"אם יש מקום שהייתי נוסע כדי לאכול בו שוב - זה המקום"
(צילום: ירון ברנר)
אם יש מקום אחד בארץ שהייתי נוסע אליו במיוחד עוד פעם, זה מטרלו בעין זיוון. וכן, לפעמים הביס שווה כל דקה של נהיגה. עכשיו אני כבר יודע שבפעם הבאה שבה אגיע עם המונית לכיוון רמת הגולן, אעדכן בדרך את הנוסע שאנחנו כנראה הולכים לעבור במטרלו.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אותך:
ואני אומר לכם כבר עכשיו - אם מטרלו הייתה בתל אביב, היה לרותי ברודו מתחרה יותר מראוי לתואר המאפייה הכי רצינית בעיר. עכשיו תביטו רגע על התמונה של המשולש שווה הצלעות הזה, ואולי תבינו על מה אני מדבר.
זה היה כשעשינו את הקמפינג הקבוע שלנו בכינרת. אלה היו שעות צהריים בלתי נסבלות של חום. אפילו בתוך מי הכינרת היה לוהט. במקום לסבול, כל צהריים אספתי את הילדים, הכנסתי אותם למונית ויצאנו לטיול מעיינות ונשנושים ברמת הגולן. מדהים לגלות איך הלחות הבלתי נסבלת של הכינרת נעלמת לה למעלה. אמנם החום נשאר, אבל הלחות הנוראית דועכת.
שילמתי על זה 22 שקל בלבד, ואני בטוח שבאזור תל אביב והמרכז היו מפרקים לי מתוך הארנק 50 שקל לפחות על המנה המעולה הזאת, ובטח עוד הייתי אומר תודה רבה כמה פעמים על הזכות לאכול טוב
וככה המונית הגיעה, כמעט בעצמה, עד לקיבוץ עין זיוון. אני הייתי ממוקד מטרה, כבר טעמתי את החומוס הוורוד בחומוסייה הסמוכה, וזה באמת היה חומוס מעולה, אבל הפעם הגעתי נעול על מטרלו. צריך לדעת מראש את שעות הפתיחה של המקום, כי הן קצת מאתגרות - עובדים שם שש שעות ביום בלבד, עד 14:00 בצהריים. אני לא יודע למה, אבל ביום שהגענו מטרלו היה פתוח גם בין 17:00-15:00.
חיכיתי בסבלנות עם הילדים על המדרגות מחוץ למקום עד שיפתחו. מאפיית מטרלו קצת מסתתרת לה, כמו חור בקיר. בית הקפה ממוקם קצת מתחת לאדמה, בצד של הגבעה. ראיתי עוד אנשים מחכים לידי לפתיחת הדלתות וזה הרגיע אותי. המהירות שבה הם נכנסו לתפוס מקום, הבהירה לי שרוב הלקוחות בני בית כאן. הלקוחה לידי הסבירה לי שמספר המנות הייחודיות מצומצם, וצריך להיות ממש ממוקד ולדעת מה לטעום ומה לאכול.
אני נעמדתי ליד הדלפק ופשוט נפלה לי הלסת. העין שלי קלטה את המאפה המשולש בזווית הראייה, ותהיתי מה זה הדבר הזה, מה זה המחיר הזה, איך הוא עשוי כל כך מדויק וכמה שכבות מדופדפות אפשר לדפדף לתוך מאפה? כל כך הרבה שאלות היו לי, באמת לא הבנתי לרגע לאן הגעתי.
כמעט כל המאפים של מטרלו סובבים סביב קרואסונים או הבצק של הקרואסון. האופים שם פיצחו ופיתחו את בצק הקרואסון שלהם לכל מיני מאפים, ועדי פרץ, האופה הראשי, יכול ככה לפתוח את הדמיון העשיר שלו על מנת ליצור מנות מיוחדות בכמות מוגבלת. ראיתי מול עיניי פדנטיות בהתגלמותה.
אם אתם חובבי אוכל מושבעים, המילה דולצ'ה מיד תזכיר לכם ריבת חלב. אז אולי ככה הם קוראים למאפה, אבל לא, אין כאן ריבת חלב בכלל. מדובר על מאפה משולש מבצק קרואסון ממולא בשוקולד לבן ומקורמל מבחוץ. שילמתי על זה 22 שקל בלבד, ואני בטוח שבאזור תל אביב והמרכז היו מפרקים לי מתוך הארנק 50 שקל לפחות על המנה המעולה הזאת, ובטח עוד הייתי אומר תודה רבה כמה פעמים על הזכות לאכול טוב.
מכירים את התחושה כשאתם עוצרים לרגע להסתכל על מה שאתם אוכלים, ואז אתם מגלים שהמנה יפה מכל זווית, והכל אפילו יותר טעים מאיך שהוא נראה? אז ככה. פשוט נתתי למזלג לבצוע את המנה מלמעלה עד למטה, וריח השוקולד המקורמל ריחף לו קלילות מסביב לשולחן.
המנה מוגשת בטמפרטורת החדר ולא צריך לחמם אותה אז גם אין מה שיתקרר. אחרי הנגיסה הראשונה מהבצק הנימוח, התחיל קרב מזלגות מסביב למנה. המנה הזאת יכולה בקלות להספיק לשני סועדים, אבל עם כזה מחיר מצחיק, אתה מזמין מיד עוד אחת על המקום, וגם מהמנה השנייה לא נשאר כלום, וזה גם החיסרון של המאפה הזה - הוא נגמר כל כך מהר.
