את השלט של פורטונה ראיתי בדרך דרומה, לבאר שבע, כשחלפתי ליד מושב חצב. "אוכל במושב", היה כתוב עליו, פשוט ולעניין, בלי התחכמויות. אם היו כותבים "אוכל חם וטעים" - הייתי חושד. כמה שהשלט מנסה לסובב אותי יותר, ככה אני פחות זז לכיוונו.
בדרך חזרה הייתי נעול על מושב חצב. אין בדרך מבאר שבע לתל אביב הרבה מקומות שאפשר לאכול בהם כמו שצריך, ואני ממש לא אוהב לעצור בתחנות דלק - זאת באמת האופציה האחרונה. לא רחוק מהכניסה למושב, בצד שמאל, ראיתי את הבוטקה של פורטונה. מקום כשר למהדרין, מצוחצח ומתוקתק. המתנה קצרה - והגיע תורי.
המנה העיקרית של המקום היא שניצל בבגט, זה מה שכולם מזמינים. בלי לבלבל לעובדים את המוח, הזמנתי את אותו הדבר. בינתיים פיסות חצילים קטנות טוגנו עמוקות, סלט כרוב נחתך לו באדישות דקדק, שניצלים בגדלים שונים נכנסו אל תוך השמן הרותח, מצופים בפירורי לחם עבים. כל שניצל זכה ליחס, כולל טקס הטמעת הציפוי עליהם, לא בלי אלימות, כאילו חוששים בפורטונה שלא יחזיק הציפוי על השניצל. אם זאת השיטה, אז כנראה היא עובדת יפה מאוד, כי מאחוריי כבר נוצר תור של עוד לקוחות.
עוד אוכל רחוב:
קצת חריף בבקשה, הרבה שניצל מטוגן בדיוק כמו שצריך, קצת יותר מדי סלט כרוב ופיסות חצילים מטוגנים - קיבלתי את הבגט הטרי לידי וזזתי הצידה לא להפריע לשאר הלקוחות. זה היה טרי ומעולה, שניצל חם שמעלה אדים כאילו הגיע ישר מהמחבת של אמא, מתפצפץ בחלל הפה בלי בושה או מעצורים, והבגט הטרי גם מוסיף לרעש.
ירדתי על כל הבגט בלי בושה ובלי מעצורים. שווה כל שקל. אנחת רווחה קלה, מצאתי עוד מקום לאכול על הדרך, אפילו כשר למהדרין. בתיאבון לכולם.
