בעשרים השנים האחרונות הדרתי את רגלי מאילת. אבל לאחרונה הגיעה לאוזניי שמועה שרעידת אדמה קולינרית מטלטלת את עיר הנופש הדרומית. אז עליתי על מטוס כדי לבדוק הכצעקתה. ומסתבר שאכן כן: ברחבי אילת, אפשר למצוא אנשים צעירים ומבוגרים כאחד, בעלי חזון ומרץ שפתחו בה מקומות חדשים, רובם לא באזור המלונות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"אנחנו משנים עכשיו את המהות של אילת ורואים את זה בשטח", מדווח יוסי חן, מנכ"ל תאגיד התיירות באילת. "בעיר מתפתחת תרבות אוכל שלא מביישת את תל־אביב וירושלים. הרבה כוחות משקיעים בעיר ונבנים בה יותר מלונות בוטיק, שבהם נפתחות מסעדות עדכניות. רשת מלונות בראון למשל נכנסת בכל הכוח, ובקרב תחנוך ב'בראון אילת' סניף של מסעדת צ'נה התל־אביבית, שעל התפריט שלה יופקד השף תומר אגאי מ'משחקי השף'".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
ליאת אגסי, סמנכ"לית השיווק בתאגיד התיירות באילת, וירדן מזרחי, מנהלת הדיגיטל ויחסי ציבור שלו, מעידות שחלק גדול מהיוזמות ומהאסטרטגיות האלו נועדו לחבר את התיירים לקהילה המקומית. "תחת הכותרת: 'פוגשים אילתיים' ובאמצעות סיורים קולינריים התיירים מטיילים ונחשפים לחלקים שלא הכירו. במקום להישאר כל הזמן באזור בתי המלון ובמסעדות שמתחתם, הם מסתובבים בשכונות הישנות, שבהן פורחים עכשיו פאבים שכונתיים, מסעדות חדשות, חנויות מגניבות, פעילויות וסדנאות. החיבור הזה קורה גם בזכות העברת נמל התעופה לרמון. במקום הנמל הישן שהפריד בין אזור התיירות לעיר, עובר עכשיו כביש מחבר שמשפיע ויוצר תנועתיות. אילת נמצאת עכשיו בקטע טוב, בתחום התרבות והקולינריה - היא משתפרת ועוברת שדרוג משמעותי, ובמקום הטרמינל הישן יוקם שוק אוכל מושקע".
לקורונה יש חלק גדול במהפכה הזו. ראשית, הישראלים שלא יכלו לצאת מהארץ גילו מחדש את העיר.
שנית, הרבה צעירים, כמו ירדן איפרגן מ"צ'יף־בורגר" שבו הביתה, אחרי שהתקשו לשרוד בגוש דן. "בקורונה, צעירים קלטו שכדאי לחזור לאילת ולעבוד פחות קשה", אומר איפרגן. "הם הבינו שהם אולי ירוויחו קצת פחות, אבל הם ייהנו יותר. בתל־אביב זה מרדף בלתי פוסק. כאן אתה גם מתרוצץ, אבל בערבים ובשבתות אפשר לנוח".
חיים קול מ"ויה קלרה" מסכים: "כשנולדים ילדים, זה נוח לחזור. אני מרגיש שהעיר הייתה בפאוז נורא ארוך, והוא קצת השתחרר. אילת מקבלת סוף־סוף חיים".
אחרי יומיים טעימים באילת, גיבשתי רשימת המלצות על 8 אתרי בליסה, שנוסדו בשנה־שנתיים האחרונות.
בטקס פרסי המטבח הישראלי האחרון זכה אוהד לוי בפרס "השף המבטיח". אחרי שטועמים את המאכלים שהוא מתקין במסעדת "מאמו" במלון Stay Eilat - כיסונים רכים של דג קצוץ, סטייק נפלא הרובץ על תפוח אדמה מפורק, דניס בפלאנצ'ה על תבשיל מנגולד, ברוסקטה אנשובי, פירות ים, קישואים ממולאים וסלט ענבים, מבינים שהזכייה הייתה מוצדקת. לוי, שיחוגג בחודש הבא 40, ושעבד במסעדות תל־אביביות מצליחות כמו "צ'יקטי" ו"סושיאל קלאב" והשתתף בריאליטי "המסעדה הבאה", בחר לחיות בדרום. "ב'מאמו' אני סוף־סוף יכול לבנות תפריט בדמותי", הוא מכריז. "מנות מארצות הים התיכון, בלי להתחייב לקונספט. אני עושה אוכל שפשוט כיף לבשל ולנשנש אותו עם אלכוהול".
