את גורי אלפי לא פגשתי מעולם, אבל שמתי עליו עין כבר מזמן. אני אוהב אנשי אשכולות ברוכי כישרון ועשייה פורה וגורי הוא לגמרי כזה: שחקן, במאי, תסריטאי, סופר, סטנדאפיסט, מנחה, מוזיקאי, איש טלוויזיה ומה לא.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כישרון, כפי שאני תופס אותו, מתחלק לשניים: אנשים שהם מוכשרים מאוד בדבר אחד, נניח ציור או בישול, ואנשים שהם פשוט מוכשרים באופן כללי וכמעט כל מה שהם יעשו יהיה עתיר יכולות מרשימות. גורי הוא מהסוג השני ואת אלה אני אוהב במיוחד.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל כשראיתי אותו בסדרה "הטבח" (שאני מופיע בה בסצנה קצרצרה בתפקיד עצמי), אחד התפקידים היותר מוצלחים שלו, תפקיד שדיבר אליי מכל הסיבות הברורות, סקרנותי לגביו רק גדלה וידעתי שכדאי שניפגש פעם לשיחה. על ארוחה, כמובן. סימסתי לו שאשמח לארח אותו ואת בתו אמה, שחקנית צעירה בזכות עצמה, אצלי לארוחת ערב לכבוד החג והוא נענה בשמחה.
"אתם אוכלים הכל, יש מגבלות אוכל מסוג שהוא?" אני מברר כרגיל. "לא", הוא אומר, "כלומר אמה צמחונית, אוכלת דגים לפעמים, אבל גם בשר היא תטעם", הוא אומר. ככה אני אוהב את אורחיי. מתמסרים.
גורי והילה, אשתו, הגיעו בשעה היעודה. "אמה מגיעה באופן עצמאי", הוא מדווח, וכבר מהמשפט הראשון שהוא מוציא לגביה עיניו זורחות וחיוכו מתרחב וככה, במשך כל הערב, בכל פעם שהשיחה עוברת לאמה מתלבש לו על הפרצוף המבט הזה, של אב גאה, מבט שאני (ועוד הרבה אבות לבנות בכורות) מזהה ומכיר היטב. רומן בין אבא לבת - ובכן, זר לא יבין זאת. המפגש מתחיל מיד ובנינוחות רבה כאילו כבר נפגשנו בעבר.
אמה, בתו הבכורה, הגיעה כמה דקות אחריו: היא יפהפייה, עורה צח, ובאופן כללי נראית כאילו יצאה היישר מתוך ציור מתקופת הרנסנס. היא קצת ביישנית למראה, יש לה קול חרישי שלגמרי הולם את מראה והיא שחקנית, "לפחות כרגע", היא מציינת כאילו לא מתחייבת לעניין עדיין. צודקת. היא רק בת 19, בשירות צבאי.
השף האורח הפעם הוא רפי כהן. רפי ואני חברים כבר שנים רבות, מאז התחיל את הקריירה הענפה שלו לפני כ-25 שנה. לאורך השנים בישלנו יחד ארוחות רבות, בארץ ומחוצה לה, אני אוהב אותו אהבת נפש, כבן אדם, רפי הוא חבר לי כאח ולטעמי הוא כישרון בישול נדיר במיוחד שאני לא מכיר שני לו.
כשהוא מבשל, אני מביט בו בריכוז רב, כמו מנסה - לשווא - לפענח את הסוד הכמוס שבידיו העובדות. מי שראה את רפי מבשל במו ידיו, ידיים שכמו נגעה בהן השכינה, יודע על מה אני מדבר. זה מחזה מרתק ומפעים ואני יכול להתבונן בו שעות, בכל פעם מחדש ולהתפעל מהדרך שבה הוא מבשל, כמו שרק הוא יודע.
השנים הקשות שעבר כבר מאחוריו והוא בפריחה מחודשת ומרחיבת לב. הרבה שנים לא בישלנו יחד וההתרגשות מבואו של רפי לבשל איתי את הארוחה הזו, לראשונה זה שנים, היא לא פחותה מזו של האורחים שלי, גורי ואמה. "וואלה", אומר לי גורי כשאני מספר לו מי השף האורח, "זכיתי".
אנחנו מכינים ארוחה קיצית וחגיגית. למנה ראשונה אנחנו מגישים לשולחן אספרגוסים עבים ופריכים שבושלו למידה המדויקת שבה הם מוצקים אך רכים דיים והם משכשכים ברוטב חמאה לבנה - רוטב צרפתי קלאסי שחיברנו אליו משחת מיסו יפנית, מה שהעמיק את טעמו של הרוטב והדגיש את טעמם המעודן של האספרגוסים. מעל פוזרו פירורי לחם מטוגנים במעט חמאה, מה שנתן סוג של פריכות קלה לכל המנה. גבינת הפרמזן בת 30 חודש שפוזרה מעל, נתנה את הקיק הסופי למנה העדינה והמענגת הזו.
