מי שמתעניין בתחום המשקאות החריפים, יודע שישראל היא לא מדינה שמצטיינת באלכוהול. נכון, תעשיית היין בארץ חזקה מאוד, אבל בכל הנוגע לאלכוהול שהוא לא יין, אנחנו מדינה חדשה בתחום, עם מעט מאוד יצרני אלכוהול מקומיים (כדוגמת יובל ג'וב הרגיל ומזקקת יוליוס, מזקקת מילק אנד האני ומעטים נוספים). אבל בימים אלה, בעיצומה של המלחמה, קמה מזקקה חדשה עם חזון גדול וטיימינג אפילו גדול עוד יותר, ומוסיפה לפורטפוליו של ישראל משקה נוסף: טקילה.
בקיבוץ עלומים בנגב נבנית עכשיו מזקקה ישראלית שתזקק את צמח האגבה ותכין ממנו מזקל – המשקה המקסיקני הפופולרי בעולם, המוכר יותר בשם "טקילה". המשקה נקרא מזקל ולא טקילה כי טקילה היא סימן מוגן, כדוגמת שמפניה משמפיין ופרמזן מפארמה, ואסור לקרוא למשקאות מחוץ למקסיקו בשם הזה.
קיבוץ עלומים ספג אובדן קשה ב-7 באוקטובר: גדר הקיבוץ הייתה סגורה (קיבוץ שומר שבת), מה שמנע מהמחבלים להיכנס לתחומי היישוב. אבל שדות הקיבוץ היו פרוצים ופתוחים ובאותו יום איבדו בעלומים 19 אנשים, תאילנדים וחקלאים שעבדו בשטח והיו טרף קל למחבלים. האנשים ששהו בתוך הקיבוץ ניצלו. גידול האגבה ובניית המזקקה קיבלו משמעות גדולה הרבה יותר מזו שהתכוונו אליה כששתלו את השתילים הראשונים: רצון להחיות ולהצמיח שוב את הנגב.
הכול התחיל כשאבי לייטנר, יהודי אמריקני שמתגורר היום עם משפחתו בישראל, נסע יום אחד למקסיקו לרגל עסקים, ושם שתה טקילה שלראשונה בחייו גם אהב. לייטנר הבין שאין קשר בין טעמי הטקילה במקסיקו לטעמים שהיו זכורים לו מהבית בארצות הברית, והחליט לחקור את המשקה, את הצמח ואת תנאי הגידול שלו, וכך גילה שהוא יכול להתאים לגידול בנגב. הוא גייס משקיעים, ולפני חמש שנים נשתלו צמחי האגבה הראשונים, שממש עכשיו מוכנים לעבודה.
"כשהייתי ילד כולם שתו טקילה נוראית, וכשהגענו למקסיקו התחלתי לשתות טקילה טעימה", סיפר לייטנר ל-ynet, "התחלתי לחקור ולחפש צמחי אגבה בעולם ובמהלך המחקר הבנתי שאגבה יכולה להיות צמח מדהים לאדמת הנגב. במקסיקו לוקח שבע-שמונה שנים לגדל אגבה ולפעמים גם עשר שנים, אנחנו האמנו שעם החקלאות הישראלית והמוח היהודי זה ייקח פחות זמן ושנוכל גם לייצר אחוזי סוכר גבוהים בצמח. ובאמת יש לנו אחרי חמש שנים אגבה שהצליחה להפתיע גם את היועצים המקסיקנים".
איך הפתיעה?
"שהאגבה של הקיבוץ בנגב איכותית יותר מהאגבה שהם מגדלים במקסיקו. רציתי לגדל אגבה, אבל החקלאים בנגב לא ידעו כלום על אגבה - אז הבאנו חקלאים מומחים ממקסיקו שבדקו את הקרקע ואת המשקעים. בסוף הבאנו שתילים וזה הצליח, שתילי האגבה צומחים טוב מאוד. צילמנו למומחים ממקסיקו את האגבה והם נדהמו. הם היו מופתעים מהגודל ואמרו לנו שבשום מקום אחר בעולם לא הצליחו לגדל אגבה גבוהה יותר משלהם. הם באו כבר כמה פעמים לארץ, אבל עכשיו מפחדים להגיע בגלל המלחמה".
בן גוריון, מאחוריך
זו לא הפעם הראשונה ששותלים אגבה בנגב – בשנות ה-50 שתל דוד בן גוריון במושב גילת בנגב אגבה אמריקנית משתילים שייבא מאפריקה. בן גוריון תיכנן לעשות מהאגבה בדים וחוטים, אבל זמן קצר אחרי השתילה, בזמן שהאגבה גדלה, התחילו לצאת לשוק בדים וחוטים סינטטיים, ופרויקט האגבה של בן גוריון נמחק עוד לפני שהספיק לצאת לדרך. לייטנר מספר שעד היום יש שרידים לאגבה האמריקנית של בן גוריון – שתילים ספורים שהמשיכו לגדול בנגב, "בדיוק במקום שבו אנשיו של בן גוריון שתלו אותם". הוא מוסיף.
"זו פעם ראשונה שמנסים לעשות אלכוהול סקסי כזה", מסכם לייטנר. "ראינו איך כולם איבדו תקווה בנגב ורואים אותו נטוש, אז אני רוצה להביא גם בשורות טובות, ולמרות שהמזקקה רק עכשיו בבנייה ועוד לא נפתחה, אני רוצה שאנשים יראו תקווה. דווקא ביום השנה לאסון אנחנו רוצים להראות לכולם שהחקלאים עדיין עובדים ועדיין יש תקווה בנגב. כולנו מתרגשים מאוד להצמיח שוב את הנגב ואולי הוא יהפוך לירוק שוב בזכות צמחי האגבה".
מעטות המדינות בעולם שניסו לגדל אגבה – היו ניסיונות בקליפורניה ובדרום אפריקה, אבל בפועל אגבה לא גדלה הרבה מחוץ למקסיקו, ובטח שלא על שטח עצום כזה כמו שבקיבוץ עלומים. עכשיו לייטנר מתכנן להפוך את הנגב ללא פחות ממעצמת אגבה: "בשלב זה אנחנו מתכננים לשתול כל שנה מאה דונם נוספים של אגבה כי לוקח לשתיל חמש שנים לגדול. אני עדיין לא יודע כמה בקבוקים אמכור וכמה אגבה אצטרך עוד עשר שנים, אבל אנחנו מתקדמים לאט. אנחנו עושים משהו חשוב בארץ, ומקווים להפוך למרכז עולמי של טקילה ומגדלי אגבה. יש הרבה מזקקות בעולם שהן מותגים של מאות שנים, ואני יודע שצריך הרבה שנים בשביל לבנות מותג, אבל אולי החקלאים הישראלים יעשו היסטוריה בנגב – והם יצליחו לגדל אגבה לאורך זמן מהר יותר וטוב יותר מהמקסיקנים".
