רק ארבעה קילומטרים מפרידים בין המחלבה המשפחתית של שינה שאבסו לבין גבול לבנון. מהחדר של הילדים, וגם מזה שלה ושל בעלה, איציק, רואים את המדינה הזרה, העוינת. את ההפצצות הם שומעים היטב. לפעמים, כשזה קרוב מאוד, גם הבית רועד. פטריות עשן ויירוטים הם דבר שבשגרה, מאז 7 באוקטובר. בימים האחרונים המצב הסלים. "אנחנו מרגישים היטב את המתיחות, שומעים בומים משום מקום, מטוסים חגים כאן כל הזמן. יש לנו אפס שניות להגיע לממ"ד, אנחנו רואים מהחלון את לבנון, היירוטים ממש מעלינו. המלחמה מעל הראש שלנו, אבל אנחנו לא מוגדרים כיישוב מפונה אז אנחנו כאן. לא היו נפילות בריחאניה, אבל אזעקות יש הרבה", היא מספרת.
ריחאניה הוא אחד משני היישובים הצ'רקסים בישראל. בכפר כמא, היישוב הצ'רקסי השני, גרים הוריה של שינה, ובריחאניה הוריו של בעלה. עם פרוץ המלחמה נאלצו שינה ואיציק לעזוב את ביתם בריחאניה ולעבור לכפר כמא. מדי יום הם היו נוסעים לטפל בחיות ובגבינות במחלבה. אבל המטיילים, שהיו פוקדים את המקום בעבר הפסיקו להגיע, ואין יותר זכר לאוטובוסים עם הלקוחות שהגיעו לבקר במחלבה. עכשיו, יש גבינות – אבל אין קונים. האירועים בצפון השאירו את רוב העסקים שוממים. בשביל עסק קטן סיטואציה כזו שבה הצפון שומם מתיירים וממבקרים, היא דרמטית, ובתוכה מנסה מחלבת שאבסו לשרוד.
חלום שהתגשם
הסיפור של המחלבה הוא מסוג הסיפורים שכיף לפגוש: חלום שהפך למציאות. מאז ומתמיד איציק (39) חלם לפתוח עסק משלו, וגם שינה (30) לא ממש הצליחה למצוא עבודה במה שלמדה. בעזרת חמותה של שינה, נאדרה, הם הצליחו לפתוח לפני שבע שנים מחלבה קטנה עם שתי פרות. לימים, העסק גדל, הביקוש עלה על ההיצע ומספר הפרות ברפת הוכפל ונוסף לו עדר עיזים קטן. זו הייתה פרנסת המשפחה, עד שפרצה המלחמה. "איציק רצה לפתוח עסק", מספרת שינה, "סיימתי תואר ראשון במשאבי אנוש ולא מצאתי עבודה בתחום, ועבדתי בבנק בצפת, לא במקצוע שלי. במקביל חמותי בדיוק יצאה לפנסיה והשתעממה בבית. אז איציק, שרצה לחזור לעסוק בחקלאות כמו אבא שלו, חשב שיהיה נחמד אם נפתח מחלבה ברפת הישנה של אבא, ואימא שלו תלמד אותי להכין את הגבינה הצ'רקסית המעולה שלה, זאת שהיא למדה מאימא שלה להכין והייתה מכינה ומחלקת לשכנים. ככה גם יהיה לנו עסק וגם לאימא שלו תהיה תעסוקה בפנסיה. אימא של איציק זכתה בעבר בפרס הראשון בלוטו, והיא עזרה לכל הילדים שלה אז היא עזרה גם לנו לפתוח את המחלבה".
מחלבת שאבסו נפתחה בשנת 2017 במבנה הרפת הישן. שינה עזבה את העבודה בבנק והתחילה ללמוד להכין גבינה צ'רקסית מסורתית. בהתחלה הם מכרו רק גבינה צ'רקסית קלאסית, אבל כשהביקוש של תושבי ריחאניה לגבינות צ'רקסיות נוספות גדל, הם התחילו לייצר דברים נוספים. היום הם מוכרים שם גם גבינה מעושנת, לאבנה צ'רקסית ומתאזה, כיסונים ממולאים בגבינה.
