צפו: החומוס שהרגיז את המונה טועם
(צילום: משי בן עמי)
אנחנו חיים בתקופה מעניינת. בדרך כלל, כשאומרים על משהו "מעניין", זה אומר שלא נעים להגיד את האמת עליו. כשאוכלים בדרכים יש כל מיני הפתעות מעניינות, ובדרך כלל אני אוהב לאכול אוכל מדויק. כשאני כותב על מקום, אני משתדל שלא לטעות בתפריט, להזמין מנה אחת ולהמשיך הלאה.
אני רוצה לשבוע ולהמשיך ביום העבודה שלי, אני לא רוצה להכיר את כל המסעדה. אני אוהב לבוא לקחת, ולהמשיך למטחנה של החיים. אבל קורה שלפעמים מצליחים לרגש אותי - ולא בקטע טוב.
עוד ביקורות אוכל רחוב שאולי יעניינו אותך:
השבוע הגעתי עם המונית לתחנת הדלק ביציאה מאשדוד לכיוון צפון. אני זוכר שפעם היה כאן מבנה לא ברור ליד תחנת דלק קטנה, אבל היום כבר מדובר על קומפלקס שלם שיש בו גם חניון פנימי בתוך החנייה של תחנת הדלק.
יש כאן ממש עולם ומלואו בצדי כביש 4 לכיוון צפון, אפילו המציאו כאן חניון זמני בתשלום לקורבנות פוטנציאליים שעוצרים במקום. אז לטובת הנהגים - שימו לב שלא יעקצו אתכם ותשלמו לחניון.
בקצה האזור הפנימי של התחנה יש חומוסייה. פעם היה פה סניף של חומוס אליהו שעליו לא כתבתי - חומוס צריך להיות במרקם שמתאים לניגוב, זה לא חומוס לשתייה. אבל עכשיו על השלט בחוץ כבר לא כתוב חומוס אליהו אלא יש כאן שלט אחר - "חומוס משיטה".
לי גם ככה לא משנה מה כתוב על השלט - כשאני רעב לחומוס ויש לי דודא אליו, אם אני נתקל בחומוסייה אני עוצר לאכול, ואני לא היחיד שמתענג על חומוס בדרך. אבל לא תמיד הכול הולך כמו שצריך.
מנה כאן עולה 30 שקלים, וחצי מנה עולה 26 שקלים - איפה רואה החשבון של התפריט הזה? הייתי רוצה שיסביר לי את המודל המדובר, הרי כלקוח אתה מרגיש שמישהו חותך אותך קלות מול העיניים
לחומוס משיטה הגעתי אחרי נסיעה במונית עם משלוח לאשקלון ובדרך חזרה הרעב התחיל לאותת לי. זה היה קצת לפני הכניסה הדרומית לאשדוד, אז עצרתי בתוך תחנת הדלק הגדולה הראשונה שפגשתי. חומוס משיטה היה בעברו, כאמור, חומוס אליהו, אבל פה הקשר בין שתי החומוסיות האלה מתחיל ומסתיים.
אף פעם לא הבנתי איך מגישים חומוס נוזלי מדי, אבל כנראה יש אנשים שנהנים להזיז בניגוב את החומוס יחד עם הפיתה ויחד עם הצלחת. התחלתי את ההזמנה עם חצי מנה. מנה כאן עולה 30 שקלים, וחצי מנה עולה 26 שקלים - איפה רואה החשבון של התפריט הזה? הייתי רוצה שיסביר לי את המודל המדובר, הרי כלקוח אתה מרגיש שמישהו חותך אותך קלות מול העיניים.
אחרי ההזמנה הבחור שמאחורי הדלפק מזג חומוס אל תוך כלי חד-פעמי. הכלי היה קטן מדי, ונראה כמו קערה קטנה של מרק שנראית כמו צלחת ששמים בה רק את התוספות. לרגע עצרתי את הבחור שבדלפק ושאלתי למה הוא משתמש בכלי כל כך קטן, והוא הרגיע אותי והסביר לי שהכמות שאקבל לא קטנה בכלל ושהוא יכול לשבוע ממנה. אחר כך הוא עצר לרגע ונראה שהבין את דאגתי, והחליף את הצלחת לצלחת חד-פעמית בגודל של מנה אישית.
חומוס דליל זה השטן
לגבי הכמות - אין מה לומר - קיבלתי מנה של חומוס שמילאה את הצלחת עד למעלה, ועליה פול שמזגו אותו עם המים על החומוס. המנה כבר הייתה גדושה כשהמוכר הציע להוסיף טחינה, ואז מיד עצרתי אותו - מה פתאום טחינה? חששתי שזה בכלל ידלל את המנה לגמרי. "תביא את זה איך שזה, תודה רבה", אמרתי, והמתנתי.
החומוס הגיע והתחיל טוב - הגרגירים החמים מלמעלה היו מעולים, אבל אז הוסיפו יותר מדי טחינה שלא הייתה טובה מספיק. איך גרגירים כל כך טעימים לא באים לידי ביטוי בחומוס ואיך הם מגישים אותו כל כך דליל?
בדרך כלל אני נוהג לשלם לפני שאני מקבל את ההזמנה שלי, זה מעין נוהג קבוע כדי שלא יהיו אחר כך טעויות. הפעם שילמתי במהלך ההזמנה וכאן הגיעה התוספת המעניינת - הבחור שמאחורי הדלפק הסביר לי שעל הכלים החד-פעמיים גובים תוספת של שני שקלים, כלומר התחלנו ב-26 שקלים לחצי מנה, והמשכנו לתשלום של 28 שקלים.
זה כמו שלקוח ייכנס לי למונית, אני אסיע אותו וברגע שיבקש חשבונית אדרוש גם תשלום על הנייר. המחיר שמופיע בתפריט חייב לגלם את התוספת מול הלקוח, הוא לא אמור לגלות תוספת על כלום בזמן התשלום. יצאתי את המקום קצת כעוס ושמרתי את זה בתוך עצמי, כי זה לא מעניין אף אחד שדפקו אותי.
עכשיו נעבור לטעמים - חומוס אף פעם לא יכול להיות דליל מאוד. החומוס של משיטה היה מלא ביותר מדי טחינה והיה, לטעמי, יותר מדי דליל. הפול של משיטה היה "דליל" אפילו יותר מהחומוס, עד כמה שפול יכול להיות דליל, צריך כאן קצת דמיון וניסיון בשביל להבין את זה.
העובדים במקום היו טובים, שירותיים והבינו את המצב ולכן הגישו לי מנה מלאה, אבל להזכירכם, כשמנגבים חומוס הוא לא אמור לזלוג בניגוב בתוך הצלחת וגם הפול לא. לסיכום אגיד שגם המחירון צריך להיות ברור ושהלקוח לא צריך לשלם על הכלים החד-פעמיים כתוספת לתשלום על המנה עצמה.
