איך שאנחנו מגיעים למבנה החדש של יקב רקנאטי באזור התעשייה דלתון, לוקחים אותי הבעלים, לני רקנאטי ואורי שקד, למרפסת רחבת הידיים שנמצאת בשלבי בנייה אחרונים. מצד אחד היא צופה אל שטחי העבודה ביקב, ומהצד השני אל המרחבים המהפנטים של הגליל העליון.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
שניהם, בחולצות מכופתרות, מכנסיים כהים, משקפי שמש ותספורת מוקפדת, פורשים את הידיים מול הנוף ומחייכים כמו הורים גאים. היקב הוותיק שהקימו לפני 22 שנה בעמק חפר, הועבר לכאן בהשקעה של כ-70 מיליון שקל. "התוכנית היא לאחסן ביקב 1.8 מיליון בקבוקים, שזו מקבילה לאלפיים טון", הם אומרים ומובילים אותי לאולם רחב ידיים וחשוך לגמרי, שבו היין מנמנם בחביות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
את השטח להקמת היקב הם התחילו לחפש לפני עשור, במיקום שיהיה הכי קרוב לכרמים שלהם בגליל העליון, ומשמצאו, הפקידו לפני שש שנים את המלאכה בידיה של החברה הספרדית LKS מחבל הבאסקים, שמקימה יקבים בכל העולם. לפני ארבע שנים התבצעו הנטיעות הנוספות של הגפנים ליקב, ששוכן סוף-סוף סמוך לכרמים שבהם גדלים הענבים.
4 צפייה בגלריה
שקד (מימין) ורקנאטי. ''היקבים צריכים להנגיש יין לישראלים טוב יותר''
(צילום: אביהו שפירא)
המעבר לגליל הוא לא רק מהלך חקלאי, אלא גם מהלך שיווקי, שנוטע את היקב הוותיק עמוק בטרואר הגלילי. "עכשיו אנחנו פה ולא מתכוונים לזוז מפה", הם אומרים, ומכריזים שיעשו כל שבכוחם כדי למתג את האזור כולו כחבל יין, בדומה למה שנעשה כבר שנים ברמת הגולן ומה שעשו באזור הרי יהודה.
"אנחנו רוצים ליצור שיתופי פעולה אזוריים עם היקבים השכנים - אדיר ודלתון ולוריא, כרמל, הרי גליל, ומי שאוהב יין יכול לבוא לטייל בכולם, לקבל מושג על הטרואר והקשר שבין האדמה והיין, וללמוד על תרבות היין במרכז המבקרים הגדול שאנחנו מתכננים פה, עם טעימות, סדנאות ואירועים. ובכלל, ככל שיהיו פה יותר מבקרים, צימרים ומסעדות - הכול יפרח. זה כוח אדיר להגיע לאזור שמרוכזים בו כל כך הרבה יקבים", אומר רקנאטי.
לדבריו, בישראל שותים שישה ליטר לאדם בשנה, עלייה לעומת מה שהיה מקובל פה בעבר אבל עדיין מספר נמוך בהשוואה לעולם, ואיכות היינות עולה. "אנשים נוסעים וטועמים יינות טובים, וגם התחילו לצרוך יותר יין לבן ורוזה".
עד כדי כך שיש מחסור בארץ ביין לבן.
"בלבן וברוזה איכותי. גם אצלנו. זו גם פונקציה של איכות הענבים באותה שנה. אני פעם אהבתי יינות כבדים כמו שיראז, זינפנדל, ובמשך הזמן הטעמים שלי השתנו. היום אני שותה יינות יותר מינרליים, פחות ריבתיים, לא מחפש את טעמי השזיף הבשל, וזו מגמה עולמית. אנשים מחפשים את האדומים שיכולים ללוות אוכל בלי להאפיל עליו, לשתות עם האוכל בלי להרגיש כובד".
לאן הולך ענף היין בישראל?
שקד: "עכשיו זה הצעירים. כשמסתובבים בתל-אביב אחרי סופשבוע, רואים בפחים הרבה בקבוקי יין ומבינים שצורכים יותר ומבינים יותר ביין. לצד זה יש בארץ את מהפכת יקבי הבוטיק, ויש יבוא שמציב על המדפים מגמות יין מהעולם ומשנה את סגנון וזני הענבים לכיוון יותר מינרלי, חומצי ולא משתלט".
ועדיין הישראלים שותים מעט יין. מה צריך לעשות כדי להגדיל את הצריכה?
