המונה טועם קובי רובין
(צילום: אבי חי)
לא מזמן נקלעתי בשעה מוקדמת של היום לאזור כפר תבור. כבר פעמיים יצא לי לעבור עם המונית בכביש של כפר כמא, כפר צ'רקסי שנמצא ליד כפר תבור, להבחין בשלט של פלאפל שוגן ולא לעצור, כל פעם מסיבה אחרת - כי זה לא הסתדר, כי הייתי עם המשפחה או באמצע נסיעה עם לקוח.
אבל עמוק בלב חיכיתי להזדמנות שתסתדר מעצמה והיא אכן הגיעה באותו הבוקר. לפני שהגעתי, התקשרתי להאני, הבעלים של המקום, כדי לוודא שפתוח. השעה הייתה 8:50 והפלאפלייה נפתחת בדיוק ב-9:30. האני דייק אותי בטלפון ואני חיכיתי בסבלנות שהמקום ייפתח.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
בעודי יושב ומחכה ובינתיים מנשנש משהו במקום אחר בכפר תבור, שאלתי שם אם מישהו במקרה אכל בעגלת הפלאפל שבכפר כמא. עוברי האורח סיפרו לי שהם מכירים את פלאפל שוגן וגם נוסעים אליו במיוחד מכפר תבור כדי לאכול. קיבלתי אישור מהמקומיים שהאוכל שם טעים וחיכיתי שהשעון יעשה את שלו.
כשמגיעים לכפר כמא מבינים שמדובר באחד היישובים היפים והמטופחים בארץ. כל האזור מנוקד ביישובים וכפר כמא נמצא לא רחוק מדי ולא קרוב מדי לשום כביש ראשי - נסיעה של דקות בודדות מהכביש ואתם בגן עדן קטן.
פלאפל שוגן, כאמור, לא נמצא על אם הדרך ולא על הכביש הראשי, אלא 50 מטר משם כולל פנייה לכיוון מגרש הכדורגל, בצד החניון. הגעתי והייתי צריך להחליט מה לעשות עם הציפיות שלי - להשאיר אותן גבוהות או להנמיך אותן.
כשנכנסתי, התוודיתי בפני האני שאני זה שהתקשר אליו מוקדם בבוקר כדי לבדוק אם פתוח, והאני חייך אליי. לפני שהגעתי לעגלה שלו, כבר שמתי לב למחיר של מנה פלאפל - רק 18 שקלים, הכנתי את הכסף בדיוק ביד והנחתי אותו מעל דלפק הסלטים. רק אחר כך שמתי לב שלהאני יש בעיה קטנה עם בלגן או יותר נכון, לבלגן יש בעיה אצלו - הסלטים היו מסודרים כמו חיילים בכלים, כל סלט במקומו.
למרות שלא הייתי הלקוח הראשון שנכנס לפלאפל שוגן על הבוקר, כל סלט היה מסודר לפי הצבע במקום שלו - סוג של הפרעת סדר וניקיון, אבל בקטע חיובי. אמנם לא צריך לחלק מדליות על עבודה מעולה כי שמירה על סדר וניקיון אמורה להיות עניין בסיסי, אבל במחוזותינו גם זה נחשב למעל ומעבר.
הגעתי לטעום את הפלאפל ובינתיים נכנס למקום עוד מישהו מהכפר שהתחיל לדבר עם האני בשפה שלא הצלחתי לפענח. המוח שלי ניסה לקלוט משהו מהשיחה והצלחתי להבין שהם דיברו בצ'רקסית, שמבחינתי נשמעת כמו רוסית שמעורבבת עם ערבית וזה נשמע לי ידידותי יותר מהרגיל.
כדורי פלאפל ירקרקים, גדולים ומטוגנים בדיוק מרשים
נכנסתי להפריע להאני בזמן הכנת הפלאפל. הייתי חייב לתפוס את הרגע המיוחד שבו הכדורים נוצרים לפני הטיגון, אותו תיפוף קל אל תוך השמן הלוהט. האני הסתכל עליי ושאל אותי מאיפה באתי לשם ועניתי בשיא הטבעיות שהגעתי מתל אביב. לרגע האני הסתכל עליי במבט קצת עקום והמשיך להכין את הכדורים רק בשבילי באותו רגע של בוקר.
למזלי, לשלוף מצלמה בטלפון ולצלם אוכל זה דבר שמקובל היום יותר מבעבר. פעם היית שולף מצלמה וישר היו מתחילות שאלות מפוחדות, אבל היום, אם לא מצלמים את האוכל שלך, אתה לא קיים. היו לי עוד המון שאלות לשאול וכל זה עוד לפני שטעמתי את הפלאפל.
אתם מכירים את התחושה הזאת כשיוצא לכם לפגוש בן אדם שיודע בדיוק מה הוא מכין? ככה הרגשתי לגבי האני. בלי חלקיק של ספק או חשש, האני פשוט מכין פלאפל, את אותו הפלאפל כבר מעל ל-20 שנה. מזל שהשמועה על המקום הגיעה אליי כשהסתובבתי מעפולה בדרך לטבריה, אחרת אין שום סיכוי שהייתי יודע להגיע לפה.
קיבלתי ליד פיתה גדולה ומעולה עם כדורי פלאפל שיצאו ישר מהשמן הלוהט וגם סלטים טריים מאוד, מלאים בטעם וכמעט בלי ריח משמעותי. האני הכין לי את המנה והגיש לי אותה מלאה בכדורי פלאפל עד למעלה - פלאפל ירקרק ומעולה, והכדורים היו גדולים ומטוגנים בדיוק מרשים.
פלאפל שוגן הוא אחת מהפלאפליות הכי טובות בארץ, ואם נמשיך ככה עם מחירי השכירות שרק עולים כל הזמן, נמצא את עצמנו אוכלים יותר ויותר בדוכני אוכל ניידים בדרכים כי מסתבר שלהיות עסק נייח הפך לעניין יקר מדי עבור רובנו. בעלי דוכנים יקרים, תזכרו שאנחנו לא פה בשביל לשלם את השכירות של המסעדות דרך אוכל הרחוב שלנו.
