סימן ללקוחות הקבועים של המקום שיש שקשוקה. או יותר נכון, תוך שתי דקות תהיה שקשוקה על האש כי כאן מכינים אותה במיוחד בשביל כל לקוח ומתניעים כל שקשוקה בנפרד.
צריך להתאזר בקצת סבלנות כי השקשוקה לא מחכה לכם - זאת השיטה כאן כבר למעלה מ-22 שנה, כאילו שאומרים לך שאין לחץ, מי שמכיר יגיע גם ככה. אחרי הכניסה למקום מגלים את המטבח ואת הדלפק הכי פחות מצועצע בארץ עם שורת סלטים שגם מבחינת בעל המקום אפשר לוותר עליהם, ותיכף נגיע לזה.
בכניסה למסעדה יש תמונה גדולה של הסבא שעל שמו קרוי יששכר ואפשר לראות עד כמה המורשת חשובה לו. יששכר סידר את המסעדה הקטנה שלו ככה שהתחושה היא שאתם נכנסים למטבח הפרטי שלו. בתחילת ימיה של המסעדה, יששכר בישל גם אוכל טריפוליטאי אבל כעבור שנתיים הוא עבר להתמקד רק בשקשוקה האהובה, אחרי שהוא הבין מהלקוחות שזה מוקד המשיכה של המקום.
בימים עברו, לפני הקורונה, יששכר עוד היה מגיש את השקשוקה לשולחנות בתוך מחבת יחד עם לחם אחיד שהיה קונה במכולת בכל בוקר בשביל הסועדים. אבל אחרי שהקורונה סידרה לכולנו את החיים מחדש, יששכר הפסיק להגיש את השקשוקה ובמהלך השבוע אפשר לקבל אותה רק בתוך בגט.
השקשוקה של יששכר זו מנה מעולה ואפשר להוסיף לה קבנוס או נקניקיות מרגז. בגט עם שקשוקה עולה 33 שקלים, עם תוספת זה 41 שקלים וזהו - זה התפריט כולו. לפעמים יששכר מאפשר ללקוחות הקבועים של יום שישי לשבת כמו פעם ולאכול מהמחבת, אבל בשאר הזמן זה רק בגט, ולא צריך יותר מזה כי גם ככה זו מנה מעולה.
שקשוקה בלי התחכמויות מההתחלה עד לביס האחרון
אחרי ההזמנה הזריזה של המנה, יששכר יצק עם מצקת את השקשוקה למחבת, נתן לה כמה דקות בודדות להגיע לטמפרטורה הנכונה, הוסיף שתי ביצים טריות מעל, הניח את המכסה על המחבת ועזב את השקשוקה להתבשל עם עצמה. בינתיים הוא חתך את הבגט ליד הדלפק. עכשיו נעבור לסלטים שבדלפק - אריסה, סלט חצילים, חומוס, טחינה, צ'ירשי וזה הכל. לא יותר ולא פחות כי יששכר מאמין שהשקשוקה שלו מושלמת כמו שהיא.
אז למה בכל זאת בר הסלטים קיים? יששכר הסביר לי שהסלטים שם עבור לקוחות שחייבים להוסיף תוספת לשלמות של השקשוקה, למרות שהוא לא ממליץ. אני מציע שתלכו עם דעתו של הטבח על האוכל שהוא מכין ואל תוסיפו כלום. במהלך ההכנה יששכר שאל אותי כמה חריפה אני רוצה את השקשוקה שלי ולפי זה הוא הוסיף עוד תבלינים. קיבלתי הרבה שקשוקה בתוך בגט ארוך וטרי, בלי שטיקים ובלי טריקים.
השקשוקה של יששכר זו ה"אנטי חארטה" של המסעדות שמגישות לך אוכל שהוא יפה רק למראה. בעולם האמיתי אנחנו לא אוכלים יופי אלא אוכלים כדי לשבוע, ואצל יששכר אוכלים שקשוקה מעולה בלי התחכמויות מההתחלה עד לביס האחרון, בדיוק כמו שצריך.