לפני כמה ימים הגעתי שוב לקצרין. זה חלק מהעבודה הכי דינמית בעולם, אני לא יודע לאן אגיע. הפעם הייתי באחד המפעלים באזור, ניגשתי לפינת הקפה וראיתי שם פועל עם בגט גדול מאוד. מתוקף תפקידי התעניינתי ושאלתי אותו מיד מאיפה הוא הביא אותו - מאזור התעשייה? ממרכז העיר? הפועל היה באמצע הנגיסה וסימן לי עם האצבע לכיוון אזור התעשייה. בינתיים אחד העובדים האחרים פשוט אמר לי ללכת לחפש את המאפייה. ישר עליתי על המונית.
מי שעיצב את אזור התעשייה של קצרין, צריך ללכת לאיבוד בתוך המבוך שהוא יצר. לא שהאזור גדול במיוחד, אבל על היגיון לא חשבו כשתכננו אותו. אחרי ששאלתי שני אנשים בדרך, מצאתי את המאפייה, והבנתי שהיא קשורה גם לסניף במרכז העיר, אבל אני בעניין של לאכול. ואחרי שהבנתי שבמאפייה באזור התעשייה יש סנדוויץ' טוניסאי ב 25 שקל בלבד, זה בכלל יותר עניין אותי.
על הרגע הראשון, בכניסה למאפייה, זיהיתי את בר הסלטים של המקום, ומימין - את השקיות עם הפיתות והבגטים שאופים במקום. מיקדתי את עצמי מול הדלפק ושאלתי מה אוכלים - יש חביתה עם טונה, סביח וסנדוויץ' טוניסאי בבגט, רוצים לאכול בפיתה? רק 20 שקל, המחיר תואם את הלקוח, לא גבוה במיוחד.
עוד מאכלי רחוב:
הזמנתי על המקום בגט (יש גם בגט חיטה מלאה, אז למה לא, אולי קצת יתאזן עם השמן של הטונה). קודם רוטב לימונים, ליים בלדי מעולה, מעליו שכבה חריף, הרבה רוטב מטבוחה, טונה בכמות הנכונה, לא יותר מדי, וביצה טרייה. הוספתי גם קצת חצילים מטוגנים של הסביח של המקום וכמה בייבי שיפקות. עכשיו, מדובר בהמון בגט.
בסך הכול, זו מאפייה שיש לה במקרה דלפק עם בר סלטים. מכינים שם בגט טעים ומדויק במחיר מצחיק יחסית - זול וטעים, בסדר הזה.