הוא קרא למסעדה שלו "מאמו" כמחווה לסבא ציון מאמו, ממקימי אילת שהיה בעל "חוף ציון" המפורסם. "הייתי בא לסבא בכל קיץ, עזרתי לטבחים וקילפתי תפוחי אדמה ושם התאהבתי במטבח, אז רציתי לעשות לסבא כבוד. כמו כן, מאמו נשמע כמו אמא בצרפתית. מאוד התגעגעתי לוויב של עיר קטנה, ואני שמח לעבוד באילת. אני מת עליה ומכיר את השכנים והלקוחות. בתל־אביב הכול קר ומזויף. כיף לי פה ויש בעיר גם סצנת יין מהממת".
"מאמו" הכיפית והסקסית מספקת סיבה טובה לקפוץ לאילת. כל המנות, מחירן פחות ממאה שקל.
מאמו, מלון Stay Eilat, אגמונים 10. 055-2216062
על התקרה העגולה של "פאסינו" מצויר נוף ונציאני, שמשמש תפאורה מעוררת תאבון לאוכל האיטלקי הטעים של השף קוני הרץ. כיאה למי שעלה מברזיל, הרץ עבד במשך 20 שנה במסעדות אילתיות שמתמחות בבשר. ואז הגיעה הקורונה. "בסגר הראשון, בתי הבכורה עשתה פיצה שיצאה 'אוי ואבוי', והבטחתי לה שאכין פיצה בעצמי", הוא משחזר. "בהמשך הכנתי גם לזניה וניוקי והמשפחה גילתה שיש לי עוד צד, חוץ מהבשר. בסגר האחרון איבדתי את העבודה ורציתי לעבור להייטק. אבל רעייתי פז שיכנעה אותי לעשות משלוחי פיצות, והשם שלהן עבר מפה לאוזן".
בעקבות ההצלחה, ההרצים פתחו בקיץ האחרון בכניסה לעיר את "פאסינו" (פאסון באיטלקית), ושכחו מהבשר. מדובר במסעדה איטלקית חלבית כשרה. בין מנות הדגל: לזניות, ארנצ'יני, קנלוני תרד וגבינה, וכמובן הפיצות (מכמהין ועד פיצה בננה), שמחירן 69-60 שקל.
פאסינו, הצורף 1. 08-6913336
בראשית שנות ה־90 עלה אלדר מרדכי מבאקו, בירת אזרבייג'ן, ומאז עבד כשף במסעדות ברחבי הארץ. לפני שנה וחצי הוא הבין שעליו לפתוח מקום משלו והקים את "שיפודי קווקז". "אני מכין מאכלים אותנטיים של אימהות כמו כיסונים, מאפים, אושפלו, דושפרה, ממולאים ומרקים", מתגאה מרדכי החייכן. "רוב המנות הן על בסיס בשר, אבל לא קיפחנו את הטבעונים". ואל תחמיצו את אגף השיפודים הנרחב. "הקבבים שלנו הם הכי מפורסמים", ממליץ מרדכי. המחירים נגישים והוגנים, ויש עסקית צהריים נדיבה תמורת 49 שקל. האוכל כשר, אבל המקום פתוח בשישי־שבת.
שיפודי קווקז, שדרות התמרים 27. 053-7755415
אחרי שעבד במסעדות בתל־אביב, ירדן איפרגן שב במהלך הקורונה לעיר הולדתו, יחד עם זוגתו יובל חי, שאותה הכיר במזללת המבורגרים. השניים פתחו לפני שלושה חודשים את "צ'יף־בורגר", על שם הכינוי של איפרגן, שפעם היה לו שיער ארוך מאוד ומראה של ראש שבט אינדיאני. המקום נמצא בשכונה א', סמוך לבית שבו איפרגן גדל. "באילת אי־אפשר היה להשיג המבורגר כשר, מבשר שנטחן במקום, והחלטנו למלא את החסר. ההמבורגרים שלנו מורכבים מנתחים מיוחדים כמו אסאדו, צלעות בקר ושומן לחי ומתבלין סודי. אנחנו מציעים 14 תוספות, מתוכן אפשר לבחור שלוש והלקוחות יכולים לעשות שילובים הזויים".
ההמבורגרים מושחתים, כך שלא מפתיע שהמבורגר הבית הוא חזה אווז, חמאת בוטנים ומייפל. התפריט כולל גם סלטים, שניצל ומשה בתיבה. בערבים - ובזכות הבירה והמוזיקה - מתפתחת לפעמים מסיבה. מחירי ההמבורגרים נעים בין 39 שקל ל־69 שקל, ויש גם עסקית צהריים ב־49 שקל.
צ'יף־בורגר. שדרות יעלים 14, 08-8692888.