"ללמד מלצרים במסעדות להמליץ על יין, להכשיר את עובדי היין בחנויות ובסופרמרקטים למכור יין לציבור ולעניין אותו ביין. אם לא נקפיד להמשיך ולפתח את הידע ואת תרבות היין, הצריכה לא תגדל. וזו קריאה לכל היקבים, שיעשו יותר כדי להנגיש את היין לישראלים, ואני מקווה שגם המחירים יהפכו להיות יותר שפויים".
ובאמת, חוץ מההייטקיסטים שמפרקים את הסיבוס על בקבוקי מגנום ושותים במסעדות יין שיותר מבוגר מהם, מי בכלל יכול לשתות יין במסעדה?
השניים נאנחים. "הכול מתייקר במדינה, היום להיות מסעדן ולייצר אוכל טוב ורווחי זה כמעט בלתי אפשרי", אומר שקד.
רקנאטי: "הרבה תלוי במתח הרווחים שהמסעדה רוצה על היין. יש מקומות בעולם כמו ספרד שהיינות במסעדה זולים כי רוצים להרוויח על האוכל. זו החלטה. ויש לקחת גם בחשבון שלייצר יין בארץ זה יותר יקר מאשר באירופה, ולא רק בגלל המרכיב של הכשרות. כוח אדם זה דבר יקר, וגם התשומות יקרות - ובעיקר המים. לפעמים אפשר לקנות בקבוק יין באירופה במחיר שאני לא יכול לקנות בו ענבים בארץ".
שקד מוסיף: "נקודת ההתחלה של יקבים בארץ לא דומה בכלל למה שקורה בעולם, שם מקבלים הקצאות קרקע ותמיכה מהמדינה". רקנאטי: "למדינה לא אכפת מצריכת יין ומכורמים, זה פלח כל כך קטן. כל יצוא היין הישראלי לחו"ל הוא כמו של מפעל אחד באירופה".
הגענו לנקודה עפיצה וחמוצה באמת - עניין מיתוג היין הישראלי בחו"ל. "מיתוג היין הישראלי בחו"ל ממש לא קיים", הם אומרים, "הוא קיים רק לשוק הכשר. כשהתחלנו לייצא, בעיקר לארצות-הברית, רצינו לפרוץ את טבעת הכשרות. לא רצינו להיות מזוהים כיין כשר, אלא כיין איכותי שבמקרה הוא גם כשר, אבל זה קשה, כי אין בעולם תדמית מספיק חזקה ליין ישראלי".
ולמרות זאת אתם מייצאים לאמירויות.
רקנאטי: "כן, יש לנו שם מפיץ גדול שהכניס אותנו לחנויות וגם לחברת התעופה של אבו-דאבי בקו לארץ, ואנחנו גם מוכרים לחברת התעופה וירג'ין. חצי מהייצוא שלנו הוא לארצות-הברית, רבע לצרפת לשוק הכשר, ומייצאים גם לגרמניה, פולין, אנגליה, שוויץ, בלגיה, איטליה, דרום-אמריקה, קנדה, יפן, סין ואוקראינה".
שקד: "מאוקראינה לא רואים עכשיו כסף. הכול בהולד, אבל אנחנו בקשר איתם".
רקנאטי: "אין שיתוף פעולה בין היקבים וזה לא חכם, כי השוק הגדול הוא בעולם ולא פה. אנחנו מתחרים ונלחמים אחד בשני על המדף ועל המסעדות, במקום להתאגד ולהביא את הכסף הגדול מהעולם"
ועדיין, אל תתנו לרשימת המדינות המכובדת שחולצת פקקים מבקבוקים ישראלים להטעות אתכם. מצב הייצוא של היין הישראלי לשווקים בחו"ל נמוך יותר ממפלס הנהרות בקיץ החם של אירופה, והאשמה, אומרים השניים, היא של בעלי היקבים, שלא מאחדים כוחות ואינטרסים, וגם של המדינה, שלא מסייעת לענף למתג עצמו באופן עקבי בתערוכות ובשווקים בעולם.
רקנאטי: "היקבים הישראליים חייבים לעבוד יחד כדי שבעולם יטעמו יינות ישראליים, כי מי שטועם, לומד שבישראל יש יין טוב. אבל עד שלא יהיה מאמץ מרוכז של כל היקבים ביחד עם הממשלה, לא נתקדם. לפני הקורונה התחיל תהליך שבו כל היקבים, עם מכון הייצוא, לקחו חברת מיתוג אמריקנית כדי למתג את ישראל כיצרנית יין. אבל הקורונה עצרה את המהלך, ואני מקווה שתהיה לזה המשכיות.
