רואים את התמונה שצילמתי? זה בדיוק מה שתקבלו אצל אבי קלינטון - מרק רותח בצלחת ופיתה אחת. והאמת? לא צריך יותר מזה. הבדיחה הקבועה שלי על החורף בתל אביב היא "היום היה חורף". בתל אביב החורף בא להגיד שלום עם שעה-שעתיים של עננים וממטרים קלילים. לפעמים זה נגמר גם רק בטיפה אחת של גשם באוויר. אבל במהלך השבועיים האחרונים פגשתי את השמש פעמיים: הרמתי ידיים וחיממתי את עצמי כנוע מהקור העז. תענוג.
אם אתם צלמים ומחפשים לוקיישן שנתקע בזמן מאז שנות השישים, המסעדה של אבי קלינטון תחזיר אתכם אחורה במנהרת הזמן. יש שם שולחנות פורמייקה של פעם, צבועים בצבע שהיה יפה פעם. המקום ספרטני, ויש בתפריט את אותן מנות קבועות של מרקים. כל הזמן. זה להיט מקומי תל-אביבי מפתיע ביותר, כי אבי קלינטון הוא אחד כזה שנחבא - לא בכוונה בכלל - אל הכלים. נכון שכולם באזור שכונת נגה מכירים אותו ופוקדים אותו באופן קבוע, אבל כל השאר פשוט לא מכירים.
רגע אחרי שהזמנתי מרק שעועית, יצאתי החוצה לצלם את צלחת המרק המדובר. הרמתי את הצלחת למפלס הכובע של המונית, ומיד הורדתי אותה כנוע מהחום של המרק הרותח בצלחת. כן, רציתי לאכול את המרק בטמפרטורת "כמעט כוויה", כמו שצריך. אחזתי את הפיתה מתחת לצלחת וככה צעדתי למונית, הולך בין הטיפות שלא הפסיקו לרדת. נתתי כמה צילומים וחזרתי לאבי קלינטון לשבת לאכול כמו בן אדם את צלחת המרק שלי.
לרגע אפשר לחשוב שתל אביב יקרה רק לתל אביבים, אבל כולם כל היום מחפשים איפה לאכול בזול, במיוחד עכשיו. למה מי יש לו בכלל כסף בעיר הכי יקרה במערב או בעולם? כאן אכלתי צלחת מרק ב-25 שקלים עם פיתה ליד, וזה היה בדיוק מה שהייתי צריך.
לידי ישבה בחורה צעירה, שראתה כמו לקוחה קבועה. היא הזמינה לעצמה גם צלוחית של חומוס וחריף, וחשבתי לעצמי שבפעם הבאה אעשה בדיוק כמוה. איך ידעתי שהיא קבועה? זה פשוט: היא נכנסה ולא אמרה לאבי איזה מרק היא רוצה. הוא ידע הכול, ואחרי כמה דקות הגיעה אליה צלחת מרק עדשים מהבילה. בתפריט יש גם מרק אפונה, למי שרוצה.
מרק השעועית הסמיך שלי הכיל בדיוק את כמות השעועית שצריך. הוא לא היה חריף בכלל, אבל היה מתובל כמו מרק לוביה עם כמון, כלומר - הכי קרוב למרק שעועית טריפוליטאי בסיסי. ישבתי לי שם עם צלחת המרק שלי, שבגלל מזג האוויר התקררה מהר. הסתכלתי על התפאורה של המקום, נהנה מכל פינה. בצעתי את הפיתה ופיזרתי את החתיכות לתוך המרק. כך המשכתי לשבת שם, הגשם מטפטף בחוץ, ואני בוצע לי ביד חופשית פיסות של פיתה, ולוגם מהמרק. זה היה מחמם ומשביע.
השולחנות הקצרים של אבי קלינטון גרמו לי לחייך. הרגשתי שהם כמו התאימו את השולחנות למעט המקום שנשאר אחרי שבנו את הדלפק של המקום. אם חשבתם לבוא בשניים ולאכול אחד מול השני, תצטרכו לתאם לגימות מהצלחת, כי אם לא תעשו כך, תחבטו את הראשים שלכם יחדיו בשעה שתרכנו לצלחת. עד כדי כך זה גרם לי לחייך. אחר כך כעסתי על עצמי שעד היום התעלמתי מהמקום הזה. בטעות התייחסתי אליו כמובן מאליו, והוא היה חלק מהנוף הקבוע שנשקף מחלון המונית שלי. אבל לא עוד - מעכשיו אני יודע שאם בא לי מרק טוב בחורף, אבי קלינטון זה המקום, והוא נכנס לרשימת המקומות הקבועים שלי בתוך תל אביב, עמוק בתוך תל אביב.
