ירושלים, 1991. ברחבי העיר מתחילה להתפשט במהירות שמועה על בחורה צעירה שהתחילה למכור וופל בלגי במושבה הגרמנית. כל אדם שהתהלך ברחוב עמק רפאים לא היה יכול להתעלם מהריח המטורף ומכמות האנשים האדירה שעמדה בתור להיכנס לבבט. מי שנכנס פנימה מצא מאחורי בר עץ קטן את נילי מירון. צעירה בת 20, משוחררת טרייה מהצבא, חובשת מטפחת לבנה על ראשה - שלימים תהפוך לסמל שימתג אותה, לצד הוופל המפורסם.
הוופל הבלגי של בבט
(צילום ועריכה: ספיר גורדו)
התוכניות של מירון היו אחרות לגמרי - היא פשוט חלמה על הטיול הגדול לדרום אמריקה וחיפשה דרכים לחסוך כסף. "לא היתה לי שום אג’נדה מתוכננת", היא מספרת. "עבדתי כקופאית בסופרמרקט, לא הלך. עבדתי כמלצרית, פיטרו אותי. חיפשתי מה לעשות וממש בהבזק עלה לי רעיון – ופלים. אמרתי לעצמי שזה להיט. לקחתי שולחן מבית מלאכה, הפכתי אותו איכשהו לבר ופתחתי את בבט. בשלב מסוים זה פשוט התפוצץ, התחילו תורים ארוכים בדרך לוופל, זה היה מעין פולקלור, הייתה ממש תחושה של תבערה. אני זוכרת ששרי אנסקי פרסמה עליי כתבה, ובעקבותיה הגיעו עוד ועוד כתבות". מירון החליטה לקרוא לוופלייה בבט על שם גיבורת הסרט זוכה האוסקר "החגיגה של בבט", של הבמאי הדני גבריאל אקסל, המספר את סיפורה של שפית צעירה.
וכך, בתוך שנה בלבד, בבט הפך להיות מוקד עלייה לרגל ויצר לעצמו קהילה של לקוחות מכורים שהיו מוצאים את עצמם במקום כמה פעמים בשבוע. היו כאלה שהוגדרו כ"מכורים כבדים" שהגיעו מדי יום. את הסמל המפורסם של המקום יצר האמן מישל קישקה. הבילוי עם הוופל הפך להיות חלק בלתי נפרד מסצנת חיי הלילה של ירושלים, ובכל זאת ב-2002 החליטה מירון להחליף אווירה ולעבור למרכז.
תל אביב, 2025. מירון כבר לא חיילת משוחררת בת 20 שרוצה לכבוש את העולם, אלא בת 54 ואמא לשלושה ילדים. מנגד, יותר משלושה עשורים אחרי, יש דבר אחד שנשאר זהה לגמרי לניינטיז — הבהלה לוופל.
שכונת נחלת יצחק, יום חמישי בערב, אנחנו מתהלכים ברחוב חפץ חיים וצועדים לכיוון הקצה הדרומי שלו שממש לא נראה אטקרטיבי. הרחוב, שומם למדי ושקט, אך בדרך אפשר להבחין בעוד אנשים שצועדים לאותו כיוון. אנחנו מגיעים לסוג של סמטה מוזנחת, והריח המטורף כבר עושה את שלו. בפנים – המקום כבר מלא עד אפס מקום, זמן ההמתנה מאתגר אבל אף אחד לא מתכוון לוותר.
הבילוי בבבט, שפתוח משעות הערב ועד השעות הקטנות של הלילה, הוא הרבה מעבר לאכילה של וופל. מדובר בחוויה של ממש שמלווה בהמתנה לא קטנה – אך מרתקת. כשתיכנסו למקום, נילי תפנה אליכם באופן אישי ורוב הסיכויים שתגלוש אתכם לשיחה קצרצרה וספונטנית. "מישהו פעם אמר לי שאני ברמן הפוך - אם בדרך כלל אנשים באים לפרוק אצל הברמן את מה שעובר עליהם, אצלי זה היה ההפך".
בזמן ההמתנה, הריחות החזקים יעשו את שלהם ותמצאו את עצמם מסתכלים על התפריט ומנסים לבחור איזה ופל להזמין. הישיבה על הבר היא חוויה של ממש שמאפשרת התבוננות במלאכת הכנת הרטבים והוופלים, שנאפים באמצעות תנורים מיוחדים שהביאה מירון מבלגיה, ומלווים אותה עוד משנות ה-90 של ירושלים.
