צפו: המונה טועם אכל מאפה איטלקי רותח
(צילום: נויל האריס)
בעלייה לכיוון כיכר מגן דוד בתל אביב (הצומת בצורת משושה שמחבר בין הרחובות אלנבי, שינקין, קינג ג'ורג', נחלת בנימין וגם שוק הכרמל), לא משנה באיזה כיוון תבחרו ללכת, בכל אחד מהרחובות שמתנקזים לכיכר הזאת תוכלו למצוא מה לאכול.
כדי לטפס עם המונית במעלה רחוב קינג ג׳ורג׳, יש לקראת הצומת "זינוק בעלייה", וגם צריך לחכות לפחות שני מחזורים ברמזור אדום. לפעמים זה יכול לבאס, במיוחד את מי שיש לי אוטו עם הילוכים ידניים, אבל במקרה הזה, ההמתנה הממושכת ברמזור עזרה לי להבחין בדוכן המאפים האיטלקיים החדש שנפתח שם לפני שבוע - "הפנצרוטי של קוקו".
הגבינה הזו כל כך שמנה ונימוחה בתוך המאפה, שאתם תרצו לשתות אותה. כל ביס במאפה הזה משחרר מעט מהגבינה החוצה והבצק רך ונעים
פנצרוטי (או פנזרוטי) אלה מאפי בצק איטלקיים שדומים לסמבוסק - או לסופגנייה ממולאת בצורת חצי ירח.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אותך:
את הדוכן הקטנטן שצץ בקינג ג'ורג' פתח בחור בשם עמית, בתוך נישה שנמצאת בצד הבניין, והוא נקרא על שם אבא שלו, קובי, שחי באיטליה וזכה לכינוי "קוקו". הדוכן בנוי באלכסון ויש בו דלפק שפונה לכניסה, ויש שם גם מטבח קטן, מעבר צר וקטן, מכשיר טיגון גדול וכלי שבו ממתינים המאפים לאחר הטיגון. וכמעט זהו, כי יש שם גם מקרר שבו נמצאות כל התוספות האפשריות לפנצרוטי שלו. וזהו - לא צריך יותר מזה, אולי חוץ מתקווה שהעסק יצליח.
בתקופה הזו תל אביב משנה את פניה מעיר מרכזית למרכז חווייתי-תחושתי שנראה כמו הקניון של המדינה: רחובות ראשיים נסגרים לתנועה ועסקים נכחדים - קוראים לזה "התחדשות עירונית", ואם לא הספיקה לנו הקורונה, עכשיו כל העיר נראית כמו אתר בנייה אחד גדול. אבל על בעלי העסקים עיריית תל אביב אף פעם לא מרחמת. אני לעומתם - כן.
לא מחזיקים הנאה בלב
את רחוב קינג ג'ורג' עדיין לא חסמו עם עבודות הרכבת הקלה ועם שיפוצים, אבל הנה לכם סקופ: רחוב אלנבי ייסגר לתנועה ממש בקרוב. למזלנו, למרות כל הקשיים, עדיין קמות בעיר יוזמות קולינריות קטנטנות של חבר'ה צעירים שמנסים להמציא את הגלגל עם מנות מעניינות. ככה התחיל את דרכו גם הפנצרוטי של קוקו, שמציע מנה שונה ומיוחדת לגמרי בנוף המקומי.
עם קצת יוזמה, הרבה תעוזה ומוצר חדש בשוק, הפנצרוטי של קוקו הוא כמו ביקור קטן באיטליה שבו אפשר לפגוש טעמים מקומיים של המזרח התיכון. הפנצרוטו (ביחיד, ברבים הוא נקרא פנצרוטי), הוא מעין כיסון בצק ממולא בכל טוב ומטוגן בשמן עמוק. את המכונה שבה מכינים את המאפה הזה אפשר למצוא לכל אורך דרך המשי, מאירופה ועד לסין.
חשוב לדעת שאת הפנצרוטו אי-אפשר לאכול ישר על המקום אלא חייבים לזכור להמתין לפחות עשר דקות - הפנצרוטו שרק יוצא מהשמן הרותח חם מאוד וכל התכולה שלו יוצאת מהשמן בטמפרטורה של כווייה רצינית. בדיוק בגלל זה עמית הכין שלט גדול עם הסיפור המשפחתי של המקום שיעסיק אתכם בזמן ההמתנה, והוא דואג גם להזכיר לכל אחד שקונה אצלו לחכות רגע עם הביס, בשביל שלא תהיה פאדיחה. ככה גם אני חיכיתי את עשר הדקות הארורות האלה ובזמן הזה חזרתי למונית שחיכתה בחנייה בשביל לצלם את המנה. במקרה שלי ההמתנה הסתדרה לי מעולה עם המשימה, ואחרי שלקחתי ביס גם הבנתי שזה טעים ושווה את ההמתנה.
האירופאים הכניסו לפנצרוטי שלהם כל מה שמצא חן בעיניהם - בדרך כלל זה היה גבינת מוצרלה ועגבניות, אבל אז מקבלים משהו שהוא כמו לאכול פיצה סגורה, ואותי זה פחות הדליק. ראיתי בתפריט מנה של "קאצ'ו א-פפה" (מנה איטלקית קלאסית של פסטה ברוטב גבינת פקורינו ופלפל שחור), שזו מנה של פנצרוטו ממולא בגבינת פקורינו בלבד. אם זה נשמע לכם מעט, אל דאגה - הגבינה הזו כל כך שמנה ונימוחה בתוך המאפה, שאתם תרצו לשתות אותה. כל ביס במאפה הזה משחרר מעט מהגבינה החוצה והבצק רך ונעים.
כאן בארץ אנחנו לא איטלקים, ושום דבר לא מכין אותך לנזילה אפשרית מהמאפה על החולצה. אבל לא נורא, כי הטעם של גבינת הפקורינו יוציא מכם בקלות קולות הנאה רמים - כי לא תמיד אפשר להחזיק את ההנאה בלב.
זה מאפה לא קטן ולמרות שבהתחלה כמות הגבינה עלולה להיראות קטנה מדי, כאן צריך להפסיק לחשוב בגדול כי מה שמכניסים אל תוך הפנצרוטו הוא יותר ממספיק. המנה עצמה משביעה באופן מפתיע ויש לה טעם שנשאר במשך כמה שעות. ציפוי הסולת של הפנצרוטו קצת מרחיק מהידיים את שאריות השמן מהטיגון, ובדרך קסם המאפה דווקא לא שמנוני בכלל.
כשתיתנו נגיסה בפנצרוטו תישענו קדימה כדי לא להתלכלך ואל תשכחו להמתין עם הביס - מבחוץ אולי לא רואים את החום שמבעבע בפנים אבל הוא שם ועוד איך, וההנאה לגמרי שווה את ההמתנה.