משפחת קול האילתית התמחתה בעסקי הסיגרים, אז לא מפתיע שהבן חיים קרא למעדניה, שפתח לפני כשנה: "ויה קלרה", על שם המחוז בקובה שנחשב לממלכת הסיגרים. "לא מדובר רק במעדנייה, שבה אתה קונה והולך - רצינו לייצור חוויה של אירוח", מספרים חיים ואביו אבנר. "התפריט מבוסס על המעדנייה: כריכים, סלטים, ממרחים תוצרת בית, קינוחים, פלטות גבינות וקפה משובח. אנחנו מוכרים יינות ישראלים איכותיים, גבינות מיובאות, סיגרים יוקרתיים ועממיים כאחד. בקרוב יהיה לנו חדר עישון, אבל בינתיים מעשנים בחוץ".
לחיים, שמנגן על תופים וגיטרה, חשוב לשים דגש על תוכן אמנותי, ובמקום נערכים ערבי במה פתוחה שמארחים מוזיקאים צעירים, ערבי תיאטרון ושירה, סדנאות אלכוהול, ובשישי בצהרים - טעימות יין וריקודי סלסה.
ויה קלרה, שדרות התמרים 2. 08-6671102.
סטפני דהן הייתה אופטומטריסטית פריזאית, שעשתה הסבה לקונדיטוריה. לפני ארבע שנים דהן ומשפחתה עלו בעקבות השמש לעיר הדרומית. לאחרונה היא פתחה את "סטפני", מעדניית בוטיק כשרה, שבה אפשר לרכוש פריטים שמיובאים ממלכת הבאגטים והגבינות. ב"סטפני" מגישים בנוסף ארוחות בוקר מושקעות, כריכים, מאפים נהדרים, סלטים, פיצות ופסטות. דהן, בעלת השורשים התוניסאים, מגישה מנות מבית אמא (פיצה נטולת גבינה, פריקסה, סנדוויץ' תוניסאי) ומייבאת משם אריסה, טונה, פסטות ועוד. המקום מושך אליו עולים מצרפת לצד תושבים ותיקים יותר ותיירים, שנהנים מהאוכל, מהאווירה האירופאית ומהאירוח של דהן שופעת הקסם.
סטפני, שדרות התמרים 112. 08-6343430.
רזיאל פחימה, קצין חי"ר במיל' ניצב ב"פיט'לה" (שילוב של פיתה וטלה), שהשיק לפני שמונה חודשים, וכובש את הלקוחות עם החיוך השובה, השירות הקשוב, ההומור החמוד וכמובן באמצעות האוכל הפיקנטי שלו. "באילת לא היה קיים הקונספט של פיתות מושקעות כמו ג'סמינו והמזנון בתל־אביב, והחלטתי להיות החלוץ", מספר פחימה. "אפילו פיתחתי בשיתוף מאפייה מקומית, פיתה מיוחדת ויציבה, שעוברת אידוי".
התפריט מתהדר בשמות מתחכמים ויש שיאמרו משונים: מיקס יחלאולאו ("פיתה ענן עם מיקס של לבבות ושקדי עגל מטורפים"), החתכ'ה ("פרגית צעירה ועסיסית"), טיקבק ("קבב טלה משובח במתכון סודי") ו"המתרזל" מבשר אנטרקוט. פחימה רקח עבור הטבעונים מנה מיוחדת מירקות שרופים על המנגל. המחירים נעים בין 25 שקל ל־65 שקל. המקום כשר למהדרין, ופתוח בין השעות 2:00-12:00.
פיט'לה, שדרות התמרים 38. 08-6322888.
כשנכנסים לחלל הקטן והבוהק של הקונדיטוריה הכשרה "בלאנקו" (לבן) שחוגגת עכשיו יום הולדת שנה ונתקלים בוויטרינת הקינוחים המושלמים, מתחשק להתנחל בתוכה. "אנחנו ההיפך מכל הבלוגריות שעושות מאפים קיטשיים. הקינוחים שלנו הם בלי יותר מדי קשקושים", מתוודים רותם ואורטל בן סימון. "לקחנו את הקלאסיקות ודייקנו אותן - הכי פשוט שיש: עוגת גבינה אפויה, עוגיות, טירמיסו, מילפיי, פונדנט שוקולד וטארט לימון".
כשטעמתי את היצירות המשובחות, נפלטה ממני קריאת וואו, שהדהדה ברחבי אזור התעשייה שבו "בלאנקו" שוכנת. מחיר רוב הקינוחים - 35-30 שקל. בחוץ הוצב ספסל עץ שעליו אפשר לשבת ולנשנש.
בלאנקו, הבנאי 1, 053-4299772.
