החדר של אבא שלה משמש כמחסן, פינת האוכל משמשת כבופה, המטבח התמלא בעמדות בישול והסלון משמש כחלל ישיבה. גם השירותים והמקלחת כבר לא שלה – הם של כולם. רק החדר של אתי אביטל (33) מבית שאן נשאר החדר שלה. כל שאר הבית, שבו היא גדלה וגרה, הפך למסעדה – מסעדת פועלים ביתית. הכי ביתית שתוכלו לדמיין.
אבל מה שהכי מעניין זה סיפור החיים המרתק, שהוביל אותה אל קריירה מאחורי הסירים. בדיוק כשהיא חשבה שזה מספיק, הגיעה ההצעה שאי אפשר לסרב לה – תוכנית אוכל. בימים אלה אתם יכולים לראות את אביטל מככבת ב"משחקי השף" (רשת) בנבחרת של אסף גרניט.
כמעט כמו כל סיפורי האגדות, גם אביטל יתומה מהוריה. אמה נפטרה מסרטן כשהיא הייתה נערה צעירה בת 14, מה שאילץ אותה ללמוד לבשל מהדודות שלה, האחיות של אמא. שנים ספורות לאחר מכן, כשהיא רק בת 22, אביטל איבדה גם את אביה.
"פעם זה היה הבית שלי", היא צוחקת כשמדברים על המסעדה שפתחה בבית הקרקע של המשפחה בבית שאן. הכול התחיל לפני כמה שנים בתקופת סגרי הקורונה, כשאביטל הוצאה לחל"ת מהעבודה שלה כמאבטחת במשרד הביטחון, והבינה שהיא חייבת להתאפס על המצב ולהתחיל להכניס עוד כסף הביתה. כמה חודשים אל תוך התקופה, כשהיא כבר על האדים של המזומנים, היא מוצאת במקרה באוטו של אביה שטר של 100 שקל. באותה נקודת זמן, כך היא מספרת, עמדו לפניה שתי ברירות – או לתדלק את האוטו ולקנות סיגריות, או להשתמש בכסף בשביל לייצר הכנסה.
"החזקתי את הבית לבד, אף אחד לא עזר לי. פחדתי מחובות וממינוס כי פעם ניתקו לי את החשמל, ופעם בגלל חוב לארנונה עיקלו לי את החשבון, פחדתי שזה יקרה שוב. אז הלכתי למכולת עם השטר הזה שמצאתי, קניתי חזה עוף פרוס, קמח, חצילים ועגבניות העמדתי סיר מטבוחה, אפיתי לחמניות קטנות וטיגנתי ערימה של שניצלים. פרסמתי בשעה 14:00 פוסט בפייסבוק שאני מוכרת סנדוויץ' חלה שניצל עם מטבוחה, ובשעה 15:00 כבר לא נשאר לי כלום, חיסלו הכול", היא נזכרת.
אבל מכאן ועד מסעדה בבית הדרך ארוכה. איך זה קרה?
"מאז שמכרתי שניצל בלחמניות, אנשים התחילו לפנות אליי ולבקש שאכין גם קציצות ואורז. זה התחיל מפעם בשבוע אבל אז אנשים היו מבקשים עוד. יום אחד אמרתי, מה, אני לא אכין גם קוסקוס? וככה התחלתי להוציא אוכל כל יום, לבשל, לגלגל קובות. פתאום נהפכתי להיות מעצמה מבלי שרציתי בכלל, לא התכוונתי שזה יקרה".
איך התחלת לבשל?
