הוא היה הראשון מהפלוגה שלו שהגיע למפקדה בשבת השחורה, הוא היה בכוח הראשון שחצה את הגדר כמה ימים לאחר מכן בשביל להשיב גופות של חיילים לקבר ישראל, הוא פינה פצועים במרחבים מאוימים – כל אלה היו רק חלק מהנימוקים שהובילו לבחירתו של סרן נדב מזרחי כקצין מצטיין בטקס מצטייני קצין שריון ראשי, שהתקיים לפני כחודש בלטרון.
מזרחי, הבעלים של הבר "לני" ברחוב פרישמן פינת דיזנגוף בתל אביב, חגג יום הולדת 33 בחאן יונס. רק במרץ האחרון הוא חזר מחמישה חודשים בעזה, והבין שהבית שממנו יצא בבוקר 7 באוקטובר, הוא כבר לא אותו הבית, והמלחמה ממשיכה גם בבית – מלחמה על העסק שלו שנכנס לקשיים מאז פרוץ המלחמה, ועכשיו נפתח מחדש כבר-מסעדה בשם אחר ובאווירה אחרת.
4 צפייה בגלריה
נדב מזרחי ב"לני". "עכשיו אני נלחם על העסק, ובאוגוסט אלחם שוב בעזה"
(צילום: עוז מועלם )
בבוקר אותה שבת מזרחי לקח את התיק, שמוכן אצלו תמיד לכל תרחיש, כולל אפוד צבאי מתוקתק ומחסניות מלאות, ונסע לגזרה בשביל להכין את הטנקים ולחכות לפלוגה שלו. מאותו רגע ואילך הוא לא היה זמין חמישה חודשים מלאים. כשחזר מהמילואים הבין מיד ש"ג'וני בוי", הדאנס בר השמח שלו שפעל בשמונה השנים האחרונות, כבר לא רלוונטי למצב הרוח ולתקופה, ויותר לא מתאים לערוך בו מסיבות רועשות ולחגוג את החיים כמו פעם. מזרחי סגר את המקום, שיפץ את המטבח ואת החלק החיצוני של הבר, ופתח אותו מחדש בשם "לני" (ראשי התיבות של שמות השותפים) באווירה הרבה יותר רגועה והרבה פחות סוערת. עכשיו, כשהשקלים האחרונים הלכו לשיפוץ, החובות הגיעו למאות אלפי שקלים ובאוגוסט הוא נקרא שוב לחזור למילואים, הוא מבין שהוא על זמן שאול ושהבר החדש חייב להצליח.
"כשחזרתי מהמילואים הבנתי שהעסק נמצא בהפסדים גדולים", מספר מזרחי, "הבנתי גם שהמורל הלאומי לא בשמים ואנשים פחות יוצאים למסיבות. אנשים לא יצאו כי רובם מגויסים או בטראומה לאומית. גם רוב הלקוחות שלנו גויסו וכל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנרצח בנובה. אחד מהעובדים שלנו ניצול מהמסיבה ועובד אחר, חבר שלו, נחטף. הבנתי שזו לא אווירה לדאנס בר. סגרנו ובמקומו פתחנו בר-מסעדה שכונתי. עכשיו יש לנו תפריט במחירים מעולים וככה נוציא קצת אנשים מהבתים. שיפצנו רק חצי מקום, זה היה המקסימום כסף שיכולתי להביא בשביל זה. כשנחזור לעבוד כמו שצריך וייכנס כסף, אז נשפץ גם את החלל הפנימי.
"אני נלחם על המקום, נמצא בו כל יום מהבוקר עד הלילה ואני מכין את המערכת למילואים הנוספים באוגוסט. בינתיים נקלוט צוות ונדייק את המוצר. פתחנו בר משתלם עם אוכל טעים ולשף שלנו אכפת מכל מנה ומכל מרכיב שיש בה. אני מאמין שברגע שאנשים יבואו לנסות ויחוו את החוויה פה, הבר יצליח. אנחנו לא נעלה מחירים ואני בטוח שיהיה טוב. אני יודע מי אנחנו ואני מאמין בקארמה טובה, בסוף נצליח, אני לא בנאדם שמוותר בקלות".
איך כל זה התנהל כשהיית במילואים?
"מהרגע שהגעתי למילואים בשבת הייתי בקרבות ולא הייתי זמין בטלפון. לפני זה הייתי עושה ב'ג'וני בוי' הכול לבד - הזמנות, משמרות, ניהול עובדים, ספקים. הכול. הייתי כל יום בעסק ונוכח בו מאוד. אבל כשלא הייתי זמין השותף שלי, שלא היה פעיל, יחד עם עוד שני עובדים וחברים התחילו להפעיל את הבר ועבדו מסביב לשעון, כמעט בלי אמצעים, בשביל שבסוף המלחמה יהיה לי מקום לחזור אליו.
