המונה טועם הגיע לשלומי ואכל את השקשוקה של דינה
(צילום: חגי דקל)
את השירות הצבאי שלי עשיתי בגזרת בירנית שבצפון, ובמהלכו עברתי בכבישי הצפון יותר מדי פעמים בדרך אל לבנון ובחזרה ממנה. אחרי שהייתי חוצה את הגדר, הייתי עושה את דרכי חזרה מהצפון כשאני עייף, ובדרך כלל גם ישנתי כל הדרך.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אתכם:
את היישוב שלומי אני בכלל לא זוכר מאותה התקופה. אם לא היו מתחילים לבנות שם כיכרות, בטח הייתי ממשיך לחלוף במהירות על פני העיר עד היום, ולא מאט.
לאחרונה הזמנתי את עצמי להתנדב למילואים בצפון. אותי לא צריך לגייס, אני בא לבד. הפעם יצא לי להגיע לקצה הצפון-מערבי של המדינה, באזור שאף פעם לא הסתובבתי בו יותר מדי.
זאת הייתה אולי הפעם השלישית שיצא לי להיות בראש הנקרה. היה משעשע להגיע עם הג'יפ הצבאי עד לסככה שליד השער, ממש מול בסיס האו"ם, להמשיך לסייר לאורך קיר המערכת ולגלות כמה שזה קרוב לשלומי.
בצומת חניתה שליד הכביש שלמטה, שוכנת לה כבר שנים רבות מסעדת דרכים קטנה, מסעדת הדרכים הכי יפה בארץ. כל שולחן מונח במקומו, הכיסאות מסודרים כמו חיילים, יש מדפים עם ספרים ועל הקיר אין אף תמונה מיותרת אחת. אחר כך כשראיתי את דינה, המנהלת של המקום, הבנתי שרק ככה זה צריך להיות.
כשנגמרו ימי המילואים נסעתי לכיוון שלומי כדי לאכול שקשוקה אצל דינה. נכנסתי למסעדה בדיוק באמצע הכנה קדחתנית של שניצלים, וראיתי מולי הרבה מאוד שניצלים. גם ככה אני בולט לעין מכל כיוון שמסתכלים, אז כשדינה קלטה אותי היא סימנה לי לשבת, אבל הייתי חייב לצלם אז הייתה בינינו התנגשות קלה.
דינה נתנה לי קצה של חתיכת שניצל ושלחה אותי לשבת ולחכות בסבלנות, ואני חזרתי לרגע להיות ילד קטן. זה התפקיד של דינה בחיים - היא באמת אוהבת להכין אוכל לכולם.
בחרתי להתמקד בשקשוקה, כמו שהשלט של המקום כיוון אותי. הגיע הרגע שלי להזמין והזמנתי שקשוקה עם נקניקיית מרגז. דינה הכינה עוד הזמנה גדולה של שקשוקה במחבת גדולה. היא יכולה הייתה לחתוך לי חלק מהשקשוקה שכבר התבשלה, אבל לא - היא הכינה שקשוקה במיוחד בשבילי, למרות שהייתי באותו הרגע הלקוח היחיד במקום. מה עוד צריך חוץ מזה?
השקשוקה הייתה מוכנה על הפלאנצ'ה ליד ודינה הכינה את נקניקיות המרגז הקטנות והחריפות בדיוק במידה הנכונה. גם על זה התווכחנו לשנייה - איך אומרים את המילה מרגז. דינה ניצחה במסעדה שלה ואני לא המשכתי להתווכח איתה.
הבגט הטרי-טרי נחתך לאורכו מבלי לרוקן מתוכו את הלחם שבפנים, שאמור לספוג את נוזלי השקשוקה ולייצר עוד שכבת טעם. השקשוקה נמזגה לה אל תוך הבגט - שקשוקה של עגבניות טריות והמון פפריקה ועוד תבלינים של דינה. נקניקיות המרגז הקטנטנות הצטרפו מעל השקשוקה ומילאו את הבגט לכל אורכו ולא צריך יותר מזה כלום. זה גם מספיק חריף ככה בדיוק.
והמלצה שלי - כדאי לבקש לחתוך את הבגט לשניים, כי אין סיכוי שתצליחו לאכול עוד ביס אחד נוסף אחרי החצי הראשון. תודו בהכנעה שהגעתם לטעום וששבעתם אחרי חצי בגט, ותשאירו לעצמכם את החצי השני לאחר כך.
