בתוך החניון של השוק העירוני של בית שאן (זאת הכתובת הכי מדויקת של המקום) לקראת הקצה היותר רחוק, קצת נחבאת לה בין חנות נוספת למסדרון עסקים על הצד - נמצאת מסעדת הסביח של ציונה. המקום הכי קטן ופינתי מתוך שורה של מסעדות קטנות, ודווקא בגלל זה היא עניינה אותי. מראש, כמו בחיים עצמם, הורדתי רמת ציפיות, מספר לעצמי בשקט, יותר נכון שואל - מה כבר יכול להיות מעניין בעוד מנה סביח?
ברוב הסביחיות כל מרכיבי מנת הסביח כבר מוכנים מראש, כולל החציל המטוגן. לפעמים המרכיב היחיד שמחמם את המנה זו הביצה הקשה, שדולים אותה ממים רותחים. כולנו התרגלנו לסביח חצי חמים בפיתה, מין תערובת של טמפרטורות: ביצה רותחת, חציל בחום בינוני ממנורת חימום, סלטים קרים מהמקרר. ממש מנה תלת טמפרטורית ישראלית. ואם זה הסטנדרט שלנו, הסביח ציונה בבית שאן לוקח את מנת הסביח לרמה מהגבוהות בארץ, אפילו ליד וכמו אותה סביחייה ידועה בגבעתיים.
2 צפייה בגלריה
הסביח של ציונה
הסביח של ציונה
המתכון מהבית
(צילום: קובי רובין)
הסביח של ציונה קרוי על שם אמא של יעקב, הבעלים. הוא חצי עיראקי אבל מאוד אסלי. את הסביח של ציונה פתח לפני שנה, את המתכון לקח מהבית, וגם את הפדנטיות לכל פרט הוא הביא מהבית.
עוד אוכל רחוב:
ברגע שנכנסתי למסעדה, שמתי לב שאין בכלל חצילים מוכנים, יעקב מכין אותם על המקום. מיד שאלתי אותו אם הוא אכל פעם אצל עובד בגבעתיים, ויעקב ענה לי שכמובן שכן, אבל הוא אפילו יותר מקפיד ומטגן מנה מנה - מוציא מהמקרר נתחים ענקיים של חציל אחרי ייבוש, ישר אל תוך השמן הרותח, יריעות החציל נשארות להן תפוחות אל תוך עצמן, מלאות טעם, זכר הטיגון העמוק נשאר רק מבחוץ.
2 צפייה בגלריה
הסביח של ציונה
הסביח של ציונה
מטגן לכל מנה בנפרד
(צילום: קובי רובין)
בר הסלטים של המסעדה קטן ומדויק במרכיבים, עגבניות ומלפפונים בהרכבה עם אופציה לסלט בתוך הפיתה, בצל לבן בחיתוך קוביות דקיק, פטרוזיליה, מלפפונים חמוצים, גם כן בקוביות דקיקות, חריף אריסה וכמובן עמבה, זה הכול.
על ההתחלה, מריחה רק של חריף אריסה. אחרי טיגון החצילים, יעקב העביר שתי פיסות ענקיות לרגע למגש הרשת, לניעור קל ביותר - וישר אל תוך הפיתה. יעקב פצע אותם קצת כדי להוציא את הטעם, והוסיף ביצה רותחת מעל האדים של החצילים.
מתי ראיתם לאחרונה פיתה סביח מהבילה בלי הפסקה? בינתיים רק בבית שאן, אצל יעקב. עם חיוך על הפנים נהניתי מכל רגע - הפיתה הרכה הסתירה את החום הרב, רק האדים מעל הפתח הסגירו את סערת הטעמים בפנים. לרגע ניגשתי עם האף להריח את החציל המתוק כל כך בפנים, לא יכולתי להתאפק ונגסתי את המנה סביח בלי פחד, חד משמעית. חציל רותח וביצה חמה זה הרבה יותר מהולך, זה אפילו רץ.