כשאומרים מסעדת פועלים לא מתכוונים רק למסעדת פועלים - לפעמים זו מילת קוד מוסכמת לעולם מלא של מאכלי עמים בטעמים שונים ולפעמים גם לאוכל ביתי. לפעמים כשחולפים ליד אותן מסעדות פועלים אפשר לפספס אותן בקלות - השלט כבר לא חדש ולא ברור מה כתוב עליו, עד כדי כך שנדמה שהמסעדות האלה לא מתאמצות לבלוט בכלל אלא מתקיימות מתחת לפני השטח בכוונה. רוב מסעדות הפועלים שורדות הכל וניהול משפחתי הוא חלק מחייב באותו העסק. הן קיימות עשרות שנים ונמצאות באותו המקום בדיוק בלי לשנות כלום.
לביקורות נוספות של המונה טועם:
לפעמים הדבר היחיד שמתחדש באותו עסק זה הקופה הרושמת, אבל המנות הן אותן מנות במשך שנים. אתם יכולים לחזור כעבור שנים לאותה מסעדה ולאכול את אותה המנה, כמו לחזור דרך מנהרת זמן קולינרית. מה שאני אוהב במסעדות הפועלים זה שיש בהן מטבח אמיתי עם מנות מנצחות, שלא מחפש לחדש את עצמו כל שנה או תקופה כי המנות מושכות כבר את הלקוחות.
השבוע הגעתי לרחוב שטמפפר בפתח תקווה, רחוב שלא ראה אור יום כבר הרבה זמן כי העצים שמעל מכסים אותו עם יותר מידי צל. במשך רוב שעות היום התאורה כאן נראית כמו לפני שקיעה והרחוב חשוך וקצת נשכח, כאילו שהעירייה לא התעניינה בו יותר. למרות זאת, מדובר עדיין ברחוב ראשי שדרכו מגיעים ישר לתוך השוק של פתח תקווה. רוב העסקים שנמצאים כאן הם עסקים ותיקים ומשפחתיים - כמה מסעדות וכמה חנויות מצרכים. זה רחוב אמיתי של עיר מרכזית, שנראה כמו הרבה מהרחובות שמסביב לשוק פתח תקווה.
כשהלכתי ברחוב חלפתי על שלט עם שם המסעדה "האחים חירק" ולפני שהבנתי מה מגישים שם, הבנתי שמדובר על אוכל עם ניחוח תימני אסלי. בכל פעם שנסעתי לכאן עם המונית באמצע הקיץ חשבתי לאכול כאן אבל זה פחות התאים לי בגלל החום, אז חיכיתי שהמעלות קצת ירדו, או לפחות שלא אזיע בשנייה שאני יוצא מהמונית הממוזגת. סוף סוף הטמפרטורות הסתדרו והגיע הרגע הנכון להיכנס למקדש התימני של משפחת חירק - מסעדת פועלים משפחתית יתר על המידה.
את המקום מתפעל אייל, שישב על כיסא בקצה השולחן, ומסביב היה באוויר ריח של אוכל תימני, מקורי וכבד. המטבח, שנמצא בחלק האחורי של המסעדה, הפיץ את ריחו לכל עבר - הרחתי תפוחי אדמה וקציצות עוף. הסתכלתי על המחיר שכתוב בתפריט למנה בצלחת וישר הבנתי שאני הולך להזמין פיתה ושכחתי מהריח של האורז.
אמרתי לאייל שאני רוצה להזמין לאכול את מה שאני מריח וביקשתי לדעת כמה תעלה פיתה עם תפוחי אדמה מבושלים יחד עם קציצות, ואם אפשר, להעמיס לי גם מנה לא מבוטלת של חילבה בקצה הפיתה. אייל ענה שזה 30 שקלים וביקשתי ממנו שיתחיל להכין כי הייתי רעב. אייל קם מהמקום והכין לי את הפיתה ואז ניגשתי למונית עם הפיתה על הצד, כי הריח שהגיע ממנה ישר אל תוך הפנים שלי כמעט סובב אותי לתת בה ביס תוך כדי ההליכה.
למי בכלל יש היום כסף לשבת לאכול מנה בצלחת? כולנו חיים על פיתות - אם זה פיתה מוכנה בקופסה שמביאים מהבית או ממסעדה קטנה באמצע רחוב חשוך מידי באמצע פתח תקווה. צילמתי את התמונות של הפיתה והתחלתי לאכול כשאני נשען על הכנף של המונית. גבר ואישה שעברו במקום הסתכלו עליי בין הנגיסות המהירות שלי, כי שלקתי את הפיתה במהירות. רק אחרי שסיימתי לאכול, חזרתי פנימה כדי לשאול את כל הפרטים שעניינו אותי לגבי המקום.
אם תעברו במקרה או בכוונה ברחוב שטמפפר בפתח תקווה ויתחשק לכם לאכול אוכל אמיתי במחיר הגיוני, אוכל שבישלו אותו במשך שעות ומגישים אותו בתוך פיתה - לא אוכל מהיר או מטוגן ולא מנה לא בריאה שהוכנה על המקום בזריזות, מסעדת האחים חירק הולכת להיות המקום המקורי הבא שלכם כדי ללכת לאכול בזול.
