בקומה ה-49 של מגדל עזריאלי אין דאגות. הכול שקט. העיר נפרשת לרגליך כמו מניפה ענקית של אורות מנצנצים. לא יעזרו ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית בצומת קפלן שנמצא ממש למטה. שאגות המפגינים לא הגיעו עד למעלה, אל מסעדת 2C הוותיקה שקיימת כבר כמעט עשרים שנה. זה כאילו שהזמן קפא שם מלכת בזמן שתל אביב שינתה את פניה והפכה לעיר עולם, TLV, וכל המדינה סוערת ויוצאת מדעתה. לא באנו למסעדה כדי לברוח מהמציאות, אבל ככה יצא. כשאתה קרוב לעננים, קל יותר להתעלם מהחדשות.
עוד ביצים עלומות:
ב-2C העניינים כרגיל. אף אחד לא ממצמץ. מוזיקת האוס מיושנת ברמקולים, האורות חשוכים ואתה צריך לגשש את דרכך בחלל הגדול, שמרגיש כמו שילוב של אולם אירועים מסוף הניינטיז והמסעדות המסתובבות האלה מפעם שהיו תקועות בראשי מגדלים, ונתקעו גם בזמן. מסביב הסועדים מכוונים את פנסי הסמארטפונים שלהם כדי לקרוא את התפריט ומסנוורים זה את זה. השולחן מלא שריטות ושפשופים. עושה רושם שלא טרחו להחליף שם את התפאורה בשנים האחרונות. עייפות החומר ניכרת. המלצרים חובשי כיפה. זו מסעדה כשרה. לקח להם משהו כמו חצי שעה לגשת אלינו. הקהל מורכב מדתיים-לאומיים, חרדים ותיירים מאמריקה ומאסיה. זה מזכיר קצת מסעדה ירושלמית, בקטע טוב, השילוב הקוסמופוליטי הזה בין דת ותיירוּת. כולם באו לכאן, אני מניח, בשביל הגימיק – הנוף מהמם. זו המסעדה הגבוהה בישראל. וחוץ מזה? אין כמעט חוץ מזה.
לא רוצים לפספס אף מסעדה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
2C היא שריד אנכרוניסטי למסעדות כשרות יוקרתיות שאולי היו רלוונטיות באיזשהו רגע בתחילת שנות האלפיים, עם תום האינתיפאדה השנייה, אבל עכשיו לא ברור מה יש לה להציע פרט למיקום שלה. מחירי המנות נמצאים בשמיים. ליטרלי בשמיים. זו אחת המסעדות היקרות גם בסדרי הגודל המקומיים המוגזמים. כן, הם מתלהבים נורא מכבד אווז ופילה בקר. בחלק מהמנות עושה רושם שניסו שם לעדכן את התפריט לימינו (זה תפריט חדש, הצהיר המלצר), אבל הביצועים, נו, הם במקרה הטוב מאולצים ובמקרה הגרוע כושלים ממש. וזה חבל, כי כשרוּת היא כבר מזמן לא מילה נרדפת לבישול נחות. השמועה לא הגיעה לקומה 49.
ניקח לדוגמה משהו שנקרא "אסאדו קריספי רייס קייק". זה ניסיון ליצור גרסה למנה פאן-אסייתית פופולרית: עוגת אורז פריכה ועליה מונחים כל מיני דברים. או במקרה הנדון: בשר אסאדו יבש עד כדי מחנק, שמתוגבר בבצל ירוק, פטריות שימאג'י, בצל מוחמץ, שקדים ואיולי צ'יפוטלה. נראה שכל הקונסטרוקציה הזאת היא הומאז' למגדלי עזריאלי: היא קורסת בין האצבעות והופכת לבלגן שלם של בשר יבש וטעמים אגרסיביים, שמעידים על כך שהשף של 2C לא ממש בטוח בעצמו. הוא ביקר בכל מיני סושיות המוניות ורצה גם קריספי רייס קייק. יצא לו קטסטרופיק רייס קייק.
