צפו: המונה טועם מצא בגט עם מיקס קציצות
(צילום: נויל האריס)
הרבה דוכני אוכל קמים כשמישהו מחליט בוקר אחד פשוט לפתוח מסעדה קטנה על הדרך. כשהוא מצליח להתארגן על מקום הוא מסדר בפנים מטבח קטן שממנו הוא מוציא מנות - לא יותר מדי מכל סוג, אבל מספיק בשביל להביא פרנסה הביתה. ככה, המטבח נמצא מאחור והדלפק עם כל ההיצע מלפנים, וזה קונספט מוכר וידוע במחוזותינו.
מתחת לשלט יש דלת הזזה פשוטה, ואז מגלים שכל המקום בנוי על העוקם וכמעט שאין איפה לשבת
עוברות השנים והעסק עובר מהאבא לבן, ואלה בקצרה חיים שלמים של אנשים אמיתיים שהגיעו להתפרנס בכבוד ולשרוד, כמו כולנו, מיום ליום. למרות שיש תחושה שמישהו מלמעלה כל הזמן רוצה לייקר לנו את החיים, בדוכן של ליאור העיראקי המטבח הקטן ממשיך להוציא מנות במחירים לכל כיס, בשביל שאנחנו כאן למטה, אלה שחיים את החיים עצמם, נוכל להרשות לעצמנו לפעמים להתפנק.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אתכם:
כשמגיעים לדוכן של ליאור העיראקי בקריית אריה בפתח תקווה קודם כל רואים שלט צהוב וגדול שעליו מוטבעות הפנים שלו. על השלט נשארה כתובה המילה "בונז'ור" עוד מהימים שאבא שלו ניהל את העסק, כדי להראות עד כמה ותיק המקום המשפחתי הזה - עסק של אבא שהיום ממשיך אותו הבן. מתחת לשלט יש דלת הזזה פשוטה, ואז מגלים שכל המקום בנוי על העוקם וכמעט שאין איפה לשבת.
הגעתי במקרה לדוכן של ליאור העירקי, ומיד הבנתי שזה מקום שקיים כבר המון זמן. עד לפני כמה שנים אבא של ליאור ניהל את המקום והיום ליאור ממשיך את דרכו עם אותו הרעיון - מטבח שמוציא מנות ביתיות בתפזורת מול הלקוח בדלפק. תארגן לעצמך את מה שבא לך לאכול באותו הרגע ותצא מרוצה.
לבגט כאן יש טעם של כריך שהבאת מהבית ולא חסכת בהכנה שלו, אבל לא היה לך איך לחמם אותו במכונית בדרך. לאכול אצל ליאור העיראקי זה כמו לאכול כריך מהבית, אבל לא בבית, וזה אולי מה שכולם מחפשים
כשנכנסים למסעדה מקבלים את התחושה שכל שאר הלקוחות קבועים ואפשר ממש להרגיש את זה - כולם מסביב יודעים כבר מה הם רוצים לאכול, ואני הייתי רק אורח חולף שמתעניין יותר מדי. שאר הלקוחות כאן הם כמו משפחה והם מחכים שליאור יכין להם את המנות. תוך כדי שהוא מכין את המנה שלך, הם כבר מסמנים לו בעיניים מה הם רוצים, וזה מספיק לו כדי להבין.
בלי לאכול את הראס
הסתכלתי על הדלפק וניסיתי להבין כמה מנות אצליח לחבר לבגט אחד, וביקשתי לחלק את המנה לשני חלקים, כמו שאני אוהב. ליאור מכין בגט מלא בכל טוב ולשמחתי, הבגט שלו גם גדול. ביקשתי לקבל בגט חצי-חצי כדי לטעום כמה שיותר אוכל טעים. אצל ליאור אתם בקלות יכולים למצוא את עצמכם עומדים מול הדלפק ולועסים מול הלקוח שבא להזמין אחריכם, כאילו שהאזור שמאחורי הדלפק מעניין יותר מהאיזור שבו מוגש האוכל.
לא צריך יותר מזה בשביל להכין אוכל, ונראה שהסועדים במקום הזה לא מפספסים אף הזדמנות להיכנס בדלת הקטנה של המקום, לאכול ולשבוע. יש כאן מטבח קטן שמחובר באלכסון לדלפק, וכל המנות מוצגות ללקוח, כך שאי-אפשר לפספס את מה שבא לכם לאכול.
ליאור הוא טיפוס זריז וקצר במילים, במיוחד בימי הקיץ החמים. אתם מוזמנים לקחת את המנה ולהמשיך הלאה ליום העבודה שלכם - לכאן לא באים כדי לאכול מנה שמצולחתת יפה, וגם לא בשביל לאכול את הראש - לכאן באים כדי לקבל בגט ולהמשיך הלאה.
בחצי הראשון של הבגט שלקחתי היו קציצות עוף מתובלות בכבדות עם הרבה סלט ובחצי השני היו קציצות הקבב של ליאור. יש פה גם שניצלים טריים, קציצות ירק, שקשוקה ואם בא לכם להוסיף קצת רוטב מעל הכול, גם זה הולך. הדוכן של ליאור נראה כמו מקום שמנסה לפגוע בכל הטעמים האפשריים והוא גם מצליח. הבגט שאכלתי לא היה רותח וגם לא היה צריך להיות לוהט - הקציצות היו טעימות גם כשהן מוגשות פושרות. כשהבגט התקרר הוא אפילו היה לי עוד יותר טעים.
לבגט כאן יש טעם של כריך שהבאת מהבית ולא חסכת בהכנה שלו, אבל לא היה לך איך לחמם אותו במכונית בדרך. לאכול אצל ליאור העירקי זה כמו לאכול כריך מהבית, אבל לא בבית, וזה אולי מה שכולם מחפשים. אם אתם באזור קריית אריה, אל תפספו את השלט הצהוב.
