לבוטקה של מרים שמתי לב במזל - נכנסתי לבאר שבע עם לקוח, וראיתי במראה סככה ושלט. האצתי והמשכתי ליעד, אבל זכרתי את השלט: הסביח של מרים.
כל תוכנית היא בסיס לשינויים, והסביח של מרים הוא בכלל דוכן פיס מצוי ששינה ייעוד עקב החיים עצמם. פרנסה צריך לדעת לגרד, במיוחד בימים טרופים שנפלו עלינו.
באזור יש חניה, אפילו חופשית. חזרתי לשם אחרי שהורדתי את הלקוח (לפחות פעם אחת עשיתי פרסה אחרי שהתבלבלתי בכיוון), חניתי רגוע וצעדתי פנימה אל תוך המסעדה הקטנה: כמה כיסאות ושולחנות, דלפק קטנטן, מלא סלטים. בהתחלה חשבתי על פיתה, אבל אחרי שראיתי מה מרים מכניסה לכל מנה סביח, עברתי בכבוד לבגט. יען, מנת סביח אקסטרה מפנקת.
עוד אוכל רחוב:
שעות הבוקר המוקדמות, ומרים אמרה שהכינה את הנגלה הראשונה של הקציצות. את מנת הסביח שלה היא מכינה עם קציצות ירק, ואני בכלל לא הייתי במצב להתווכח. במיוחד כשהמחיר לא משתנה - 30 שקל. כל שאר המרכיבים של הסביח כבר היו מוכנים כמו במסדר מדוקדק מאחורי זכוכית הדוכן, ההתלהבות שלי עלתה מעלה, והריח מהמטבח העיף לי את בלוטות הטעם.
מרים הוציאה את הקציצות החוצה וישר התחילה להכין לי מנה. עכשיו, אני מכיר את עצמי, עם הגיל אני יותר בררן בסדר המטעמים, אפילו בתוך בגט, אבל בפעם הזאת לא העזתי להעיר למרים. כמה שבר הסלטים יותר מפואר, אני אישית פחות בררן, יותר סומך על הטעם. רוצי על הפס כראות עינייך וטעמך בבקשה ותודה מראש.
הבגט עלה על גדותיו, מרים באמת הצליחה להכניס לתוכו את כל הסלטים מהדוכן, וקיבלתי אותו מפוצץ כל טוב - עם קציצות מהבילות בפנים, וקערית זיתים ופלפל שיפקה בצד. כנוע ישבתי לאכול בנגיסות קטנות מלאכת מחשבת אמיתית. תודה רבה מרים, אני עוד אחזור לאכול אצלך, גם זול, גם מעולה, זה בדיוק מה שצריך היום ולתמיד, בתיאבון לכולם.
