המונה טועם עם קובי רובין
(צילום: חגי דקל)
לפני כמה ימים פתחתי את הבוקר עם המונית בדרכים - נסיעה צפונה לגליל. הכבישים, שמקיפים את הגבעות ומתפתלים בין היישובים, הופכים אחר כך לדרכי גישה ליישובים קטנים וצנועים. הופתעתי שיש עדיין כבישים כל-כך קטנים בארץ, כאלה שלא שיפצו אותם כבר שנים רבות.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אתכם:
נסעתי על כביש 65 בדרך לצומת גולני, ובצידו של כפר תבור הבחנתי בקצה העין בדוכנצ'יק קטן ליד מבנה עתיק. תמיד כשאני מבחין במקום מיוחד, הסקרנות שלי לא עוזבת אותי ואני חייב מיד לפתור את החידה ולהבין במה מדובר. זה מרגיש לפעמים שזה מדגדג לי את הזיכרון. חיכיתי לסיום הנסיעה כדי לחזור לאותו המקום, ומצאתי את עצמי נכנס לכפר תבור.
מאחורי כל דלפק אוכל עומד סיפור שלם, ואני לא מתכוון למקומות הממותגים, אלא למקומות הקטנים והמיוחדים שפשוט מנסים לשרוד ולהביא פרנסה הביתה, גם אם זה באמצעות התחביב שלהם, הבישול. בדרך כלל כשאני פוגש את האנשים האלה שפותחים מקומות כאלה, אני מיד מבין שהם רוצים להתמקצע ולהפוך את האהבה שלהם לאוכל לפרנסה אמיתית.
במקום הקטנטן הזה נועם לא מפספס כלום - הלחמנייה הארוכה שלו מעולה ואחרי החביתה מגיעות התוספות לפינוק הכריך - קצת עגבניות מיובשות, כמה פרוסות של גבינה שלא מתביישת באחוזי השומן שלה, כמה עלים של חסה וזהו
במקרה של קפה נועמ'ס, ההתמקצעות מתבטאת קודם כל במכונת הקפה המרשימה. נועם, הבעלים, נתן לי להסניף את הקפה הטחון מהשקית, והקפאין עלה לי ישר למוח.
במקרר ליד המכונה יש עוגות, בקבוקי יין ישראלים, יש גם ברז בירה אחד ויחיד וכמה מקומות ישיבה על הדשא מסביב.
הסקרנות שלי התעוררה וחיפשתי מה לאכול במקום. לא התחשק לי עוגה כי עוגה זה קינוח; בירה בכלל לא באה בחשבון; אז חיפשתי מה מכינים לאכול על הדלפק.
נועם מכין על המקום כריכים, וכמה מהם כבר היו מוכנים. ליתר דיוק, אבא של נועם מכין את הכריכים ביחד עם נועם מאחורי הקלעים, והם עושים את זה בדקדקנות רבה ובסבלנות. אני לא יכול להגיד שלא התרגשתי לראות את נועם ואת אבא שלו עובדים יחד. תמיד מרגש אותי לראות משפחות מתפקדות, כל אחת בדרכה שלה. נועם סיפר לי שגם לאשתו קוראים נועם. הייתי כל כך מופתע, שאחרי זה כבר לא שאלתי עוד שאלות.
על הדלפק כבר היו כמה כריכים מוכנים, אבל אני נסיך בעיני עצמי וחייב שיכינו לי את הכריך שלי במיוחד. כמו כל אחד שבא עם ההערות שלו מה לשים ומה לא לשים לו בכריך, גם לי יש הערות משלי - קודם כול, לא למרוח לי חמאה בכריך אף פעם ואחר כך להניח את החביתה בלחם מלא, כי מבחינתי הימים של הלחם הלבן כבר לא יחזרו יותר וגם ככה הלחם המלא רק ילך וישתפר ויהיה טעים יותר.
במקום הקטנטן הזה נועם לא מפספס כלום - הלחמנייה הארוכה שלו מעולה ויש גם תנור ייעודי שמחמם את הלחמנייה בצורה מושלמת. אחרי החביתה, מגיעות התוספות לפינוק הכריך - קצת עגבניות מיובשות, כמה פרוסות של גבינה שלא מתביישת באחוזי השומן שלה, כמה עלים של חסה וזהו.
את הכריך נועם חתך לשניים, וככה יכולתי ליהנות ממנו גם בהמשך היום. עכשיו כשהקיץ בשיאו, לפעמים זה נחמד ומתאים יותר לאכול אוכל קליל, לא חם, כמו למשל כריך טעים ומעולה בדרך לצפון. ותגידו לי, מה טוב יותר בשביל נהג מונית כמוני מלשבת באוטו ולאכול כריך מעולה ולא יקר?