אז מה הסוד, היית מאמינה שכמעט 35 שנה אחרי - בבט עדיין תהיה מוסד כזה מבוקש?
"אין סוד. הייתי רוצה לספר לכם סיפורים של כאילו יש איזשהו מתכון שעבר בירושה, אבל אין. אני לא חושבת שאי פעם הקדשתי מחשבה לשאלה הזו, אולי מדי פעם, כשבבט חגגה עשור, ו-15 שנה, עלו מחשבות אבל לא נראה לי שאי פעם עצרתי לעשות רטרוספקטיבה. למדתי לעשות ופלים בגיל 12, כי כל דבר היה סיבה לוופלים – ימי הולדת, אירועים משפחתיים, חגים. אני בדרך כלל הייתי זו שמנקה את התנור של הוופלים וככה לקחתי פיקוד על העסק. לימים מסתבר שזה היה הניצנים לבבט".
התפריט של בבט מציע שורה של רטבים ותוספות שימלאו את הריבועים הזהובים של הוופל. גבינה שמנת וקינמון, קרם ערמונים, קרם וניל ורוטב שוקולד חם, מייפל, קרם חמאה, רסק תפוחים ושמנת חמוצה והרשימה עוד ארוכה. טיפ – אם קשה לכם להחליט, תוכלו לבחור שחצי אחד של הוופל יהיה עם רוטב אחד, והחצי השני ברוטב אחר. אחד מהסמלים של המקום.
מה הוופל הכי פופולרי?
"פעם זה היה קרם החמאה, עוד לפני שהחמאה הפכה להיות משהו שאנשים פחות אוהבים מבחינה בריאותית. היום מדובר כבר בווניל ורוטב שוקלד חם שהוא פופולרי במיוחד. גם ריבת חלב מאוד חזקה, וכן בכל זאת, גם קרם החמאה".
את הוופלים את אופה עם אותם התנורים משנת 1991. איך?
"כן, זו היתה עסקת הייבוא הראשונה שלי. אחרי תקופה קצרה בתחילת הדרך הבנתי שאת תנור הוופלים שהגנבתי מהבית של ההורים אצטרך להחליף במשהו מקצועי. נסעתי להביא מכשיר ופלים מבלגיה. שם מן הסתם לוקחים את העניין מאוד ברצינות. החלטתי לקנות את המפלצת הכי טובה שראיתי - והיא עדיין עובדת".
המטפחת שעל הראש שלך הפכה לסוג של סמל, כמעט כמו הוופל עצמו. מאיפה זה הגיע?
"בזמנו הייתי קצוצת שיער ומשוחררת צבא. בשלב מסוים, כשהשיער גדל, החלטתי שאני חייבת כיסוי ראש בשביל ההיגיינה. איכשהו נוצרה הקשירה המיוחדת הזו שפשוט הפכה לסמל משל עצמו. לא ישבתי עם סטייליסטית או משהו, זה פשוט קרה. לפני כמה שנים מישהי אפילו העלתה סרטון ליוטיוב שמסביר 'איך עושים את הקשירה של בבט'".
מירון מחפשת בימים אלה עובדים שיצטרפו אליה למלאכת הכנת הוופלים בתל אביב, ובמקביל כבר מסמנת את המטרה הבאה. "יש לי כוונה לעבור לעוטף עזה, אני מאוד רוצה שנה הבאה לקחת את הילדות שלי לשם ולמצוא את מקומי באחד הקיבוצים ולפתוח בבט בעוטף. במקביל, אני רוצה להפוך את בבט לרשת קטנה ולפתוח מקומות נוספים ברחבי הארץ, אני מחפשת את האנשים הנכונים שייצאו איתי למסע הזה".
יש הרבה מאוד ירושלמים שמייחלים ליום שהוופל יחזור לעיר. יש סיכוי?
"זו תהיה סגירת המעגל האולטימטיבית. כשאני ארגיש שעשיתי את כל מה שרציתי, אז ירושלים תיכנס לתמונה. עד היום כל פעם שאני בירושלים והולכת ברחובות, אני מעלה זכרונות ותוך כדי מעלה מחשבות על מקומות אפשריים לפתוח מחדש את בבט. כרגע בנסיבות האירועים זה יהיה קודם העוטף ואז יגיע תורה של ירושלים – אני מאמינה שהיא תחכה לי".
פורסם לראשונה: 07:23, 31.01.25