"האספרגוס מושלם", אומר גורי, "הרוטב מושלם", וזה בדיוק הרגע לשאול אם הוא גם מבשל.
כן, הוא מבשל לא מעט. הם מארחים בבית, וכשהם גרו בחו"ל תקופה, היו מארחים המון והמטבח עבד במרץ, אבל התפקיד בסדרה "הטבח" הביא קפיצה ביכולות הבישול שלו. כמו כל שחקן רציני, הוא עשה סוג של סטאז' למשך תקופה ארוכה אצל השף מושיקו גמליאל מ"בר 51", "שהיה מורה מצוין", מעיד גורי.
"נכנסתי חזק לעבודת המטבח המקצועי לקראת התפקיד. משמרות שלמות כאחרון הטבחים. היה בזה סוג של מדיטציה, סוג של זן: לעמוד ולהפריד בקפדנות עלי פטרוזיליה אחד-אחד במשך שש שעות. וזה נפל עליי בול. יש לי את התכונה האובססיבית הזו לסדר, שיטתיות ויעילות קפדנית שהתיישבה בול על העבודה ב'פס הקר' (אזור הכנת והרכבת המנות הקרות, הראשונות בדרך כלל - י”א), שהיא בדיוק כזו במהותה. זה בפירוש הרים את רמת הבישול שלי.
"לא מזמן הכנתי סביצ'ה דג עם קוביות מנגו, למשל, וגם אחרי שנגמרו הצילומים לסדרה עוד באתי למושיקו כמה פעמים ושאלתי אם אני יכול לעשות משמרת במטבח. וגם עשיתי. יום אחד אחי, שגר אז בארה"ב, מתקשר אליי מודאג לשאול אם הכול בסדר. 'סיפרו לי שראו אותך עובד במטבח של מסעדה'".
מקום טוב להתחיל.
"וזה לא היה התפקיד הקולינרי הראשון שלי. אני עשיתי את הדיבוב העברי לתפקיד השף-עכבר, רמי, בסרט רטטוי".
אז איך באמת נעשית שחקן?
"נולדתי וגדלתי בבית שתיאטרון היה דבר מרכזי ודינמי בו. אבא שלי, יוסי, היה איש תיאטרון. הוא היה עובר בקהילות שונות בארץ ועושה איתן תיאטרון קהילתי, ואני הייתי כילד מתרוצץ בתוך הדבר הזה שגדלתי לתוכו. ואז עשו בשכונת התקווה הפקה של 'המלך ואני' ואני רציתי להשתתף בהצגה. אבא שלי אמר לי שאי-אפשר, כי כל הרעיון הוא שהשחקנים יהיו ילדי השכונה וזה טעם לפגם ובכלל, הוא לא יכול לבחון אותי. 'אז תן לעוזרי במאי לבחון אותי', התעקשתי. הייתי בן תשע או עשר. עוזרי הבמאי בחנו אותי והודיעו לאבא שלי שהם רוצים אותי בהצגה. הייתי לואיס, הבן של אנה המורה, יוסי גרבר היה מלך סיאם. ואז הבנתי שאני יכול לעשות את הדבר הזה: לשיר, לרקוד, לשחק. זו הייתה נקודת המפנה. מאז, זה כל מה שרציתי לעשות, להיות שחקן, אבל במובן הכי רציני של זה, שייקספיר וכל זה.
"כנער, למדתי תיאטרון, איפה שרק אפשר, נכנסתי לזה הכי חזק ורציני שיכולתי, הרחבתי דעתי, למדתי המון, קראתי המון, שוחחתי המון עם אנשי תיאטרון, לקחתי את זה ברצינות רבה. ואז, ניסיתי להתקבל לבית ספר למשחק בלונדון, בית ספר רציני. נסעתי נרגש להיבחן. אחרי שבועיים קיבלתי מכתב. לא התקבלת".
מאכזב.
"יחד עם האכזבה, באה גם סוג של הקלה. חתכתי את השאיפה הזו באחת והלכתי על ההפך, לשוליים. התחברתי עם אסי כהן, 'דומינו גרוס' ונכנסתי לסצנת הסטנד-אפ".
"לפני כן היית קוסם", מלשינה עליו לפתע אמה, תוך כדי שהיא אוכלת באלגנטיות אספרגוס. "כן", הוא מודה, "זה היה בשביל להתפרנס".
