מנסור עבאס שינה בשנה האחרונה את פני הפוליטיקה הישראלית. הפוליטיקאי המתוחכם והממזרי הזה החליט להתמקד בחיי היומיום של ערביי ישראל, לדאוג לשלומם ורווחתם ולנטוש, על הנייר, את הסוגיה הפלסטינית ואת הסוגיות השנויות במחלוקת של הלאום, הכיבוש והסכסוך. עבאס הבין משהו מהותי – לאנשים אין כוח יותר לאידיאולוגיות גדולות. הם בסך הכול רוצים – בפרפראזה על ההספד המפורסם של עזר וייצמן את יצחק רבין ז״ל – לאכול כמה דברים טובים, לשתות כמה דברים טובים, לעשות שופינג וללכת עם הילדים ללונה פארק. צרכים בסיסיים שמשותפים לכלל האנושות. עבאס זיהה היטב את הזרמים התת-קרקעיים בחברה הערבית, הפלסטינית, וזה סוד ההצלחה שלו, בבחירות ובקואליציה. אפשר לא לאהוב את זה, אבל אי אפשר להתווכח עם זה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ביקורות קודמות של "ביצה עלומה":
את מה שעבאס עושה בכנסת, יש כאלה שמנסים לעשות עכשיו גם בתחום המסעדות. למשל חמודי עוקלה, השף של מסעדת סמא בעכו וראסיף 33 החדשה שנפתחה לפני כחודש בחיפה. בריאיון שהעניק ל-ynet לפני כמה שבועות, עוקלה נתן חתיכת הצהרת כוונות: "יש דור חדש במגזר הערבי שרוצה את המודרניזציה, זה התפקיד שלנו לקחת את החברה שלנו למקום הזה, כי נורמליזציה זה לא רק הסכמי שלום והסכמי אברהם. לראסיף יכולים לקרוא מסעדה ערבית מודרנית, מקומית, ישראלית, איך שבא לכם, העיקר שהאורחים ייהנו מהאוכל. בשבילי לארח פה זוג שהשם שלו תומר ועדי ובצד השני מוחמד ואסנה, זו הגאוניות שלי ועם זה אני אנצח״.
נו, אז מנצח או מפסיד? דבר אחד ברור. ראסיף 33 היא מסעדה מנסור עבאסית לעילא ולעילא. היא אכן שואפת לנורמליזציה טוטאלית. הכל כאן מאוד-מאוד נורמלי. זה מתחיל באווירה ובמראה של המקום: בר-מסעדה מושקע כצפוי, עשוי שיש, עם מטבח פתוח, ספות דמויות עור ותפריט קוקטיילים. ראיתם מיליון כאלה. זה לא משהו מהפכני במיוחד. ראסיף 33 יודעת בדיוק לאן היא מכוונת: קהל צעיר יחסית של חיי לילה, שמחפש "חוויה" בלי להתעמק יותר מדי במה שיש בצלחת. יהודים, ערבים, זה לא באמת משנה. מי שבא ברוך הבא, ותפסיקו לבלבל את המוח עם שאלות של זהות. כאן לא יבדקו את השם של מי שחתום על כרטיס האשראי בסוף הארוחה.
ראסיף 33 גם לא מתכוונת להקשות עליכם עם מנות ששוברות את השיניים ואת הראש. האוכל הערבי, פלסטיני, שאמי, גלילי – איך שלא תבחרו לקרוא לו, וזו אכן סוגיה פוליטית במידה רבה – נספח בשנים האחרונות למחזור הדם הקולינרי הישראלי. שושברק, קובניה, מנסף, מסאחן, עראייס. כולם שמות של מנות שכיום הן בנות בית ממש כמו חומוס, צ׳יפס, שניצל וגפילטע פיש. ראסיף 33 מביאה את מצעד הלהיטים הלוהטים, בביצועים שחלקם נאמנים למקור וחלקם מעט יותר מודרניים. עוקלה, השף, הוא מהמוכשרים והמחוננים שבשפים הערבים הצעירים. ראסיף 33 דומה מאוד לסמא העכואית שפועלת במקביל אליה, אבל אולי קצת יותר שמרנית, קצת פחות שאפתנית. היא התמקמה במתחם הנמל בחיפה, אזור שמשופע במסעדות נהדרות. ממש לידה נמצאת רולא המופלאה, שמגישה מטעמים מהמטבח השאמי. מסעדה צנועה, לא מעוצבת, עם אטיטיוד כמעט בדלני. ממש האנטיתזה של ראסיף 33. בהמשך הרחוב נמצאת מסעדת לוקס הלא רעה של השף עלאא מוסא. שלוש מסעדות ערביות ברדיוס כל כך מצומצם זו הוכחה שהמציאות הישראלית, לא רק הקולינרית, השתנתה עד בלי היכר.
