צפו: המונה טועם מתענג על חצ'אפורי
(צילום: נויל האריס)
מאז הקורונה, עסקים רבים משנים את ייעודם כדי להתאים עצמם לרוח התקופה, ולא מעט פעמים כבר נתקלתי במסעדות שמשנות את הכיוון לגמרי. בשיא הקיץ הגעתי למרכז נתניה ונתתי לעצמי ללכת לאיבוד באזור המרכזי של העיר, ליד התחנה המרכזית.
את נתניה אני לא מכיר טוב מספיק, לכן כשאני מגיע לשם אני בדרך כלל מוצא את עצמי הולך וחוזר ברחוב הראשי, ועובר כל הזמן ליד אותן מסעדות ודוכני אוכל. לא פעם אני ממש צריך לעצור את עצמי מללכת לאכול במקום שאני כבר מכיר, רק כדי לגלות דברים חדשים.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אותך:
כמו בשאר חלקי הארץ, גם בנתניה אוהבים מאוד את השווארמה שלהם - יש כאן הכי הרבה שווארמיות שראיתי שמפוזרות על פני אזור קטן. אבל בשיא החום של חודש אוגוסט פחות התאים לי לאכול שווארמה, אז המשכתי לחפש מקום לאכול בו. כשטיילתי שם ברחוב עם כובע רחב שוליים וסנדלי שורש, שמתי לב שכולם מסתכלים עליי כמו על איזה תייר מזדמן. זה לא הזיז לי במיוחד, העיקר למצוא משהו טעים לאכול, אמרתי לעצמי בלב.
כבר הייתי בדרכי חזרה למונית להצטנן במזגן, כשלפתע ראיתי מילה אחת שתפסה את תשומת הלב שלי: "חצ'פורי" - מאפה דמוי סירה שבו הגבינה השמנה מרחפת בהנאה מעל הכול. ליד היה מקום שנראה מבחוץ כמו פאב קטן ומגודר, ועל השלט התנוסס השם המחייב. זה כמעט כמו להגיד שאם לא הבנת מה כתוב פה, אז אל תבוא.
במהלך החיפושים שלי אחרי אוכל זול בדרכים, שלט כזה לא מרתיע אותי - להפך. באמצע השלט גם הוסיפו את המשפט "מקום קטן - טעם גדול" ויחד עם תמונה של חצ'פורי עם ביצה, זה הספיק לי כדי להיכנס פנימה.
אוכל שמן משביע מהר
המקום נראה כמו פאב באמצע הרחוב ועל המדפים בפנים מאחורי הדלפק עומדים כמה בקבוקי משקה לא מחייבים. נכנסתי פנימה והנמכתי את הציפיות. תמיד כשאני מגיע למקומות חדשים, קודם כול אני מנמיך את רף הציפיות שלי כדי לא להתאכזב.
חציו השני של השלט היה כתוב ברוסית, ונראה שהמקום הזה לא מנסה לפנות לכולם. מישהו פה כנראה החליט לפתוח על חורבותיו של פאב מקום של חצ'פורי, וזה בדיוק מה שאני אוהב לחפש ולמצוא - את המקומות שנראים כאילו נפתחו מתוך חוסר ברירה.
נכנסתי פנימה ובליבי חשש. על הדלפק, מאחורי הזכוכית, נחו מאפים שיצאו מהתנור, עדיין חמימים, והאדים שבקעו מהם עוד נאחזו כמה שניות על הזכוכית השקופה. המאפים המוכרים יותר לא באמת עניינו אותי - חצ'פורי כולנו מכירים ואני בדרך כלל מתעניין, כמו כולם, במה שיוצא דופן. בחוץ ישבו שלוש נשים שזללו בהנאה, ואני מיד הבנתי שאני לא יוצא מפה בלי טעימה. ככה זה בחיים, כשאתה רואה אנשים אוכלים מולך ונהנים, מתעורר בך החשק לאכול גם.
חצ'פורי זה מאפה שאני לא תמיד אוהב, רק בגלל שאני לא אוהב לאכול ביצה רכה מעל גבינה. בהרבה מקומות שמכינים חצ'פורי, החלק המזוגג של החלבון נהיה כמו שריון דקיק ולא נעים לחך, אבל המאפה הזה שמצאתי בנתניה ממלא את הדרישה הפשוטה הזאת. זה היה חצ'פורי כמו שצריך. וזה המקום גם לאזהרה: המאפה הזה כל כך גדול שלא תצליחו לסיים אותו, וככל הנראה תעצרו בחצי. הביצה טרייה מאוד והיא מונחת על גבי הגבינה השמנה והבצק הפריך, כל נגיסה ממלאת אותך כי אוכל שמן זה אוכל שמשביע מהר.
התכופפתי אל הדלפק, הצבעתי על מאפה ענקי בצורת חצי גורן, ושאלתי מה זה. כשהרמתי את המבט כדי לראות אם מישהו בכלל מקשיב לי, שמעתי בחורה (שמתברר שהיא הבת של בעל המקום) אומרת מילה אחת: "גווזלי". אולי זה היה "גוויזלי". אבל אני לא גיאורגי ואני לא יודע מה זה גווזלי, אז הלכתי לבדוק ומתברר שגווזלי זה סוג של מאפה גיאורגי שנראה כמו חצ'פורי, אבל עם גבינה ופרוסות ביצה בפנים.
את הצורה של המאפים בוחרים כאן לפי התוכן שלהם, ואי-אפשר להתבלבל - זה ללא ספק מאפה למביני עניין - ובדרך כלל גיאורגים. המאפה הזה הוא מאפה בוקר שהמתכון שלו הגיע מהבית של גרמן, בעל המקום. יש כאן מאפים קלאסיים וגם את הגווזלי, שנראה שהוא נחבא אל הכלים, וחבל שכך, כי מדובר בגבינה שמנה מאוד ומעליה פרוסות דקות של ביצה טרייה שנכנסות גם בתוך המאפה היפה הזה.
התכופפתי שוב אל הדלפק, הצבעתי על חתיכת המאפה הספציפית שעליה שמתי עין, והזמנתי גווזלי. אחרי כמה ביסים הבנתי שמצאתי את המנה הכי חסכונית שטעמתי לאחרונה. אכלתי מהמאפה הזה רק חצי ואת החצי השני אכלתי למחרת בהנאה גדולה.
