העיר בני ברק לא קטנה, אפילו גדולה. החלק העיקרי נמצא דרומית לדרך ז׳בוטינסקי, החלק הצפוני נחשב ליותר חילוני: ברוכים הבאים לפרדס כ"ץ.
המחירים של בני ברק לא קשורים למחירון המופקע של שאר הארץ, כמו הגעת לבקר קצת במקום אחר, מנותק אפשר להגיד, אבל לטובת הכיס - כאן המחיר חייב להתאים את עצמו לכיס המקומי, להנאת כולנו.
כבר הרבה שנים קיים לו פלאפל החלוצים, אבל לאחרונה השתנה השלט וגם הבעלות על הפלאפלייה. חיכיתי להזדמנות הכי מתאימה לעצור ולטעום את הפלאפל של המקום הכמו חדש.
עוד אוכל רחוב:
על הכניסה הרחתי את הפלאפל בתוך השמן, ריח מעולה. הדלפק מתחיל קצת יותר פנימה אל תוך הפלאפלייה, המטבח עוד יותר רחוק אחורה, בר סלטים ומחירון מול העיניים - 18 שקל. כבר אני מרוצה. חזרתי להביט על בר הסלטים, היה בו כל הטוב פלוס תוספות: מעבר לקלאסיקות הקבועות היה גם סלט חצילים חמוץ וטעים, גזר קצוץ דק-דק קצת מוחמץ, חצילים מטוגנים ליתר ביטחון, צ'יפס ביתי דק וספוג שמן, לפעמים גם זה טוב, עדיף על צ'יפס מתועש. ויש גם קציצות תפוחי אדמה מתובלות, הוספתי עוד שני שקלים וקיבלתי קציצה אחת פנימה למנת הפלאפל, עוד לא דיברנו על הפיתה.
הפיתה של פלאפל החלוצים ענקית והם לא מתכוונים להחליף אותה וגם ממלאים אותה עד הסוף. זו מנת הפלאפל הכי זולה ביחס לכמות שמקבלים. בעוד אני מחזיק בפיתה כמעט דמוית הגה קטן, שאלתי - למה לא תקטינו את הפיתה? ענו לי בחזרה, הכי חשוב שיצאו שבעים. הסכמתי שלא מסכימים איתי, זה לא חדש לי אף פעם.
הפלאפל נעשה ללא גלוטן, קצת נוטה להתפרק. עדיף ככה בלי גלוטן, רק צריך לאכול את המנה על המקום בלבד, ונא לאכול רותח בבקשה, יחד עם הסלטים המעולים. הוספתי סלט חצילים חמוץ, אל תוותרו עליו, כמובן לא ויתרתי גם על הצ'יפס הרותח ישר מהשמן, את קציצת תפוח האדמה החלטתי להניח בתוך המנה עצמה, פגשתי אותה רק לקראת האמצע. זה גם השלב שבו נשברתי, לא יכולתי לאכול יותר, אני באמת רק טועם לפעמים, אם לא, הייתי קורא לטור שלי המונה אוכל.