ידעת שיש לך איכויות קומיות?
"שמע, בעיניי אז קומיקאי היה סוג של אומנות נעלה שחשבתי שהיא גדולה עליי ו'הסתפקתי' בלהיות רק שחקן".
מה אתה עושה בימים אלה?
סיימתי לביים עכשיו שתי סדרות טלוויזיה, האחת היא 'מי שמע על חווה ונאווה' שכתבו גלית חוגי ונועה ארנברג עם קרן מור וחנה לסלאו, והשנייה 'מדרסה' שכתב סייד קשוע ובמרכזה בית ספר דו-לשוני".
אתה עושה המון דברים מהמון סוגים. איך אתה מתמרן בין כל אלה?
"קלישאתי ככל שזה ישמע, הציר שסביבו נעה העבודה והעשייה שלי הוא המשפחה. אני אדם מאוד משפחתי (לגורי ולהילה יש ארבע בנות - י"א) וכל מה שאני עושה קורה רק אם זה מסתדר עם המשפחתיות הזו, עליה אנחנו מקפידים מאוד והילה מנווטת את זה ביד רמה. כשאמה נולדה, לקחתי חופשת לידה כדי להיות שם ולקחת חלק בדבר".
ואיך הורייך קיבלו את זה שאת רוצה להיות שחקנית? אני שואל את אמה וגורי מתפרץ ומתקומם: "אני לא מבין את השחקנים שאומרים שהם לא מאחלים לילדיהם להיכנס לתחום, איזה מין מסר זה? אני מאוד אוהב ונהנה ממה שאני עושה, אז למה שאמנע את זה מילדיי?"
המנה השנייה מדגימה יפה את יכולותיו של רפי, לקחת חומרי גלם פשוטים וזמינים ולהכין מהם מנה פשוטה אך נהדרת של ממש. רפי הכניס נתחים של פילה דג מוסר לתבנית צלייה כשהם סמוכים אלה לאלה, פיזר מסביב בנדיבות חצאי עגבניות שרי צבעוניות, פלפל צ'ילי, שום קצוץ ותימין, יצק שמן זית סביב, פיזר מעל סוג של ליים קטנים שמצא בשוק בירושלים והכניס לתנור, מתחת לגריל העליון, בחום הגבוה ביותר של התנור לכ-12 דקות.
בזמן הזה הוא הכין רוטב פשוט ונהדר שאותו יצק לפני ההגשה על הדג הצלוי, שעורו נעשה פריך מצריבת הגריל העליון: לסיר קטן הוא סחט כמה עגבניות בשלות, הוסיף חמאה, מעט מיץ לימון, תימין, שום, צ'ילי, מלח ופלפל. וזהו. מנה נהדרת של ממש, למרות, ואולי משום, הפשטות המדויקת להפליא של כל סך מרכיביה.
גורי מתעניין בעשיית המנה, שואל על מרכיביה ועל דרך עשייתה.
בניגוד לגורי, שגם כשהוא רגוע האנרגיה התזזיתית שלו מבצבצת מכל עבר, אמה היא מהזן השקט, לפחות על פני השטח. היא למדה במגמת תיאטרון בבית הספר לאומנויות, התפקיד הראשון שלה היה כשהייתה בת 13 בסדרה "האחיות המוצלחות שלי" שביים גורי, ומאז עשתה עוד מספר מרשים של תפקידים יחסית לגילה הצעיר ("הבאר", "האחיין שלי בנץ" ועוד).
בקרוב תתחיל לשחק בסדרה חדשה, "השגריר", בתפקיד בתו של השגריר, וגם בסדרה "מדרסה" שם מי שיביים אותה הוא שוב אבא גורי.
היא אוכלת מהדג לאט ובהנאה, נהנית מכל ביס. גורי מתבונן בה בעיניים מצועפות ואומר: "אמה היא הכי קולינרית אצלנו במשפחה". אמה מאשרת את המסר: "אני אוהבת לנסות דברים חדשים. מאוד אוהבת מטבחים אסייתיים".
אז איך זה לעבוד יחד?
אמה: "שואלים אותי את זה הרבה, ואני לא באמת מבינה מה הבעיה בזה. לי זה נראה טבעי ובסדר גמור".
גורי מאשר שזה קורה בטבעיות ובלי מתח מיוחד. הוא ביים אותה, כאמור, לראשונה ב"האחיות המוצלחות שלי".
"היא הייתה אז בת 13 והיה לה תפקיד קטן של נלי תגר בגרסתה הצעירה. הייתה לה סצנה עם דורון צברי ובדרך, במונית לקראת צילומים לסצנה, היא הקיאה", הוא נזכר. "מהתרגשות?" אני מברר. "אני לא באמת יודעת", היא אומרת, "יכול להיות, אבל אני חושבת שזה היה סתם וירוס".
