צפו: המונה טועם הגיע לחומוס בלב הקיבוץ וממליץ לכולם לנסוע
(צילום: משה מזרחי)
פאדיחה. אף פעם לא אכלתי אצל ג׳ינג׳י. לא יודע איך זה קרה. כבר שנים שאני שומע על החומוס המעולה שלו, ולא מעט פעמים חלפתי על קיבוץ עינת ולא נכנסתי. כמה וכמה מביני דבר אמרו לי ללכת כבר לאכול שם, והייתה אפילו פעם אחת שלקוח ממש הוביל אותי אל החומוס של ג׳ינג׳י - הלקוח ירד ולקח פיתה עם חומוס, אני נשארתי במונית ונסענו בחזרה לתל אביב.
לפעמים אם כולם אומרים יחד אותו דבר, אתה דווקא לא רוצה להיות כמו כולם. ושלא תבינו לא נכון - אני לא מוותר על חומוס פעמיים בשבוע, כל פעם במקום חדש. לאחרונה גם אכלתי את החומוס הכי גרוע שאכלתי בארץ, אבל זה לא לכאן ולא לעכשיו, כי אנחנו עוסקים הפעם בחומוס של ג'ינג'י, שבצדק נכנס לפנתיאון של החומוסיות הכי טובות בארץ.
קיבוץ עינת נמצא במרכז המדינה. לנסוע לשם זה אומר להגיע לראש העין ולהתלבט אם לפנות ימינה או שמאלה - ואחרי שבחרתם את הפנייה הנכונה, הופ, אתם בתוך קיבוץ עינת. החומוס של ג'ינג'י נמצא בבוטקה בסגנון קונטיינר, שאליו מגיעים אחרי שהמשכתם ישר בכיכר שנמצאת בתחילת הקיבוץ. ואז, אחרי 150 מטר בערך מצד שמאל, בין מבני הקיבוץ, תמצאו את המקום.
זכרתי מהפעם הקודמת את ההמולה ליד הבוטקה, אבל הפעם הגעתי והחניתי מול החומוסיה וראיתי שסופסוף ג'ינג'י עבר למבנה קבע. לפני כן היו יושבים איפה שהניחו שולחן וכיסאות, ועכשיו במקום החדש יש מדשאה יפה ושולחנות פיקניק מסודרים, וגם דלפק הצופה על הכנת החומוס.
הדרך לחך הישראלי לא פשוטה בכלל, והישראלים בדרך כלל פראיירים רק פעם אחת - עקצת לקוח ישראלי, כל הסביבה הקרובה שלו לא תגיע אליך
בתחום ההסעדה יש הרבה ציניות. יותר מידי צעירים נכנסים לתחום עם חלומות באספמיה על מיליונים שעוד רגע יתחילו לזרום לכיס בקלי קלות. זה כמו נהגי מוניות בתחילת דרכם, שחושבים שבגלל שעכשיו כשהם עצמאיים הם יעשו מיליונים. אז לא, הדרך לחך הישראלי לא פשוטה בכלל, והישראלים בדרך כלל פראיירים רק פעם אחת - עקצת לקוח ישראלי, כל הסביבה הקרובה שלו לא תגיע אליך. אנחנו עם שאוהב לחלוק מידע חיוני ולא חיוני.
לג'ינג'י יש לקוחות חוזרים והרבה מאוד לקוחות שבויים. הוא כבר 18 שנה מכין את אותה המנה, והוא לא ממציא את הגלגל אלא פשוט חוזר כל יום לאהבה שלו - לחומוס, לעשייה, להתמדה וליכולת להבין את הפשטות הכל כך מורכבת של הדברים. ג'ינג'י לא מחפש טריקים ושטיקים, אלא הוא עמל יום יום על אותה מנה בדיוק, לאותו קהל לקוחות.
וכן, הוא פשוט מכין את אחת ממנות החומוס הכי טובות בארץ, עם חיוך מקסים ואופטימיות מדבקת. כן, הוא עוף מוזר בתחום ההסעדה בארץ, ואני אומר לכם שכיף לפגוש בן אדם שסגור על עצמו וטוב לו עם מה שהוא אוהב ויודע להכין.
אותה מנה בגישה כל כך שונה
ניגשתי והזמנתי את ההזמנה הקבועה שלי בחומוסיות: חומוס, פול, ביצה, אפשר גם גרגירים, בלי טחינה מעל. אצל ג'ינג'י הסועדים מקבלים את החומוס בצלחת פלסטיק, אבל זה לא מעניין את החומוס - פלסטיק או לא פלסטיק. קיבלתי מעל הכל גם שלושה כדורי פלאפל גדולים מידי. לא יודע למה קיבלתי את זה, אבל ככה הוא החליט באותו רגע, ואני לא התווכחתי.
