בניגוד לתדמית הדובית החמימה שהוא משווק, מיקי שמו שירת כלוחם ומפקד בגדוד 13 של גולני, כולל כמ"פ וכקצין מבצעים גדודי. העיניים שלו ראו הכול: את האינתיפאדה הראשונה ואת הקרבות בלבנון, מפקדים ופקודים שנהרגו ואת מלחמת לבנון השנייה.
בריאיון ל-7 לילות שיתפרסם בסוף השבוע הקרוב, הוא מספר למה השנה האחרונה הציפה הכול: "כל מי שנלחם בקרב יש לו איזושהי דרגה של פוסט־טראומה", הוא מודה. "מאז 7 באוקטובר אני בוכה יותר, גם מדברים קטנים בטלוויזיה. תמיד היה לי את הדבר הזה, רק שרוב הזמן הוא נמצא אצלי במוח מאחורה. אבל, נגיד, ריח של אבק שריפה אני לא מסוגל להריח. זה מיד מחזיר אותי לחוויות קשות".
בריאיון מספר שמו, שיגיש בקרוב עם אור שפיץ את תוכנית האפייה "שמו ושפיץ" בערוץ האוכל, על ההחלטה למכור חצי מהעסק המשפחתי ב-70 מיליון שקלים. "כבר במהלך הקורונה קיבלנו כמה פניות לגבי רכישה, ובסוף הגענו למסקנה שאנחנו עוד לא בשלים למהלך הזה. מאוד רצינו לשמור על הפן המשפחתי. רק אחרי שהגענו למסקנה שאנחנו רוצים להתרחב ולהתפתח עסקית - אבל עדיין לשמור על המסורת ועל המשפחתיות, החלטנו שזה המהלך הנכון".
"אם כל מה שהיה מעניין אותנו היה כסף בלבד, כנראה שהיינו סוגרים את הדלת ולוקחים את מה שיש. אבל אנחנו לא בגיל הזה. אני באופן טבעי נסוג למטבח לדברים שמעניינים אותי, שאני פורח בהם, שאני בא לידי ביטוי בהם. אחרת אני מאבד עניין. מאזנים ודברים כאלה? זה משעמם אותי".
שמו גם נזכר בפדיחה שקרתה לו בשידור בתוכנית "אודטה" בעבר. "כל שבוע הייתי לובש משהו שהוא די צמוד, לא כמו היום. הייתי אז אחרי הגירושים. יום אחד הלכתי וקניתי בחנות בשם 'כאוס' חולצה די צמודה, ובאמצע שלה היא הייתה מרושתת. הגעתי איתה לתוכנית, ואודטה באה אליי ארבע פעמים למטבח. באחת הפעמים שהיא באה ואני הסברתי לה מה אני מכין - אם אני לא טועה זה היה משהו שקשור לעוגות שמרים - היא התקרבה אליי וצבטה אותי בפטמה! בשידור חי, כן?, ואז אמרה לי, 'וואו, עם איזה לבוש באת היום!'".
הכתבה המלאה מחכה לכם בסוף השבוע במוסף 7 לילות וב-ynet+
