בין חניון לבין תחנת דלק השוכנת מתחת לבניין משרדים סמוך, על אי תנועה קטן שנוצר על אותה פינה בלתי אפשרית, דניאל מכין סביח, שקשוקה ופלאפל. הוא עושה את זה כבר שמונה שנים באותה נקודה, ואותי סקרנה השקשוקה במקום. יצא לי בעבר לאכול ב"תסביח" כמה פעמים, אבל חד-משמעית המנה הכי מעניינת שם היא השקשוקה, שמתחילה עם שכבה של חצילים, כי ככה דניאל מאמין שצריך להרגיש הביס, ואף אחד לא אומר לא לשכבה של חצילים בתוך פיתה שבאה לפני הכל.
לטורים קודמים של המונה טועם:
אז נכון שהמקום נקרא "תסביח", אבל אי אפשר לפספס את התבנית המלאה בשקשוקה שנחה לה שם אחרי בישול ארוך, עמוסה בעגבניות טריות עם מעט רסק עגבניות ומרכיב סודי אחד, שהצליח להפתיע אותי וללא ספק אשתמש בו בפעם הבאה שאכין שקשוקה בבית, כי הוא מצליח לבטל את החמיצות הטבעית של העגבניות הטריות. כל זה מתבשל יחד עם יותר מדי פלפלים ירוקים חתוכים לרוחב, שמצליחים לשחרר לתוך התבנית את כל החריפות שאצורה בתוכם.
עמדתי שם וראיתי איך דניאל לוקח פיתה מקצועית של שקשוקה, פיתה כזאת שלא מתפרקת בקלות, ולפני שהספקתי להגיד משהו דניאל כבר היה בשוונג והלביש על הצד התחתון של הפיתה שכבה דשנה של חצילים עבים אחרי טיגון עמוק.
ניסיתי להגיד משהו, אבל לך תעצור אותו בשיא ההנאה. אחר כך ביקשתי שקשוקה, ושכחתי לשים חריף. אני חייב להגיד שמזל שלא הוספתי חריף, כי הפלפלים הירוקים בתוך השקשוקה תפסו אותי לא מוכן למידת החריפות שלהם.
אחר כך הוספתי סלט של עגבניות ופלפלים ירוקים, וכן, שוב פלפלים כאילו לא היה לי מספיק חריף. מיד אחריהם הגיעה קצת עמבה ואז עוד שקשוקה מעל לכל. הפיתה התנפחה ועלתה על גדותיה, ומי לא אוהב פיתה מפוצצת בדברים טעימים שלא נקרעת?
על הנגיסה הראשונה הכל הסתדר לי בפה בדיוק כמו שצריך: הביצה יחד עם העגבניות הנמסות אל תוך הפלפלים ששרפו לי את כל חלל הפה. הדרך היחידה לאכול את התסביח של השקשוקה של דניאל זה לנגוס בפיתה ב"שלוקים" קטנים, כל שלוק עם חריפות של פלפלים ירוקים חיים בסגנון שריפה קטסטרופלית, ופלפלים מטוגנים של שקשוקה. המתיקות המבורכת של החצילים שוברת את החריפות ומענגת את החך בהנאה יתרה. הסביח-שקשוקה של דניאל היא מנה שכנראה נכונה למספיק אנשים כבר מספיק זמן, אז עכשיו הגיע הזמן שכולם יכירו אותה.
