השבוע הייתי בדרכי לאכול אוכל טריפולטאי אצל סעדה בפרדס חנה - מקום שאני מכיר ואוהב. כנראה שעברתי ליד המקום ופספסתי אותו, ואולי המקום הקטן עבר לצד השני של הרחוב. זה קרה כשהייתי בדרכי חזרה במונית מהצפון, התבלבלתי בפנייה ונכנסתי לפרדס חנה דרך כרכור.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
עליתי בעלייה הקטנה לעבר הכיכר שלפני היישוב ואחרי הכיכר המשכתי לעקוב אחרי הנווט של ווייז, שפעם היה הרבה יותר אמין. כעבור כמה מטרים הסתכלתי לרגע קטנטן שמאלה וראיתי שפתחו בצד הרחוב פלאפל זעיר. על השלט הקטן היה כתוב "פלאפל שלמה" והסקרנות הרעבה שלי גרמה לי לעצור בצד הכביש.
בתוך הפלאפליה, שמבחינתי היא חדשה, כבר היו לקוחות, מה שהפך את הכול ליותר מעניין. הסתקרנתי. כבר מהילדות יש לי כלל ברזל - אני לא אוכל איפה שאין תור.
שאלתי את שלמה על הסיטואציה שנוצרה, אבל הוא עשה כל מאמץ להתחמק מתשובה ישירה והלקוחות שמסביבי דיברו במקומו בקול שקט, כמעט בלחש. גם הם מודעים למצב הרגיש שנוצר
הסיבה השנייה שגרמה לי להסתקרן ולעצור שם היא שזכרתי שכבר יש פלאפליה אחרת מוכרת מאוד בצד השני של רחוב המייסדים, ותהיתי למה שמישהו יפתח עוד פלאפליה באותו הרחוב. על כל זה חשבתי כל הדרך לכיוון פלאפל שלמה ואיך שנכנסתי למבנה קיבלתי תשובות.
ביקורות אוכל רחוב נוספות של המונה טועם:
כשנכנסתי הופתעתי והרגשתי כאילו שהגעתי למקום שאני כבר מכיר, אבל לא. ראיתי את שלמה הבעלים של המקום ושאלתי אותו מה הוא עושה כאן. לקוח שעמד לידי אמר לי "הוא כבר לא שם בפלאפל ממול". לרגע התבלבלתי ובעודי מבולבל יצא שהגעתי לראש התור.
אז כבר הסתבר לי ששלמה עבד במשך יותר מ-30 שנה בפלאפל דבורה הסמוך, ולפני שנה וחצי הוא פתח מקום משלו ממול. הלקוחות הקבועים שהיו לו בפלאפל דבורה יודעים לחבר את הפנים לפלאפל וממשיכים להגיע אליו.
זה הזכיר לי את המקרה של פלאפל כדורי ששיכפל את עצמו גם לצד השני של הכביש. אחרי שנים רבות של עבודה רצופה, הפנים של שלמה מוכרות לכל חובב פלאפל באיזור. על המקום החלטתי לאכול במקום שיותר מוכר לי.
שאלתי את שלמה על הסיטואציה שנוצרה, אבל הוא עשה כל מאמץ להתחמק מתשובה ישירה והלקוחות שמסביבי דיברו במקומו בקול שקט, כמעט בלחש. גם הם מודעים למצב הרגיש שנוצר. אז שלמה מכין את הפלאפל וטוחן אותו על המקום ותמיד יש סיכוי שתגיעו ותגלו שלא נשאר פלאפל, אפילו בשעות הצהריים המוקדמות. הגעתי לחלק הכי חשוב - מבחן הטעם. אני כבר מכיר ויודע מה הטעם של הפלאפל של פלאפל דבורה, וכאן שלמה מכין את הפלאפל שלו - בדיוק אותו הדבר.
שלמה הכין לי בדיוק את אותה מנה - פלאפל שכולו חומוס ותבלינים, באותה פיתה מוכרת, עם אותו בר סלטים רגיל ובסיסי. קצת סלט כרוב חמוץ מדי, עוד קצת מלפפונים חמוצים וטחינה ששלמה מוסיף בלי הכרה בכל שלב אפשרי. אני ממליץ לכם להיזהר מהחריף כי הוא מהסוג שאם צריך, אפשר גם לנקות איתו חלודה.
מרוב חריפות, כמעט התחלתי לנשום מהאוזניים. שלמה לא מתבייש להציע את החריף כאילו הוא היה קינוח. לידי ישב אדון שמכור לחריף התימני האסלי ופירק שתי כפיות מלאות ממנו לאורכה ולרוחבה של המנה שהוא אכל אפילו בלי למצמץ. אני חושד שגם הוא היה תימני.
באתי בשביל הפלאפל ונשארתי בשביל הפיתה - ככה בדיוק כל מי שנכנס לפה מגיע ונתפס על הפלאפל הידוע. המחיר התאים לי והיה ידידותי ביותר, והמנה אצל שלמה אפילו זולה בשקל מהפלאפל השני. הרגשתי שקיבלתי אצל שלמה את אותו הדבר בדיוק.