"מגיל קטן אהבתי לבשל אבל אף פעם זה לא הגיע לרמה של למכור את האוכל שהייתי מכינה. הייתי מכינה קציצות לחברות וכל מיני סינג'ורים כאלה. לקחתי את התפקיד של אבא ואמא והייתי צריכה ללמוד לבשל. בהתחלה הייתי זורקת הרבה סירים, הקציצות היו מתפרקות לי ופעם שמתי מגבת על הסיר של האורז וכל המטבח עלה באש. אני לא מאחלת לאף אחד לאבד הורים ולבשל מהמקום הזה, אבל זה החיים שנתנו לי ואני אוהבת אותם. סעדתי את ההורים שלי עד היום האחרון. עד שאמא שלי חלתה בסרטן, כשאני הייתי בערך בגיל תשע, היה אצלנו בדרך קבע בבית שניצלים, מג'דרה ושווארמה מיוחדת שאמא הייתה עושה. היא הייתה חולה חמש שנים ובזמן הזה הדודות שלי היו מבשלות. רק אחרי שהיא נפטרה לקחתי את התפקיד הזה אליי".
מטבוחה בכל שעה
שמונה שנים היא הייתה בודקת ביטחונית במעבר הבקעה ובמעבר זלמה. כשנגמרה הקורונה החזירו אותה מחל"ת, אבל אז היא כבר הייתה במקום טוב בעסק, ואחרי חודשיים עזבה, "כי הבנתי שהייעוד שלי זה אוכל".
ואיך הביזנס?
"יש ימים שלא הכול נמכר ואז אני תורמת את הסירים עם מה שנשאר לבית תמחוי, ולפעמים האוכל נמכר ונגמר שעתיים לפני הסגירה. הבית ישן, יש נזילות, יש ארונות במטבח שחסרות בהם דלתות, יש גם קצת שברים, אבל הכול נקי ומסודר. יש ברכה ברוך השם, יש אנשים שאין להם כלום".
ומה עם מסעדה אמיתית משלך?
"יש לי חלום להקים מסעדה ולקחת מקום מסודר עם מטבח ותנאים. אני מתפללת כל יום שזה יקרה, ואז אוכל לקחת הזמנות מקבוצות גדולות ויהיה לי נוח לבשל. היום לוקח לי כפול זמן כי אני מבשלת במטבח ביתי והלהבה לא חזקה כמו במטבח של מסעדה".
איך הולך בריאליטי עם אסף גרניט?
"התקשרו והזמינו אותי לאודישן והיה לי קשה ללכת כי יום עבודה בשבילי זה קודש הקודשים ולהפסיד יום עבודה מבחינתי זו בעיה, אבל בסוף הגעתי. עכשיו אנחנו בשלב הקרבות וזה מלחיץ ומרגש ביחד, אני בסערת רגשות גדולה. אני מבינה שזו הזדמנות פז עבורי ואני רוצה להיות הכי טובה. לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. יש שם שפים שבאפצ'י אחד מנחיתים אותי לרצפה, אבל אני יודעת שאין להם לב כמו שלי ויד של מאמא. אני חושבת שבאוכל חייבים לשאוף תמיד לשלמות ואסף עושה את זה על הצד הטוב ביותר, רק צריך לדעת לקבל את ההערות שלו. יום אחד הוא אמר לי שהמנה שלי מכוערת. לא בכיתי אבל נעלבתי. אבל לא נורא, סלחתי לו".
את עובדת כל היום מהבית, איך זה בדיוק קורה? את גם ישנה שם, גם מבשלת שם, גם מגישה שם.
"אני קמה כל בוקר בחמש, מתארגנת, מתאפרת, לובשת מדי עבודה והולכת למטבח. כל בוקר קבוע, גם אם אני לא יוצאת מהבית. ואז אני מתחילה להתפיח בצק ולהעמיד סירים – אני מכינה מרק, מכניסה עופות לתנור, מגלגלת קציצות לסיר, פורסת שניצל, מכינה אורז, מטגנת חצילים".
ומה עם פרטיות בבית?
"אין פרטיות. לפעמים בערב אני בבית עם פיג'מה ודופקים לי בדלת ושואלים אם יש לי מטבוחה. אני אומרת שהמקום פתוח רק עד חמש, אבל אנשים באים בכל שעה. זה המחיר של עסק מהבית".