המשכנו לטרטר בקר שרחוק שנות אור מהמושג האירופי המסורתי. מה לא דחפו כאן? עגבניות, בצלצלים, מלפפונים חמוצים, צ'ילי קצוץ, חרדל דיז'ון, חלמון שליו ואפילו קרם ארטישוק כמהין. רק את הבשר שכחו. פצפוצי בקר נא הציצו פה ושם, כמו ניצולים מהטיטאניק, ולחלוטין התפוגגו בתוך הממרח האקלקטי הזה. התחושה הכללית, לא נעים להגיד, הייתה של סלט מיונז.
גם סשימי טונה הוא לא באמת סשימי טונה. הרי לא באמת חשבתם שיסתפקו כאן בכמה פרוסות דקות של דג משובח. יש עשבי תיבול, אבוקדו, צ'ילי אדום, בצל סגול, רוטב פונזו, ג'ינג'ר ופיצוחי שקדים מתובלים. והדג? אללה ירחמו. מסכן. מת פעם אחת ומת פעמיים. מותו היה לשווא.
המשכנו למנות עיקריות במחירים אסטרונומיים, שהלוואי והיו שוות את זה. התפללנו, אף אחד לא הקשיב: שוק אווז מגיעה יבשה. מתחרה ביובש של בשר האסאדו ממנות הפתיחה. יכול להיות שבקומה ה-49 במגדלי עזריאלי יש בעיית לחות? בשר צפוד, אפוי יתר על המידה. לצידו תוספת של ניוקי תפוחי אדמה מטוגנים וחסרי טעם, עם אספרגוס וקרם פרש טבעוני (מה? למה? מה קשור?), ורוטב של ציר שיטאקי ואצת קומבו שאמורים להשקות בו את האווז האומלל, ומטרתו הייתה כנראה להוסיף קצת אומאמי יפני. לא אומאמי ולא טעמי. די, מאמי.
יש לי חשד סביר שפילה הבקר הגיע אלינו אחרי שבילה זמן במקפיא ואחר כך הופשר. זה היה פילה באיכות נמוכה, מגיע פרוס, עשוי מדיום, לא מדמם, קשה, טעמו משומש כזה, מזכיר יותר קורנדביף מאשר סטייק טרי. ולצידו, הפתעה! פירה שבתפריט זכה לכינוי "נטורל", וכבר במזלג הראשון התגלה שלא נטורל ולא נעליים: עורבב בו קרם קוקוס. עכשיו, פירה עם קרם קוקוס זה משהו שעוד לא יצא לי לטעום, וזה בוודאי אחד הפתרונות הכשרים המיושנים האלה שקשה להבין בכלל את ההיגיון שבהם. אי אפשר להשתמש בחמאה? לא צריך. אבל קוקוס?! השתגעתם? התוצאה: פירה בטעם וניחוח טרופי ולצידו סטייק קפוא. מה אני אגיד לכם, אני מעדיף לעלות במדרגות לקומה ה-49 ולא לאכול שוב פעם את המנה הזאת.
גם הקינוח לא בישר טובות. פאי טופי אגוזים הוא יצירה קונדיטורית שוברת שיניים שהגיעה תוך שנייה ורבע מרגע הזמנתה, ואני מניח ששהתה במקרר והוכנה מראש על ידי מקור חיצוני. הטופי היה כל כך קשיח ודביק, הקלתית כל כך מאובנת, שחשדנו לרגע שנצטרך לגמור את הערב אצל אורתודנט. 2C היא מסעדה שניתקה את עצמה, במודע ושלא במודע, מסצנת האוכל המקומית. היא מעופפת לה למעלה, איפה שהאוויר מעט דליל יותר, הבשר יבש ובפירה יש קוקוס. מסעדה שחיה בסרט? כנראה זה עובד להם.
על קצה המזלג: כבר כמעט עשרים שנה, מסעדת 2C פועלת בקומה ה-49 של מגדל עזריאלי. ביקרנו בה וגילינו קפסולת זמן מנותקת מתרבות האוכל המקומית. תוכלו לאכול שם סטייק קפוא ומופשר ופירה בטעם קוקוס. אם זה עושה לכם את זה, המעלית מחכה.
מסעדת 2C, דרך מנחם בגין 132, תל אביב
