המסעדה של קלרה בקצרין הייתה מוכרת עד כה רק לתושבי האזור וליודעי דבר. העובדה שהרחוב של אזור התעשייה מרחיק את כל החנויות מהכביש, גם לא עזרה לה, כי ככה הלקוחות צריכים להטריח את עצמם אל תוך מגרשי החנייה הקטנים יותר בצמוד לחנויות. ויש שם שלל חנויות במקום, רובן משרתות את תושבי האזור, שמכירים את המבוך הקטן. לכל השאר - ההיגיון נעצר במדרכה החיצונית.
ביקורות אוכל נוספות שאולי יעניינו אותך:
בפעמים הראשונות שבהן פקדתי את האזור הלכתי לאכול אצל קלרה. השם עדיין לא היה על השלט הגדול, אבל חיכיתי חודשיים לתמונה הנכונה וגם ישבתי לאכול ארוחה עסקית. השלט המתקפל הקטן עדיין נושא עליו את השם הקודם של מי שהיה כאן קודם.
יש מסעדות שנוהגות להוסיף את המילה טעים על שלט החוצות שלהן, ולא שיש לי בעיה עם המילה "טעים", אבל לך תאמין לכל מה שכתוב. שימוש במילה "טעים" הוא מחייב, הרי אתם לא באמת מצפים להגיש אוכל לא טעים, לכן הוספת המילה טעים חוטאת למהות.
היום של הקוסקוס זה יום רביעי, לידיעתכם, ותגיעו מוקדם כי המקומיים מגיעים במיוחד בשבילו. היום שבו הגעתי היה היום של קציצות בקר ברוטב עגבניות וחצילים מומסים בתוכו. זה מתכון של אהרון
אולי בגלל זה, כשראיתי את השלט של מאמא קלרה - "אוכל ביתי אמיתי" - מיד חשדתי שמדובר במלכודת קלאסית, אבל כמה שמחתי לגלות שכל מילה על השלט נכונה - יש כאן גם אוכל, גם ביתי, גם מכינים אותו על המקום וזה גם טעים.
לאישה שמנהלת את המקום קוראים - ניחשתם נכונה - קלרה. היא עומדת מאחורי הקופה, במטבח נמצא אהרון בעלה של קלרה שאחראי לטעם המעולה, והבנות שלהם אופק וחושן מנהלות את כל השאר ודואגות ללקוחות. עסק משפחתי למופת.
הדלפק בכניסה למאמא קלרה נראה כמו דלפק בפאב ותיק. יש ממול שולחנות ישיבה המזכירים דיינר אמריקאי, וקצת פנימה נפתח החלל של המסעדה למעלה, מה שמזכיר מבנה של פונדק דרכים. אתם בוחרים בעצמכם איפה לשבת. מאחורי הדלפק יש בר סלטים שבו יותר מעשרה סלטים שונים - וטעימים, כן כן, הגעתי רעב וטעמתי כמעט את כולם.
על הדלפק יש כלי הגשה גדולים שמלאים במנת היום שמשתנה מיום ליום. היום של הקוסקוס זה יום רביעי, לידיעתכם, ותגיעו מוקדם כי המקומיים מגיעים במיוחד בשבילו. היום שבו הגעתי היה היום של קציצות בקר ברוטב עגבניות וחצילים מומסים בתוכו. זה מתכון של אהרון, שיש לו קהל לקוחות מקומי קבוע. שמתי לב שהמנה המועדפת על הצעירים כאן היא פיתה מטוגנת עם שניצל, או מעורב ירושלמי - 40 שקל למנה.
אבל אני הוספתי חמישה שקלים ובמחיר של 45 שקל קיבלתי מנה עסקית ענקית, טעימה ובריאה. הצלחת גדולה ועליה מניחים מערום של פירה עדין וטעים. לידו היה קצת אורז, ועליו - למזלי - הוספתי מהרוטב מרמומה (המטבוחה של התוניסאים) המעולה. ליד הוספתי מערום לא קטן של עדשים, ולידם קישואים מבושלים כמו שיש בקוסקוס, כנראה שזה כוחו של הרגל צפון אפריקאי - אני לא יכול להתעלם מקישואים מבושלים. הקציצות שכבו להן בנחת בתוך הרוטב, ואחרי שטעמתי מהן התעלמתי מהאורז, ואז טבלתי כל חלק מהקציצה בהרבה רוטב אדום.
החצילים נמסו אל תוך הרוטב והיה להם ריח עדין של אוכל ביתי. תהיתי אם היה שומן בקר בתוך הרוטב, כי הוא היה כל כך טעים וסקרן אותי לדעת מה הסוד שם, אבל לא שאלתי ועד עכשיו זו תעלומה בשבילי. לא הצלחתי לסיים את הצלחת, אבל הטעמים שהיו לי בצלחת גרמו לי להבין שמאמא קלרה נמצאת על המפה של האוכל הביתי, ושזו עוד נקודה של אוכל ראוי וטעים בארץ.
