צפו: המונה טועם אכל חביתת טונה בטעם של ילדות
(צילום: נויל האריס)
לפעמים אתה פשוט צריך לוותר לעצמך - לא לחפש בכוח את מה שהעין רוצה, וללכת עם מה שהבטן רוצה. לא תכננתי לעצור במסעדת "טעם של עוד" - הייתי בכלל בעניין של לחמנייה מהמאפייה הצמודה לשם, אבל הרעב של לפני הצהריים התחיל לדגדג לי, וחשבתי שבינתיים אסגור פינה עם חתיכת לחם ואמשיך לעבוד עד הצהריים.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
"טעם של עוד" נמצאת במרפסת של חנות. אחרי שהכינו את השלט עם שם המסעדה, ג'ודי, בעלת המקום, הוסיפה את המשפט שהיא כל כך גאה בו: "טאץ' של אשה בכל סנדוויץ' מגישה". החנויות שברחוב בנויות בלי להתחשב בטובת הלקוחות - בדרך כלל חנויות נבנות בגובה הרחוב, אבל כאן החנויות ממשיכות בגובה משלהן ובגלל זה יש בכניסה לכל חנות מדרגות בגובה אחר. לא בדיוק בנייה אידיאלית. הגעתי לחנות האחרונה באותה שורת עסקים.
עליתי במדרגות לכיוון המאפייה וראיתי שאין כמעט קשר בין המאפייה לבין המסעדה הקטנה של ג'ודי שנמצאת לידה, יש רק פתח קטן שמחבר בין שתי החנויות. באוויר היה ריח של שקשוקה מעולה ולפני ששמתי לב, משכתי שמאלה לעבר החנות של ג'ודי.
כאן הסיפור מתחיל להסתבך. ג'ודי לא יכלה להכין לי שקשוקה בבגט. כמו שהרחתי, המנה של השקשוקה כבר הייתה מוכנה, אבל לצערי היא היתה שמורה ללקוח קבוע של שנים רבות. ברור, לא מוכרים מנת שקשוקה של לקוח קבוע בקלות, ולהכין שקשוקה חדשה לא בא בחשבון כי זה יקח יותר מידי זמן. ג'ודי סיפרה שהשקשוקה היא מנת הדגל שלה - יש לך במקרה עוד קצת עגבניות לזרוק עליי? התחלתי להבין שהיום אני כבר לא אוכל את השקשוקה הכל כך טעימה הזו.
בינתיים ג'ודי התחילה לדבר בנייד, דרך המכשיר המוזר הזה ששמים באוזן בלי שום קשר של חוט. אתה מדבר עם בן אדם והוא בכלל במקום אחר לגמרי. לא ויתרתי וג'ודי רצתה לעבוד בינתיים. היא הסתכלה עליי וסימנה לי עם העיניים בשאלה "מה אתה רוצה?". סימנתי לה בחזרה עם השפתיים שאני רוצה שקשוקה, אבל ג'ודי סימנה בחזרה "לא יהיה, הלאה. אתה הרי רעב, מה אתה רוצה?", וכל זה רק עם הפנים שלה.
פתאום עלה לי רעיון: כבר שנים שלא אכלתי חביתת טונה. מה זה חביתת טונה? מאוד פשוט, אחרי שטורפים את הביצים מוסיפים חלקיקי טונה מקופסה לביצים הטרופות ואז מכינים חביתה ענקית. לא עניין מסובך. עד כאן ג'ודי עשתה את מה שסימנתי לה. היא בכלל עם הרעש של השיחה בתוך האוזן ועדיין היא הצליחה להקשיב לי מהצד של שיחת הטלפון שלה.
חביתת טונה עם טעם בלתי נשכח
בבר הסלטים של "טעם של עוד" לא חסר כלום - הוא מלא בכל טוב לכל האורך. ג'ודי מנהלת את עצמה באותו המקום כבר 12 שנים בקביעות רבה ועם אותן המנות, והיא גאה במטבח הקטן שהוא רק שלה. חשבתי על עוד רעיון: אם ג'ודי גם ככה כל כך רוצה להכין לי לאכול, והיא לא באמת מקשיבה לי אלא רק שומעת אותי באלכסון תוך כדי שיחת הטלפון שלה - יש סיכוי שהיא בכלל לא תשים לב למה שאני אבקש ממנה, אז אפשר לבקש ממנה להכין סנדוויץ' טוניסאי. כל המרכיבים נמצאים כבר מאחורי הדלפק. ביקשתי מג'ודי להכין לי חביתה - חביתת טונה, לראשונה אחרי שנים.
אחרי שג'ודי טרפה את הביצים, ביקשתי שתוסיף את הטונה אל תוך הביצים הטרופות. עד כאן היא לא גילתה עניין מיוחד, בסך הכל זו מנה מוכרת של שנות השמונים, והיא המשיכה להכין את חביתת הטונה שלי. אחלה שיחת טלפון שבעולם.
בינתיים הלקוח הקבוע של השקשוקה הגיע וג'ודי הפנתה את כל תשומת הלב שלה אליו: היא הכינה לו את הצלחת ואז הפכה את החביתה שלי במחבת לשתי שניות, חתכה בגט גדול וטרי ובתוכו הניחה את חביתת הטונה, סלט כרוב לא כבוש, סלט טורקי מעל הכל, ולפני שסגרתי את הבגט על עצמו, היא הוסיפה גם פרוסות של פלפל לכל האורך. ג'ודי מטגנת לחביתה את הצורה על הבוקר, כל בוקר. הטיגון הזה הוא מסיר שומנים ידוע - זה קצת לאכול ולסבול, כמו החיים עצמם.
חביתת הטונה הענקית התקפלה לה לשניים מסביב לסלטים בתוך הבגט, סוגרת עליהם עד שכל הטעמים התלכדו להם יחדיו. הלכתי חזרה למונית כדי לצלם את המנה והשארתי שטר של 50 שקלים על הדלפק. ג'ודי לא הבינה מה בדיוק הולך כאן כי 50 שקלים זה קצת יותר מידי. צילמתי את המנה ליד המונית וחזרתי במעלה המדרגות. ג'ודי הכינה על הדלפק 20 שקלים עודף ואחר כך, בעודי לוקח נגיסה גדולה מידי של הבגט, הוסיפה ואמרה: "׳אין לי בכלל מנה כזאת בתפריט". מזל טוב, מעכשיו יש לך, ואת כנראה הולכת להכין עוד הרבה חביתות טונה.
החביתה הייתה מעולה. יש לה טעם בלתי נשכח - הטעם של הטונה התחדד קלות דרכה, הכרוב הוסיף לה בקלילות עוד טעם והסלט הטורקי של ג'ודי היה פשוט מעולה. חביתת הטונה הזאת היתה מנת ילדות פשוטה, כשהשמן של קופסת הטונה שימש לטיגון החביתה והכל נוצל עד תום, חוץ מהפח של קופסת השימורים. שום דבר לא נזרק בלי סיבה, וככה זה גם הכי טעים.