"אתה רואה בתערוכות היין בעולם מדינות כמו ספרד, ניו-זילנד, שכל היקבים בהם מציגים בדוכן יין אחד גדול, אז למה אצל היקבים הישראלים זה לא קיים? היה ניסיון, אבל לא רצו. ניסינו להופיע יחד והיקבים התחילו להתווכח מי מוכר מה".
שקד: "זה קשור גם למדינה, אם היא תממן זה יעזור".
רקנאטי: "מכון הייצוא היה מוכן להשתתף, אבל היקבים לא למדו לעבוד יחד. אין שיתוף פעולה וזה חבל ולא חכם, גם כי השוק הגדול הוא בעולם ולא פה. כאן אנחנו מתחרים אחד עם השני ונלחמים על המדף ועל המסעדות, במקום להתאגד ולהביא את הכסף הגדול מהעולם לתוך ישראל".
שקד: "היקף הייצוא שלנו הוא אחד הגדולים במדינה, אנחנו במצב מצוין, המכירות שלנו החוצה מצוינות, אבל בהחלט אפשר להגדיל אותן משמעותית עם שיתוף פעולה ועזרה מהמדינה. אני כל שנה עושה סיור אצל הלקוחות בחנויות בחו"ל שמוכרות יין כשר ולא כשר, ומנסה לשכנע אותם לפתוח מדף ישראלי לא כשר, או מדף ים-תיכוני עם יינות מישראל, ספרד, יוון, לבנון. וזה קשה. זה תהליך".
רקנאטי: "אני הייתי עכשיו עם היינות שלנו בכמה מסעדות לא כשרות בניו-יורק. נסעתי ביחד עם גיל שצברג, שהוא סגן מנהל כללי אצלנו וניהל את הקמת היקב החדש ואחראי על השוק האמריקני, והצלחנו להחדיר את היין שלנו לתפריטים שלהן. הם טעמו ואהבו, וזה מראה לי שזה אפשרי. זה רק עניין של עבודת רגליים, ואם הייתה תדמית טובה ליין הישראלי, זה היה קורה מעצמו".
לני רקנאטי, 69, נשוי בשנית לשחקנית שירה פרבר, אב לשלושה ילדים וגר בתל אביב. הוא בן לאחת המשפחות הבולטות במגזר העסקי בישראל.
עד 2003 הייתה המשפחה, יחד עם משפחת קרסו, בעליה של קבוצת IDB שבשליטתה היו "קונצרן כלל", חברת ההשקעות "דיסקונט" ו"אילנות בטוחה". יחד עם משפחת קרסו הם אף היו עד 2003 בעליו של בנק דיסקונט, חברת האוניות אל-ים ועוד נכסים רבים. את נכסיו בארץ ובעולם הוא מנהל באמצעות חברת סולם אחזקות פיננסיות. רקנאטי חובב כדורסל ובעליה של קבוצת הכדורסל בני הרצליה משנת 1997.
4 צפייה בגלריה
יקב רקנאטי באזור התעשייה דלתון. ניסיון למתג את האזור כולו כחבל יין
(צילום: אביהו שפירא)
אורי שקד, 69, נשוי לרחלי, אב לארבעה ילדים וגר ברמת חן שברמת גן. הוא המנכ"ל וממייסדי "שקד", חברת יבוא ושיווק היין הגדולה בישראל, והבעלים של רשת "דרך היין". את דרכו בענף היין התחיל ב-1985 ונחשב מחלוצי השרשת והעמקת תרבות היין בישראל.
"שקד" היא חברה משפחתית, וחלק גדול מבני המשפחה שותף בניהול ובתפעול העסקי. החברה הייתה שותפה ביקב "רקנאטי" מיום הקמתו בהיקף של 17.5%, ולפני כשנתיים הגדילה את חלקה ל-35%. את היחסים ביניהם מגדירים שני השותפים כשילוב מנצח, "אנחנו כמו אחים".
לא רק הייצוא ותדמית היין הישראלי בחו"ל מטרידה אותם. גם הרגולציה. "אין פיקוח ואין תקנים פה לכלום", רקנאטי מתפרץ כמו פקק. "מישהו כותב על התווית 'מאה אחוז קברנה מכרם בן-זמרה' - אפשר לאכוף את זה? יודעים שזה נכון? הרי בכלל יכול להיות שבבקבוק יש רק 30% קברנה ושהענבים בכלל לא מכרם בן-זמרה. הייתה תקופה שבה כמות היין שכביכול הגיעה מכרם בן-זמרה הייתה גדולה פי כמה ממה שיכולים לתת הענבים שגדלים בכרם".
