אזור הבניינים הגבוהים של בני ברק הוא צפוף מדי. אין איפה להחנות בכחול לבן כמעט, רק חניונים פרטיים, והבניינים גבוהים מדי. לא הייתי יכול לתאר לעצמי לפני כמה שנים שדווקא אזור צפוף גם ככה של רחוב בר כוכבא יהיה כל כך דחוק בבניינים כאלו גדולים.
אבל בין כל הבניינים יש עדיין שיכון של פעם - בניינים לא רבי קומות בכלל, שכנראה לאט לאט ייעלמו מהנוף העירוני. שם נמצא הסביח של עובדיה.
פעם פעם, כשהיינו ילדים קטנים, הריחות של הבוקר של שבת בשכונה היו מתערבבים. מכל חלון עלו ריחות - שהובילו להחלפת מתכונים. כל האימהות הכינו ג'חנון, כי זה היה פשוט טעים, גם סביח בצלחת הייתה מנה קבועה של שבת בבוקר, אותה הגישו עם כל התוספות המוכרות והקבועות של המנה. ככה למדנו למלא את הפיתה על הבוקר של שבת, וכרגיל לאכול יותר מדי.
עוד אוכל רחוב:
התקרבתי לסביח של עובדיה, מעבר לזכוכית ראיתי את החצילים המטוגנים מסביב לתפוחי האדמה המבושלים, יותר אותנטי מזה אין - הרכיבים כמו מחכים ללקוחות, כבר סימן טוב. סביח בדרך כלל מגישים עם תפוח אדמה מבושל מדי, כזה כמעט רך שהוא מתפרק לפירה על השן בחצי שנייה. אם יש לכם סביחיה בלי תפוח אדמה, אתם לא בדיוק סביח עיראקי אמיתי. אחר כך נכנסתי פנימה, בר סלטים מכובד מאוד, סיר ביצים קשות ענקי רותח ומהביל, החלטתי כמובן להזמין לי מנה סביח לקחת וללכת, קצר ולעניין.
מחיר למנה סביח - 30 שקל, עד כאן יותר זול מהשאר. הסתכלתי שוב על בר הסלטים, זיהיתי עלים של בזיליקום, אבל עובדיה הסביר שמדובר בריחן פרסי - אותו הדבר אבל לא בדיוק - קצת יותר מעודן בטעם. החלטתי להכניס אותו למנת הסביח. עובדיה פינק את המנה, כלומר מילא אותה מכל טוב עד למעלה: התחלנו עם חריף, אחר כך המון חציל ועליו ביצה חמה עד רותחת, בצל ירוק קצוץ, פטרוזיליה קצוצה, כמובן עמבה אבל לא יותר מדי, תפוח אדמה, הוספתי ערוק קטן כי אני גרגרן (אפשר לוותר עליו, בפעם הבאה אוכל אותו בנפרד כמנה עיקרית בתוך הפיתה), ריחן פרסי וסלט ירקות מוחמצים עיראקי.
קיבלתי לידיים פיתה סביח כמו משקולת של כל טוב. צעדתי למונית ולא הצטערתי לרגע, זאת מנת סביח מעולה, המחיר לא גבוה מדי, התמורה שווה כל שקל. בפעם הבאה אפשר להוסיף יותר ריחן ותפוח אדמה, זה ירים את הטעם. תמיד אפשר לשפר, עדיין שווה כל שקל.
