צפו: המונה טועם במעבדת הקוסקוס באשקלון
(צילום: סטס קופולו)
כשהגעתי למסעדת "אור הקוסקוס" באשקלון התקשיתי להאמין שככה קוראים למקום. המסעדה נמצאת בצד השני של "פושטק", בית קפה ביסטרו שיש בו מאפים מקוריים והוא נמצא בכניסה לבניין משרדים. בצד אחד של הבניין נמצא בית הקפה החמוד הזה, ובצד השני מעבדת קוסקוס מתוקתקת למראה.
עצרתי את המונית כדי להגיד שלום לאחד המאפים הטעימים בפושטק, ונעמדתי מחוץ למקום עם כוס קפה ומאפה כדי לעצור לרגע את התנועה האין סופית של החיים ולמצוא מזור לכמה רגעים. בשלב הזה עוד לא ידעתי שבעוד רגע אמצא עצמי טורף את קציצות העוף הכי טעימות בארץ.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אתכם:
אני זוכר שבתור ילד לא אהבתי קציצות עוף. טעם הלוואי של בשר העוף היה נכנע לבישול וממשיך הלאה. לא מספיק שהיינו צריכים לאכול את העוף הזה, ועוד בקציצות. מי שגדל כמוני בשנות ה-80 הצנועות, בוודאי זוכר גם את טעם העוף של פעם. בשנות ה-80 גם הכרנו לראשונה את המילה "פרגיות". אני זוכר שהייתי אוכל אותן ובמקביל הייתי צריך להשאיר את שתי העיניים שלי על הצלחת כדי שאחי לא יגנוב לי ביס.
כאן זה לא אוכל ב"טעם של פעם" וזו לא "מנה של בריאות" וגם לא סטייק מדופלם במחיר מרקיע שחקים, אלא פשוט מאוד צלחת קוסקוס עם קציצות מעל
אבל זה מה שהיה פעם ועם זה ניצחנו את הרעב, כל יום מחדש. קציצות ברוטב היו אז עולם ומלואו. רק בצבא למדתי לאהוב באמת את האוכל של אמא - כשהייתי חוזר הביתה מת מרעב ומחסל צלחות עם בישולים שלה אחת אחרי השנייה בלי לשאול יותר מדי שאלות.
ניחוח של טעם טוב
מסעדת אור הקוסקוס נפתחה אחרי שבמשך שנים ארוכות חבר של חבר שיכנע את יקיר, הבעלים של המקום, להגיע כל יום מבאר שבע לאשקלון כדי להכין את האוכל הטעים שלו. בסוף יקיר נכנע לבקשות, ופתח ביחד עם שותף את המסעדה הזאת. אגב, אני מסכים לגמרי עם אותו החבר, זה בדיוק מה שיקיר היה צריך לעשות.
אז כאמור, אל המקום המצוחצח הזה נכנסתי כמעט בטעות. יקיר בדיוק הכין את כל המנות, הכל כבר היה על האש והפיץ ניחוח של טעם טוב לכל הכיוונים. החלטתי לפנק את עצמי במנה שעולה מעל לממוצע היומי שלי, אבל כזאת עם טעם אמיתי של אוכל ביתי.
כאן זה לא אוכל ב"טעם של פעם" וזו לא "מנה של בריאות" וגם לא סטייק מדופלם במחיר מרקיע שחקים, אלא פשוט מאוד צלחת קוסקוס עם קציצות מעל. נכון שהמנה עולה 48 שקלים וזה בכל זאת סכום לא קטן, אבל אם תסתכלו בתמונה, תראו שמקבלים כמות גדולה של אוכל, ורוב האנשים שם בכלל לא מצליחים לגמור את זה ומבקשים לארוז הביתה מה שהם לא הצליחו לגמור מהמנה המעולה.
נכנסתי אל המטבח למרות המבטים של יקיר שלא הבין מה אני עושה שם, החזקתי את הנייד וצילמתי בעדינות את פתיחת הסיר של קציצות העוף. כל סיר במטבח נמצא במקומו, ויקיר בדיוק סיים את ההכנה של המנות והסדר חזר למטבח אחרי סערת ההכנה המאומצת של שאר המנות. הקוסקוס חיכה בקערה, ונראה כאילו התמסר אל גרגיריו הדקיקים.
המשכתי לצלם את המטבח של יקיר שנראה כמו מעבדה - כנראה שרק ככה הוא יכול לעבוד, ומיד הבנתי שיש לו מנטליות של טבח ביתי. זו החוכמה בלהכין בכל יום את אותו הדבר - זה אולי נשמע פשוט, אבל זה הקושי האמיתי של המטבח הביתי - לעמוד בסטנדרטים של עצמך יום יום, במרכז אשקלון, עיר שלא חסרים בה מטבחים ביתיים מכל כיוון. כנראה שכשאתה מתעקש לפתוח את העסק שלך בעיר הזאת אתה גם נושא איתך בשורה, בלי לדעת אפילו.
יקיר תיבל בצורה מדויקת את קציצות העוף שלו, עד כדי כך שהטעם של התיבול השתלב בבשר העוף בצורה מושלמת. אם לפני כן רציתי קציצות בשר בקר, אז אחרי שהרחתי את הניחוח שבקע מהסיר של קציצות העוף, שכחתי לגמרי ממה שרציתי בהתחלה. הרוטב של הקציצות היה סמיך, עטף את הטעם והרים אותו גבוה גבוה יחד עם הקציצות הטעימות.
כל המנה הזאת הייתה מעולה. יקיר העמיס לי צלחת לא מבוטלת של כל הטעמים, בלי מעצורים בכלל. זת הייתה צלחת שהיא לא בדיוק צלחת - יקיר מוזג את המנות שלו אל תוך קערית עמוקה וכפולה מגודלה של קערית של מרק. הייתי מרוצה.
חשוב לי לציין שישבתי כנוע עוד לפני שהתחלתי לאכול: התעטפתי באדים של האוכל מסביבי ורק אחר כך שקעתי אל מלאכת האכילה הטעימה של המפרום, השעועית וקציצות העוף עם האפונה. כדאי לכם ללכת לאכול אצל יקיר - כבר אתמול, ועכשיו יש לכם גם תירוץ טוב של הפסקת אש.
