פעם אחת בשנה, רק בערב פסח, הייתי טועם כבש. הוא בדרך כלל הגיע כפיסה קטנה של שוק כבש, אחרי חלוקה לא הגיונית בכלל. הייתי מסתכל על הפיסה הקטנה, נותן נגיסה שמכילה את כל הנתח הקצוב על השומן בתוכו, וממריא למעלה מהטעם הממכר של שומן כבש. אחרי כמה לעיסות קלות השומן היה נעלם, אבל הטעם היה נשאר - עד לשנה הבאה.
עוד נגיעה עדינה ומדודה של שומן כבש תגיע בהמשך.
לטאבון הבוכרי הגעתי בשעת בוקר מוקדמת של תחילת שבוע מייגע, ככה בדיוק הרגשתי כשחילצתי את עצמי ממושב המונית. התחשק לי פחמימה, מכירים את התחושה בלי לחם? כי לי אישית היא עושה לא טוב, מכור אמיתי, לפעמים באמת רק לחם מרגיע את הרעב. אז אמרתי לעצמי - מה כבר יכול להיות, ניכנס על הבוקר למאפייה, ניקח על הדרך את הקרקר קערה הבוכרי, זה יספיק אפילו עד לבית.
עוד אוכל רחוב:
כבר בכניסה זיהיתי את האופה של המקום, בדיוק בזמן חיתוך המאפים מהבצק, ורק המראה הזה העלה את התאבון עוד יותר. אחר כך קצת התבלבלתי - על המדף מולי היו יותר מדי מאפים: גוז'גיז'ה עם בשר, עם דלעת, עם פטריות. והיה גם מאפה אחד שבכלל לא הבנתי, בצורת מלבן, אז עצרתי את הבעלים ושאלתי - מי נגד מי בבקשה?
ועכשיו נחזור לשומן הכבש. באותו מאפה יש נגיעה ממנו, דגש על נגיעה, ודווקא הכמעט נגיעה הקטנה הזאת מעלימה את טעם הלוואי הרגיל של שומן הכבש הקלאסי, ומשאירה רק טעם נלווה נעים. אפשר לקחת גוז'גיז'ה רגילה עם בשר בקר בלבד, אבל אם אני אומר לכם שזו רק נגיעה של שומן כבש, תאמינו לי. זה קצת יותר טעים.
הנגיסה הראשונה קצת מפחידה. המאפה הדקיק יכול להיות גם כיס אדים גועש ישר לשפתיים שלך - בישול הבשר כמו ממשיך אל תוך המאפה פנימה, למה להצטרף ולהתבשל. נגסתי בעדינות במאפה החמים, הבשר עם הנגיעה של השומן כבש חייכה אליי, בשר על הבוקר, יופי של הרגל.
כמו שנכנסתי ככה, יצאתי באותה המהירות. זאת גם הנוחות במאפיות הבוכריות - לא הגעת למסעדה, באמת קח ולך, מקסימום תיקח לנוחיותך קופסא קרטון.
הטאבון הבוכרי הוא מקום לאוהבי שומן הכבש. דווקא ההתעקשות להגיש מוצר קצת בעייתי מלכתחילה, מצאה חן בעיניי. לא ויתרו על המסורת, אבל מכבדים באמת.