הגרגירים והחומוס בנגיסה הראשונה התפצפצו לי בתוך חלל הפה ועשו קיצי קיצי איפה שאיש שמן אוהב שעושים לו. הגרגירים היו נימוחים והחומוס עטף אותם קלות
נהג מונית חייב להיות גאון בענייני היום, כי שיחת חולין שמתחילה בלי שום כיוון מגיעה בסוף גם לשום מקום. אז עוד אני מדבר על ענייני דיומא, לקחתי את המזלג, ניגשתי לחומוס מסביב לצלחת ונתתי למזלג להיאחז בהתנגדות של החומוס.
בזמן האוכל איבדתי קצת את היכולת להמשיך את השיחה עם המקומיים - אשכרה הרמתי את היד שלי לעצור את השיחה. הגרגירים והחומוס בנגיסה הראשונה התפצפצו לי בתוך חלל הפה ועשו קיצי קיצי איפה שאיש שמן אוהב שעושים לו. הגרגירים היו נימוחים והחומוס עטף אותם קלות. טעם הטחינה בתוך החומוס לא בלט אבל גם לא התחבא.
יש רגעים שבהם אתה טועם מאכל מסוים ויכול להרגיש את המקור שלו בתוך הטעם - כמו שמן זית, שדרך בלוטות הטעם אתה יכול להרגיש את הבריזה נושקת לעץ זית. אז החומוס של ג'ינגי אותו דבר - אפשר להרגיש את שדה החומוס, את ריח האדמה הלחה. זה היה חומוס טרי שפינקו אותו והכינו ממנו את אחת ממנות החומוס הכי טובות שאכלתי בארץ.
כנהג מונית שכותב בלעדית על אוכל רחוב, אין לי לא את היכולת ולא את הזמן לחזור למקומות בהם אכלתי ועליהם כתבתי בעבר, לא בגלל שאני מתחרט על מה שכתבתי, אלא כי עוד בשעות הבוקר המוקדמות במונית, אני חייב להזכיר לעצמי שיש סיכוי שאמצא גם היום עוד מקום חדש לכתוב עליו. לפעמים הארוחות מסתברות ומצטברות לכתבות, לפעמים אף אחת מהטעימות לא צולחת אותי לכתבה.
היו ועוד איך היו מקרים שבהם אכלתי שוב אחרי ארוחה מלאה (כאן הזמן לרחם עלי, גם אם זה רק לשנייה אחת), אבל זה לא נעים. לכן אני משאיר את הגוף שלי ריק עד לשעות הבוקר המאוחרות, ואז אני רעב קלות לארוחה מעניינת. מעטים המקרים בהם יש סיכוי לפגוש אותי חוזר לאכול במקום עליו כתבתי כבר - אבל אל ג'ינג'י עוד אשוב, בכל פעם שיתאפשר לי, עם או בלי לקוחות בתוך המונית.
עם המזלג שקעתי אל תוך החומוס עמוקות. באותו הרגע העולם עצר מלכת מבחינתי. וכן, אפשר להיות רומנטי לגבי חומוס. על פחות מכף יד אחת אפשר לספור את החומוסיות שאליהן אחזור פעם שנייה. המשכתי לנשנש את החומוס, שוקע עם העיניים אל תוך המנה, נוגע גם בפול עם החומוס.
הבנתי כי מצאתי מנת חומוס מושלמת ומעולה, בטבורה של המדינה. הלקוחות סביבי די התפלאו על הבתוליות שלי בחומוס של ג׳ינג׳י, ואני הכיתי על חטא - טעיתי, טועים, טעות. עכשיו יש לי עוד נקודת חובה על המפה, בשבילי ובשביל כל אלה שעדיין לא שמעו על החומוס של ג׳ינג׳י.
ומשפט על הגודל: לא הצלחתי לסיים את המנה אצל הג׳ינג׳י - הוא לא חוסך בכמות, וארזתי הביתה להמשך היום את מה שנשאר.
לגבי רשימת החומוסיות הכי טובות בארץ: אם תפגשו אותי אחד על אחד, תשאלו אותי ואספר לכם פרטנית. בטוח שלא נסכים, כי אחרי הכל כל אחד והחומוסייה המועדפת שלו, אבל זיכרו - ג׳'נג'י יש רק אחד.