"זרקתי על הדרך הרבה חלב עד שלמדתי להכין את הגבינה", מודה שינה, "אבל בסוף הגעתי לתוצאה הסופית והגבינה בדיוק כמו שהיא צריכה להיות. לא הייתה לנו שום תוכנית לגדול. הגבינות היו מכוונות להימכר לתושבים בריחאניה בלבד, אבל אז לאט לאט התחילו להגיע למחלבה מטיילים ישראלים שטיילו בצפון. לפני המלחמה היינו מארחים מדי יום אוטובוסים מלאים במבקרים. הם היו מגיעים לפה לחוויה צ'רקסית, עם מוזיקה וטעימות. זה היה מעין מרכז מבקרים קטן. עם הזמן החנות הפכה למעין מעדנייה קטנה והתפרנסנו מזה. העסק התפתח והתחילו להכיר אותנו. חמותי ליוותה אותנו בארבע שנים הראשונות, היא הייתה עושה הרצאות למבקרים ועוזרת לנו הרבה בייצור, אבל זהו, היא עכשיו באמת כבר יצאה לפנסיה, ואיציק ואני כאן עם עוד שלוש עובדות, אחת מהן עדיין בחל"ת. הייתה לנו עבודה טובה עד 7 באוקטובר. המלחמה עצרה הכול. חששנו שגם אצלנו בריחאניה עלול לקרות משהו כמו שקרה בעוטף, אז עברנו עם שני הילדים למשך שלושה חודשים להורים שלי בכפר כנא. היינו נוסעים כל יום 45 דקות לכל כיוון בשביל הפרות והעיזים. בסוף הנסיעות התישו אותנו ולפני חצי שנה חזרנו לריחנייה. מאוקטובר אנחנו לא ישנים בבית שלנו. אין לנו ממ"ד, אז אנחנו ישנים בבית של חמותי, ארבעתנו בממ"ד".
ואיך מתפרנסים ככה?
"הפרות ממשיכות לתת חלב, אז אנחנו מייצרים. ניסיתי למצוא דרכים למכור את הסחורה, למשל במכולת השכונתית או בדוכנים ייעודיים לעסקים שנפגעו מהמלחמה. מכרנו פה ושם, אבל זה לא היה מספיק בשביל להחזיר את כל התשלומים שיורדים. בתחילת המלחמה היה הכי קשה כי היו הוצאות אבל ההכנסות לא היו בהתאם. הפתרון הכי טוב שמצאתי זה שאם אנשים לא מגיעים לפה אז אני אגיע אליהם".
מה זה אומר?
"התחלתי להיכנס לקבוצות רכישה, שם אנשים מזמינים מראש ומגיעים לאסוף את ההזמנות שלהם. הגעתי כבר לנס ציונה ולתל אביב. קבוצות הרכישה הן הדבר היחיד שיכול להציל אותי. מאז נוספו לי עוד שלוש קבוצות, והיום זו העבודה שלי. אני מייצרת ומוציאה החוצה, רק ככה אני יכולה להמשיך לעבוד ולתת פרנסה לעובדות שלי".
חייבים לדבר צ'רקסית
ריחאניה הוא יישוב כפרי בגליל, שרוב תושביו צ'רקסים מוסלמים. הצ'רקסים נלחמו במשך שנים עם רוסיה, עד שנטבחו וגורשו ממולדתם בקווקז. אותם צ'רקסים, אומצו על ידי האימפריה העותומנית, והם חיים היום בטורקיה, בלבנון, בירדן, בסוריה ובישראל (כאמור, בשני כפרים – ריחאניה וכפר כמא). הצ'רקסים סייעו לישראל במלחמת העצמאות ומאז הם נחשבים לבני ברית של ישראל ומשרתים בצה"ל ובכוחות הביטחון.
שינה למדה עד כיתה ה' בבית ספר צ'רקסי בכפר כמא, שם נולדה. בכיתה ו' היא עברה לבית הספר החלקאי כדורי, בית ספר רב תרבותי שלומדים בו תלמידים מכל המגזרים – צ'רקסים, יהודים, בדואים, דרוזים ומוסלמים.
איך זה להיות אישה צ'רקסית בישראל?