אז מה אכלנו? את כל הדברים הרגילים, וחמודי עוקלה יודע איך לבצע אותם כמעט ללא דופי. קובה נייה מבשר טלה שנטחן עד דק, מוגשת עם רכז רימונים, צנוברים, טחינה גולמית וקוביות מטוגנות של בשר ושומן טלה. אפשר רק להשתאות לנוכח המהלך התרבותי וההיסטורי שהפך מנה שהיתה אזוטרית עד לא מזמן לאוכל ברים ישראלי לגיטימי מאין כמותו. אכן, מזרח תיכון חדש!
לצידה, רוסט עגל. גירסה מקומית לרוסט ביף האמריקני – בשר עגל צרוב בטאבון עד למידה מדיום-רייר, פרוס דק, עם עלי זעתר טריים, קרם איולי חריף, תטבילה (רוטב לימון ופלפל חריף) ופרוסות של לחם שזה עתה נאפה. אם רוסט ביף היא מנה מאוד אמריקנית, אנגלו-סקסית, אפילו נוצרית, הרי שכאן נעשה מהלך של ניכוס הפוך – לקחו אוכל של הקולוניאליסטים ועדכנו אותו לאזור שלנו. נקמה בבריטים ובמנדט? יכול להיות.
המנה הנוספת היתה טרטר מוסר שמוגש עם יוגורט, לימון כבוש, עלים ירוקים טריים, שמן חריף של פלפלי שושקה ומה שמתואר משום מה בתור ״קראמבל פלאפל״, מעין פירורים שמנוניים ולא מעוררי תיאבון של בלילת פלאפל מטוגנת. תארו לעצמכם ששמים לכם בצלחת את השאריות שנקוו בסיר השמן המשומש במטבח של הפלאפליות. אז משהו כזה.
לקחנו עוד שלוש מנות שהן יותר עיקריות באופיין: שושברק זה שושברק, וכשהכיסונים עשויים היטב, דקיקי גיזרה, עשירים במילוי ומשכשכים במרק יוגורט, אז זו באמת אחת ממנות הבצק המענגות ביותר שיש. רק למה לפזר מלמעלה גרגרי רימון? מה זה מוסיף בדיוק? אולי צריך להודות שלא פיזרו את השאריות השמנוניות של הפלאפליות. לפחות זה נחסך מאיתנו שוב.
מנסף שוק טלה היא מנה שמוכיחה שראסיף 33 לא טובה רק במנות בר קטנות ובינוניות, היא יודעת ללכת גם בגדולות. בשר הטלה העסיסי פורק מהעצם והונח על גבי תבשיל פריקה ארומטי ועשיר בתערובת התבלינים ראס אל-חנות, עם יוגורט עיזים שהועשר בזעפרן. זו מנה מיתית של המטבח הערבי, שקיבלה כאן טוויסט מעט יותר אלגנטי. בכל זאת, מדובר בבר-מסעדה עם סטייל בורגני. לא נעים להנחית שוק טלה שלמה על שולחן עם קוקטיילים מפונפנים.
מסאחן דגים היא מסוג המנות שמבצעות שינוי לכאורה לא דרמטי בקלאסיקות מסורתיות: את בשר העוף שנצלה שעות בתנור פשוט החליפו בחתיכות של מוסר. לא ביג דיל, אבל בעצם דווקא כן – הדג נצלה באופן מושלם, והתערבב בבצל שבושל בקונפי והמון סומאק. במקום הפיתה השטוחה הרגילה לז׳אנר, בראסיף 33 מגישים את המסאחן על גבי מאפה תפוח ואוורירי שדומה מאוד לפיצה נפוליטאנית. התוצאה: בדיוק כמו שזה נשמע. שילוב מחרמן לאללה בין תבשיל דגים ערבי ופיצה איטלקית. מנה שהיא-היא הגדרה של המטבח הישראלי החדש. רק כאן יכולים לקרות דברים מוזרים שכאלה.
לקינוח הזמנו פלאן חלבה מתוק, כמעט מתוק מדי, שמורכב מקרם חלבה וקרם יוגורט, קראמבל קינמון וגלידת פיסטוק. זה עמוס ומגובב, אבל בצורה נסבלת. בדיוק הקינוח הפמיליארי שהיית מצפה מראסיף 33, שהיא אולי לא הפתעת השנה, אבל מצטיינת בדיוק במה שהיא רוצה להיות. זו מסעדה לא נדושה למרות שהיא די צפויה, והטעמים הדומיננטיים – חמוץ וחריף – חוזרים בה באופן לא מונוטוני ולא משעמם. כן, מחמוד עבאס צדק. אנחנו עמוק-עמוק בתוך הנורמליזציה.
על קצה המזלג: ראסיף 33 היא מסעדה חיפאית שמתאימה לחזון הנורמליזציה של מנסור עבאס. היא מגישה את כל המנות הרגילות (קובה נייה, שושברק, מסאחן), אבל עושה זאת כמעט ללא דופי.
ראסיף 33, דרך העצמאות 33, חיפה, 04-663-8071
