עד עכשיו לא יצא לי לבקר בקיבוץ עין זיוון בגולן. מעולם לא הייתי חזק באזור הזה של הגולן, וגם כשהייתי ילד הייתי פעם אחת בלבד בחרמון. כמה שנים אחר כך הייתי שוב בגולן בחורף בטיול על אופנוע, סתם בשביל הקטע, והיו כמה פעמים במילואים, אבל זה היה בלילה במסוק בדרך לאימון, אז לא ראיתי הרבה מהרמה.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אתכם:
כל האזור של צפון רמת הגולן לא מוכר לי בכלל. על קיבוץ עין זיוון שמעתי וגם קיבלתי המלצה ממישהו שגר בדרום רמת הגולן שאמר לי, "תיסע לעין זיוון, יש שם חומוס הצגה, אבל תמהר כי הוא פותח לכמה שעות ביום וסוגר כשהכול נגמר".
למי שלא נהג בתוך רמת הגולן אסביר שהרמה לא כל כך קטנה. אם מישהו אומר לכם שהנסיעה תיקח חצי שעה, אל תאמינו לו, כי זה תמיד לוקח יותר. אז נסעתי ונסעתי בערבות הגולן עד שפתאום צץ לו יישוב והבנתי שהגעתי לעין זיוון.
לרגע הרגשתי שחזרתי 30 שנה אחורה - השלט של תחנת דלק פז עדיין צבוע בצהוב של פעם, ואי-אפשר לפספס את הנוסטלגיה, שלא הייתה יפה גם אז. כרגיל, הורדתי את רמת הציפיות שלי ונכנסתי לקיבוץ. כעבור 50 מטרים הופתעתי לגלות שהגעתי לאחד היישובים הכי יפים בארץ, שיש בו צימרים צמודי מרפסת כשבכל מרפסת שני כיסאות, כל זה נמצא בתוך מרכז מסחרי כפרי באמצע הגולן. נדמה לי שרק בארץ אפשר לראות דברים כאלה.
לרגע התבלבלתי לקראת החנייה, ולא הבנתי מה הולך פה ומי נגד מי. החניתי את המונית ויצאתי לחפש חומוסייה. זכרתי במעורפל שהחומוסייה נמצאת בקומה השנייה ורק כשהגעתי למקום הבנתי שהמקום היחיד שמצאו כאן כדי לפתוח את החומוסייה, באמת נמצא בקומה השנייה, במעלה מדרגות מתכת במה שככל הנראה היה מרכז מלאכה.
עליתי במדרגות לתוך "החומוסייה". עדיין לא הבנתי על מה כל הרעש ולמה החומוס הזה הצגה. אבל כשתראו את הצבע של החומוס תבינו, כמו שאני הבנתי, כי חומוס בצבע כזה עוד לא אכלתם - וגם אני לא.
מי שמכיר אותי כבר יודע שאני אף פעם לא נותן לאחרים להחליט בשבילי מה לאכול. בדרך כלל אני מזמין את המנה הראשונה שמופיעה בתפריט וגם הפעם הלכתי על מה שנראה היה לי הכי מעניין והזמנתי את המנה הוורודה - מה כבר יכול להיות רע? גם התוספות נראו לי מעניינות: טחינה סלק, בצל מוחמץ שהוא תוספת מעולה וטוויסט מעניין בעלילה בדמות שום קונפי. ומי שלא אוהב שום קונפי, שיצא עכשיו מהחדר. מלמעלה היה גם בצל קראנצ'י חרוך שהיה קצת כמו תחליף למלח.
שכנעתי את עצמי שמה כבר יכול לקרות, זה טחינה סלק, זה בטוח בריא. אחרי כמה דקות של הכנה, הגיעה לדלפק מנת חומוס על צלחת גדולה עם המון חומוס שהיה טיפה מתקתק, על הקצה של המתיקות.
לרגע היה נראה לי שמדובר במריחה קלה על קצה הצלחת, אבל לא ולא, רותם, זה שהגיש לי את המנה, מרח כמות לא מבוטלת של חומוס וליתר ביטחון אמר שיש כאן גם מילוי חוזר. אחר כך הגיעו הגרגירים באמצע ומעל הכול טחינה סלק בצבע ורוד עז. המנה אכן ורודה כמו שהיה כתוב בתפריט. אני חשבתי שזה יותר בכיוון של סגול בהיר, ככה אני קורא לכל הגוונים של הוורוד. אל תשאלו כמה שנים לקח לי להבין מה זה ורוד פוקסיה.
מעל הטחינה הוורודה היו השום קונפי והבצל המוחמץ החמוץ מאוד, עם נגיעות של בצל מטוגן מאוד וקראנצ'י. ואז הגיע הרגע הזה עם המזלג ביד שאתם לא יודעים מאיפה להתחיל לאכול. המזלג נכנס ישר אל תוך הטחינה ויחד עם הגרגירים החמים שמתחת, זה היה ביס מעולה וטעים מאוד.
הטעם של הטחינה במנה הזאת הוא יותר דומיננטי מהסלק, למרות שהייתי רוצה להרגיש יותר את הסלק בתוך הטחינה. החומוס היה עם נגיעת מתקתקות עדינה. התחלתי לאכול את השום קונפי וגם קצת מהבצל המוחמץ עם החומוס, ואז עוד נגיעה מהטחינה הטעימה. אז השמועות לא היו מוגזמות, ואכן כן - ל"החומוסייה" יש באמת חומוס הצגה טעים מאוד, בקומה השנייה בעין זיוון באמצע רמת הגולן.
