המונה טועם קובי רובין
(צילום: משי בן עמי)
אם הגעתם לעפולה חשוב שתדעו שבדרך צפונה לכיוון הר תבור, בואך העליות התלולות בין הגבעות וההרים, כשעוברים ליד גבעת המורה ועפולה עילית, מחכה לכם הפתעה - בפיצוצייה. שם, כעבור צומת אחד משמאל לכביש הצמוד לעפולה עילית, יש אזור תעשייה קטן ומרשים, ושם כל הקסם מתרחש.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שאולי יעניינו אותך:
מיד כשהגעתי לשם הדבר הראשון שעבר לי בראש הוא שבטוח יש פה מה לאכול. אנשים עובדים תמיד צריכים לאכול, אז חייב להיות כאן מקום של אוכל, אפילו אם הוא פשוט ולעניין או כמו במקרה המדובר - מעל ומעבר למה שאפשר למצוא באזור הזה ובכלל.
היום יש את עפולה ויש את עפולה עילית, וזה נשמע טוב יותר מאשר נצרת ונוף הגליל, שם שעד היום לא מסתדר לי. איך החליפו את השם של נצרת עילית לנוף הגליל? לך תדע. לפעמים ההיגיון הפשוט הולך לאיבוד. בכל פעם שאני חולף על פני השלט של נוף הגליל עולה בי תחושה של צימר שעשוי מעץ וממנו בוקע גם ריח של עץ.
באותו יום נסעתי בעפולה עילית והרגשתי שמשהו לא בסדר בכבישים - אין ממש לוגיקה בדרכים כאן, השלט אין כניסה ממוקם על הכביש הלא נכון, מה שמוביל אותך לכביש הדו-סטרי הכי צר בארץ. למזלי, הכביש הראשי עובר דרך אזור התעשייה, וככה יצא לי לגלות את הפינה של מיה.
ממש על הסיבוב ראיתי פתאום פיצוצייה, אבל אחר כך הבנתי שהיא פיצוצייה רק למראית עין. כמו חלוץ שסולל כבישים ונמצא בדרך לפצח עוד אבן על הכביש, התעקשתי על המקום הזה, והחניתי את המונית על צד הדרך. מדרכה אין כאן, ולמזלי עדיין לא סימנו פה את השוליים בכחול לבן.
20 שקל ואנחנו בעננים
ראיתי שכתוב על השלט "סנדוויצ'ים" וצעדתי מלא ביטחון לכיוון הפיצוצייה. השם השני שלי זה "אוכל" ובתוך הסעיף של האוכל הסנדוויצ'ים נכנסים אצלי לראש הרשימה לפק"ל היומי. נכנסתי לפינה של מיה, שמשמשת גם כפיצוצייה, וגיליתי שיש בה הכול מהכול. אפילו שולחן ביליארד. התעניינתי במיוחד בדלפק שמחובר אל מקרר הסלטים שעמד מתוקתק. כבר בשעה מוקדמת יחסית של הבוקר כל סלט נמצא שם במקומו.
בחנתי את המחירון של המקום: חביתת ירק בפיתה עולה 18 שקל ובבגט 20 שקל. כרגיל התחשק לי לחלק את המנה לשניים, אז על הבוקר הזמנתי בגט חביתת ירק וזה הגיע לי בול יחד עם הרעב שלי בהתאמה מלאה.
ממאי, הבחור שמכין את האוכל בדלפק, אמר שאני הספתח של הבוקר. אהבתי. חיכיתי שהוא יתניע את הגזייה הרצינית שנראית כמעט צבאית, כזו שיכולה לבשל בקלות גם סיר 48 ליטר גדול.
עד כאן כבר הייתי מרוצה - אני אוהב את המקומות האלה שיש בהם הכול. אבל אז זה השתפר: ממאי הוסיף את הפטרוזיליה אל הביצים ושפך את הכול אל תוך המחבת הלוהטת. הוא חיכה שתי דקות, ובעוד חביתת הירק התחילה לתפוס צורה, הוא להטט אותה בהיפוך רציני בחזרה על הצד השני.
בינתיים ממאי בצע את הבגט הטרי, ואני הסתכלתי סביבי והייתי מבסוט - אני בתוך פיצוציית דרכים עומד לאכול חביתת ירק ענקית ודשנה עם בצל ופטרוזיליה על הבוקר. אין יותר טוב מזה.
הבגט השמיע את קולות השבירה שעושה בגט טרי שיוצא ישר מהתנור. חביתת הירק הייתה מוכנה והוכנסה ישר אל תוך הבגט. הוספתי קצת סלט כרוב חמוץ עדין שממאי הכין, טיפה חריף, עוד טיפה רוטב מטבוחה וזה הכול, בלי הרבה התחכמויות.
השארתי 20 שקל על הדלפק והלכתי בחזרה למונית לצלם את המנה, ואחרי זה חזרתי פנימה כדי לחלק את הבגט לשני חצאים. ככה יצא שנהניתי פעמיים - את החצי הראשון אכלתי על המקום ואת החצי השני זללתי בהמשך. אם כבר הגעתם עד עפולה כדאי לעצור כאן לסנדוויץ', לפני שתיפלו על כריך של תחנת דלק. זו עפולה, אבל עילית.