"בסבב הראשון הייתי חמישה חודשים במילואים. רק במרץ השתחררתי. פעם אחת יצאתי שנייה מהרצועה בשביל לתקן איזה טנק ובזמן הזה השותף שלי התקשר ושאל איך מדליקים את הרמקולים כי לא הייתה מוזיקה. עניתי לו, וחזרתי עם הטנק פנימה לרצועה".
ידעת שהבר בקשיים?
"אחרי שיצאנו מהרצועה והתחלתי להתעדכן, אז הבנתי מה קורה בעסק. בשלב הזה עדיין לא הבנתי את גודל האירוע. אמרו לי אל תדאג, אבל הבנתי שהעסק היה סגור ושרוב העובדים או גויסו למילואים או עזבו את העיר בגלל מצב כלכלי לא פשוט. רק כשחזרתי הבנתי שהעסק בהפסדים גדולים".
לירון פק, השותף שנכנס לעניינים עם יציאתו של מזרחי למילואים, מספר על הקשיים ועל הנזקים הכלכליים מהמלחמה שהגיעו למאות אלפי שקלים, ללא קשר לשיפוץ.
"כשנדב יצא למילואים, אפילו מפתחות למחסן וטלפונים של העובדים לא היו לי. בסוף בעזרת שני עובדים ותיקים הצלחנו לפתוח. לא יכולנו אפילו לדבר עם נדב כי הוא היה בלי טלפון, ולא ידענו מאיפה מזמינים סחורה ואיפה כל דבר נמצא, הייתי אבוד. לאט לאט הרכבתי את הפאזל. השתמשנו בחסכונות האחרונים שלנו בשביל לפתוח מחדש אחרי המילואים של נדב. חתמתי עם אשתי על שיעבוד לדירה בתמורה להלוואה, וזה אומר שאם לא נחזיר את ההלוואה שלקחנו, יצטרכו לממש את הנכס. לא האמנתי שנגיע למצב שנצטרך למכור את הבית בשביל לשלם את החובות שנגרמו מהמלחמה.
"מאז תחילת המלחמה כל התשלומים ירדו כרגיל, גם כשהעסק היה סגור. לא עשו הנחה בארנונה וגם לא בשכר דירה. בעל הנכס הוא איש פרטי, הוא לא מחויב לי אבל המדינה מחויבת, בשביל מה אנחנו משלמים כל חודש מיסים? הנטל הוא עלינו בסוף, אין קרן למלחמה? אנחנו בחודש יולי ועוד לא קיבלנו את המענק של דצמבר. את אוקטובר קיבלנו בפברואר. הבנק לא רוצה לתת כסף יותר, הם אומרים שיש לנו ירידה בהכנסות, אבל אם לא הייתה ירידה - לא היינו צריכים עזרה".
"בהתחלה הייתי מתוסכל מאוד כי הרגשתי שרק סיימתי מלחמה - ואני יודע איך נלחמתי - ואז אני מגיע הביתה וגם שם ממשיך להילחם", מסכם מזרחי. "אני במלחמה תמידית, בין אם זה במלחמה צבאית ובין אם זה מלחמה על החיים האישיים שלי. אני עכשיו יותר מחושל, יותר חזק, יותר בטוח בעצמי ויודע את היכולות שלי. ביקשתי עזרה כלכלית מהמשפחה שלי וגם לקחתי הלוואות מהבנק בשביל לעבור את זה. עכשיו אני נלחם על העסק ובאוגוסט אלחם שוב בעזה".
רק חזרת מהמילואים ואתה יוצא שוב. חשבת לדחות קצת?
"אין שום סיכוי שאני לא הולך וגם השותפים שלי יודעים את זה בתיאום ציפיות. כשקוראים לי אני מתייצב. מגיל 18 אנחנו מתכוננים למלחמה הבאה, ועכשיו נקראנו לדגל ואנחנו אמורים לתת את כל מה שיש לנו. אי אפשר להתעסק עם בעיות בעסק כשהמדינה קוראת לך. כואב לי על השותף שלי, הוא איש משפחה ואני מכיר אותו ואת ילדיו ולדעת שהוא צריך לשעבד את הדירה בשביל להציל את העסק זה כואב. זו לא סיטואציה נעימה וזה צעד כואב. עכשיו הבית התחבר לעסק. אבל אני לא בוכה על מר גורלי, אני מאמין בקארמה ואעשה הכול לעמוד בכל המשימות שלי, גם באזרחות".
