השבוע הגעתי עם המונית למרכז אזור התעשייה בצומת סגולה, איפה שנמצא השוק הסיטונאי החדש של פתח תקווה. הגעתי לשם בנסיעה עם לקוח שגם הוא לא הבין מה הוא עושה שם - בשבילי זאת היתה עוד נסיעה ביום עבודה, אבל הלקוח שהסעתי יצא מהמונית למשימה שנראה היה שהוא ממש לא רוצה לבצע, ואפשר היה להרגיש את האנרגיה השלילית שזלגה מהמושב האחורי של המונית עד למושב הנהג שלי.
ביקורות אוכל רחוב נוספות של המונה טועם:
לפני שהסתובבתי בחזרה לכיוון מישור החוף בואך תל אביב, בקצה השוק הסיטונאי ראיתי פתאום פינת חמד מטופחת ליד הגדר של השוק. היה שם דלפק קטן שמחובר לבוטקה ומאחוריו שתי דמויות אצות ורצות בצעדים קצרים בתוך הבוטקה הצפופה. המונית עצרה כאילו מעצמה ואני יצאתי ממנה חדור מטרה - להשביע את הרעב שלי, כשכולי ציפייה לגלות האם אופתע מהאוכל, מהשירות או מהמחיר.
ב-25 שקלים מקבלים פה בגט צוללת שלא נגמר מהר, גם שקשוקה וגם חביתת ירק והמון מהכול. הסלטים שמאחורי הדלפק השלימו את הטעם בצורה מעולה
חשבתי שמה כבר יכול להיות, הרי אוכל רחוב זה קונספט שדי ברור לי, ובכזה מיקום זה לא יכול להיות אוכל שמשחק אותה "סטריט פוד". בהזדמנות זאת, אני רוצה להגיד ששמתי לב שלאחרונה הפסיקו להשתמש בצמד המילים המעוברתות "סטריט פוד", וחזרו סוף סוף להשתמש בעברית. כל בעלי הדוכנים חזרו לכתוב על השלטים "אוכל רחוב", והיום זה ברור יותר מתמיד.
האחים ברנס מפעילים את הדוכן הקטן שנקרא "מזנון נחשון", דוכן שצמוד לשוק הסיטונאי. הפועלים של השוק מוקירים את קיומו של המקום הזה, וכדי לשרוד כאן באמצע השומקום של סגולה, אתה חייב באמת להצדיק את המקום. אחרי הכל, לא פשוט להתפרנס בקצה של אזור תעשייה והתמורה לכל שקל שהלקוח משלם חייבת להיות מלאה.
הסתכלתי על התפריט. לא היו בו מנות רבות שמחירן גבוה מ-30 שקלים, וזה כבר עשה אותי מרוצה. עמדתי שם וחייכתי לעצמי, כשפתאום הבנתי שמחירן של רוב המנות כאן נמוך מ-20 שקלים.
מיד אחרי זה הצד הרעב תמידית שלי התחיל להתווכח עם עצמו - מה כדאי לאכול, שקשוקה או חביתת ירק? רגע אחד רציתי ללכת על השקשוקה האדומה ומיד אחר כך הרגשתי איך אני נמשך לכיוון חביתת הירק. מרוב בלבול, החלטתי ללכת על הכול ביחד - באותו הבגט שמו לי גם שקשוקה וגם חביתת ירק. מה שביקשתי זה מה שקיבלתי, וההפתעה - לא דרשו ממני תוספת תשלום.
ב-25 שקלים מקבלים פה בגט צוללת שלא נגמר מהר, גם שקשוקה וגם חביתת ירק והמון מהכול. הסלטים שמאחורי הדלפק השלימו את הטעם בצורה מעולה. עוד לפני שסיימו להכין לי את המנה, כבר הוספתי הרבה סלט כרוב, חסה (כי צריך ירוק) וקצת חריף מעל. בסוף קיבלתי ליד בגט טרי מאוד שמתפצח בפה עם כל נגיסה.
מדובר כאן במנה של שקשוקה וחביתת ירק שהאחים ברנס מכינים עם המון אהבה בעודם שרים לקהל הלקוחות עם חיוך על הפנים. השקשוקה היתה מעולה, לא מלוחה ומלאה בטעם, בדיוק כמו שאני אוהב. חביתת הירק שמכינים כאן על המקום, גם שווה כל שקל.
והנה טיפ ממני: רוב הסיכויים שאת הבגט לא תצליחו לסיים - הוא ינצח אתכם בקלות. אני ממליץ לשבת מתחת לעצי הזית הצמודים למקום הקסום הזה, ליהנות מהבריזה ולהקשיב לאווירה. כל זה זה רק יוסיף לטעם.