"היום הנשים הצ'רקסיות הן נשים חזקות ומודרניות. אישה שגדלה כצ'רקסית בישראל היא מפותחת, משוחררת ומשכילה. פעם זה היה שונה. הנשים היו בבית וטיפלו בילדים ובישלו, היום כולן לומדות ויוצאות לעבוד. פעם הנשים הצ'רקסיות היו מתחתנות בגיל צעיר מאוד, היום הן מתחתנות אחרי הלימודים כשהן כבר יודעות מה הן רוצות בחיים. אני לא מרגישה שונה מאף אחת אחרת, אני מרגישה ישראלית. כצ'רקסית, לא יכול להיות לי מקום טוב יותר מישראל. לצ'רקסים הישראלים טוב יותר מצ'רקסים שחיים במדינות אחרות. היה לנו לפני הרבה שנים קשר עם צ'רקסים בירדן, ותאמיני לי שלא היינו רוצים לחיות כמוהם. טוב לנו שנולדנו פה ושאנחנו חיים פה. בהתאם אנחנו גם תורמים את החלק שלנו למדינה. שירות צבאי זה חובה אצלנו".
ומה בנוגע לשפה ולחגים?
"הצ'רקסים בישראל, והמעטים שעוד נותרו בקווקז, הם הצ'רקסים היחידים שהצליחו לשמור על השפה. חשוב לנו מאוד לשמר אותה. זאת שפה קשה ואם היא לא שפת האם שלך אי אפשר ללמוד אותה. הילדים הצ'רקסים בישראל מדברים צ'רקסית בבית ועברית בחוץ. אנחנו חוגגים את החגים המוסלמים, ומציינים ימים מיוחדים– יום הלבוש הצ'רקסי, יום השפה הצ'רקסית ויום הזיכרון הצ'רקסי – יום חשוב מאוד – שבו אנחנו עורכים טקסים ומספרים מה עבר עלינו ואיך הרוסים טבחו בנו".
ואיך איציק קיבל את השם שלו?
"חמותי, נאדרה, סבלה כל השנים מהשם שלה, והיא הבטיחה לעצמה שכאשר יהיו לה ילדים היא תקרא להם בשמות קלים יותר, אז היא קראה להם איציק, שחר, סימה ומרווה. גם השמות של הילדים שלנו בהתאם כי גם אני לא מרוצה מהשם שלי. שינה זה שם מוזר, וכשאת סובלת ממשהו את לא רוצה שגם הילדים שלך יסבלו, אז קראתי להם דין ובן".
"לומדת המון מלקוחות"
ביום שישי הקרוב מחלבת שאבסו תתארח בפסטיבל תמיכה בעסקים מהצפון, שיתקיים במתחם חוצות שפיים. בדוכן שלהם תימכר הגבינה הצ'רקסית המפורסמת וגם הגבינה המעושנת אבל הלקוחות יצטרכו לוותר הפעם על גבינות העיזים. "לצערי אין לנו גבינות עיזים. בעקבות המצב הגענו להחלטה המצערת לייבש את החלב של העיזים לעונה הזאת. אף פעם לא עשינו את זה. החליבה של העיזים קשה יותר מזו של הפרות, וגם התערובת המיוחדת שלהן מייקרת את הגידול שלהן. לפני המלחמה גבינת העיזים הייתה הגבינה הכי מבוקשת".
מה עוד תמכרו בדוכן?
"נביא אתנו גם ריבת דלעת, היא הריבה הכי טעימה שיש והיא מיוחדת מאוד. האמת שזו לא באמת ריבה שאפשר למרוח אותה על לחם, אלא היא יותר כמו סוכריות דלעת, ואפשר לאכול אותה עם גבינה צ'רקסית. אביא איתי לשם גם ממרח חצילים מעולה שאנחנו מכינים עם פלפלים, שום ושמן זית, זה אחד המוצלחים שלנו. אני שמה בזה תבלין צ'רקסי שנקרא שבז'ישור. זה תבלין שמתאים לגבינות ולתיבול סלטים, הוא עשוי משומשום קלוי, מזרעי כוסברה טחונים, מלח ופפריקה מתוקה. הוא מתאים גם לשניצל ולתפוחי אדמה בתנור. יש לקוחות שמשתמשים בו גם לדברים אחרים שלא חשבתי שאפשר לחבר ביניהם, כמו דגים. בחיים לא חשבתי שזה יכול להתאים, אני לומדת המון מהלקוחות. אנחנו לא מבקשים תרומות אלא רק להמשיך לעבוד ושיקנו מאתנו את הגבינות שלנו".
גבינות שאבסו ישתתפו בפסטיבל חוצות שפיים לסיוע לעסקים קטנים מהצפון, שייערך ב-28 ביוני בשעות 15:30-10:30.
לקבוצת רכישה - 050-4268848