ומי אמור לפקח על זה?
"שאלה טובה. לא יודע. צריך פה יותר סטנדרטים, יותר אמינות, לדעת שאם כתוב שזה ענבים מהגליל, אז הענבים באמת מהגליל".
כשהוקם היקב שלהם בשנת 2000, הדגש היה על זנים בינלאומיים ידועים - קברנה סוביניון, מרלו, שיראז. ב-2009 הצליחו ביקב לשים את היד על חלקת קריניאן ייחודית ליד קיבוץ צרעה, חקרו את הזן הים-תיכוני וגילו את הקסם שבייצור יין על בסיס עינב אזורי. לרשימה הצטרפו גם סירה, פטיט סירה, שאנין בלאן.
נקודת מפנה נוספת הגיעה ב-2014, אז החלו ב"רקנאטי" לייצר יין מזני ענבים "ילידיים". אלה הם זנים אותנטיים ששייכים למקום מימים ימימה. המגמה הזאת היא לא רק חלק מחיפוש הזהות של היקב, אלא גם חלק מההתאמה למזג האוויר המשתנה. בבורדו שבצרפת, למשל, החליטו להכניס לצד הקברנה סוביניון זנים נוספים כמו מרסלן, שמייצרים יינות קלים יותר, כי כבר קשה לגדל ולשתות זנים כבדים במזג אוויר שמתחמם.
ב"רקנאטי", בבציר 2021 שעדיין לא יצא לשוק, ביקבקו יינות שנעשו על בסיס זני ענבים ארצישראליים שגדלו כאן אלפי שנים, על בסיס מחקר בראשותו של פרופ' שיבי דרורי.
רקנאטי: "רצינו לחקור איזה זנים היו פה מדורי דורות. בדקנו שרידים של כרמים וגפנים עתיקות, ועלינו על שני זנים. בדקנו במאגר הדי-אן-איי של גפנים, ומצאנו שהם אכן לא קיימים בשום מקום אחר בעולם. מדובר בביתוני האדום ובמראווי הלבן".
"אין פיקוח ואין תקנים. מישהו כותב '100% קברנה מכרם בן זמרה' - מישהו בודק שזה נכון? הייתה תקופה שכמות היין שכביכול הגיעה מכרם בן זמרה הייתה גדולה פי כמה ממה שהכרם יכול לתת"
לחדר נכנס היינן הראשי של היקב, קובי ארביב, ומוזג לכוסות את הביתוני 2021, יין עדין שתסס בטכניקה ייחודית, התבגר במשך שנה בחביות עץ, והוא נפלא לשתייה גם מפני שהוא מוגש מעט צונן.
מי מגדל לכם את זני הביתוני והמראווי?
"כורם פלסטיני מאזור בית-לחם שאני מאוד שמח על שיתוף הפעולה איתו. גיל שצברג היה שם כמה פעמים. אנחנו שולחים לשם גם משגיח כשרות מטעם הרבנות לוודא שהתהליך עובר את כל הבקרה הנדרשת. הלוואי ויהיו לנו עוד כורמים כאלה", אומר רקנאטי.
מה אתם אוהבים לשתות?
"אני אוהב לטעום את היין של כל מקום שאני מגיע אליו, זה מסקרן ומרגש. הייתי בקיץ ביוון, ושתיתי רק יינות לבנים מדהימים, אפילו ברוסיה שתיתי יינות מדרום המדינה והיה אחלה. יש גם יינות יפניים ממש ממש טובים. היום המון מדינות מייצרות יינות טובים, יש טכנולוגיה, יודעים לגדל ענבים. אפילו בבורמה שתיתי שרדונה שהיה בסדר גמור".
שקד: "ההעדפה שלי זה פינו נואר מבורגון, אבל היין המיוחד שנחשפתי אליו לאחרונה הוא דווקא מלבנון - שאטו מוסר, יקב מאזור הבקעא, ששייך למשפחה שמתגוררת באנגליה. הענבים נבצרים בלבנון ואת הייצור עושים באנגליה".
מה החלום?
רקנאטי: "שישראל תקבל הכרה כמדינת יין איכותי, ושהמותג שלנו יהיה ידוע כמו 'קלאודי-ביי' - המותג הניו-זילנדי, שפרץ את הדרך בעולם ליקבים ניו-זילנדיים שייצרו סוביניון בלאן, והיום ניו-זילנד נחשבת למעצמת יין".
שקד: "שיהיה לי יקב בבורדו".
פורסם לראשונה: 07:41, 21.10.22