"אני שאלתי אותה", ממשיך גורי את השיחה, "את בסדר, את יכולה לעשות את זה? רוצה שנדחה את זה ליום אחר? והיא אמרה שאין צורך וצילמנו כמתוכנן והיא הייתה נפלאה, היא שחקנית בנשמתה. יש לה את זה", הוא אומר בגאווה.
אבל בכל זאת, זה נראה לי מורכב כשאבא מביים אותך. הוא בטח מתעצבן ויש קטעים של "אבא עושה בושות".
"לא", היא אומרת. "ובמעט הפעמים שהוא מתעצבן על הסט אני לגמרי מבינה את ההקשר. זה ממש בסדר שהוא מביים אותי. הוא אומר לי מה הוא מבקש שאני אעשה, ואני עושה".
ואיך זה להיות ארבע אחיות בבית?
"אז ככה, עכשיו לקחתי את הבגדים של אחותי, שמתי בשקית ניילון והחבאתי לה אותם כי היא לקחה לי בגד מהארון בלי רשות. אני חייבת להציב גבולות. אבל אני חמודה בדרך כלל. אחרי הכול אנחנו ממש ארבע אחיות טובות".
למנה עיקרית אנחנו מגישים צלעות טלה שפורקו מהעצם והונחו זה על גבי זה "ראש-רגל" למעין נתח אחד שנכנס לתנור לצלייה ממושכת על חום נמוך לא לפני שתובלו כדבעי בשמן זית, בעשבי תיבול ובשאר תבלינים. גם בצלי שאלוט זוגגו יפה בציר ארומטי שרפי הכין מעצמות צלעות הטלה, חצאי ארטישוק ירושלמי נצלו עד שנעשו פריכים אך רכים ונימוחים בפנים.
הצמחונית אכלה מהטלה בהנאה.
גורי, שבכל פעם כשרפי ואני קמנו מהשולחן להכין מנה קם גם הוא, לראות אותנו עובדים, שואל שאלות ומתעניין בתהליכי הבישול.
"מה אתה הכי אוהב לבשל?" שואל אותי גורי, ואני אומר: "תראה, אני כבר שעה מתאפק מלשאול אותך בדיוק את אותה שאלה, מה אתה הכי אוהב לעשות משלל הדברים שאתה עושה, כי אני יודע שכששואלים אותי את השאלה הזו, אני לא יודע מה לענות", וגורי צוחק ומודה: "אתה צודק".
לקינוח, רפי - שהתחיל את הרומן שלו עם מטבחים בתור קונדיטור - הכין עוגת אפרסקים הפוכה.
בסיר רחב ושטוח הכין קרמל כהה משתי כוסות סוכר, הטביע בו חצאי אפרסקים, זרק פנימה כמה חתיכות חמאה ותמצית וניל ונתן לזה לבעבע זמן מה.
את תערובת העוגה הוא הכין ללא מידות וללא משקל: הוא פשוט הכניס לקערה ארבע ביצים, הוסיף כחצי כוס סוכר ("הקרמל של האפרסקים מתוק מספיק", הוא אמר) הוסיף קמח ישר מהשקית, בלי למדוד, אבקת אפייה, יצק חמאה מומסת כמה שרק נראה לו שצריך, הוסיף וניל, קליפת ליים מגוררת, עירבב מעט עם כף עץ, התבונן לרגע במרקם של התערובת, ובמבט מרוצה יצק אותה על האפרסקים המקורמלים והכניס לתנור. ככה. כל הדיבורים על אפייה כמדע מדויק קרסו ברגע. יצא מושלם. במראה ובטעם.
בזמן שאנחנו אוכלים אני מתעניין מה בדיוק אמה עושה בצבא. "בין השאר, אני במערך הדיגיטל והמדיה החברתית של דובר צה"ל".
"זה דבר בכלל?" אני מתפלא. ובכן, כן. "זה חלק ממערך ההסברה של צה"ל, בו אנחנו מעלים סרטונים לאינסטגרם ולטיקטוק. זה בעיקר מיועד למתגייסים החדשים או לאלה שלקראת גיוס. זה די מגניב".
עברה בי המחשבה שעולם התקשורת והמדיה משתנה אומנם בקצב מטורף שבני דורי מתקשים לעמוד ולהתמצא בו, אבל הנה בכל זאת, אני מארח בארוחה מענגת במיוחד שני נציגים נהדרים של שלושה דורות של שחקנים, אחד מהמקצועות העתיקים בעולם, וזה מרגיע לדעת שיש דברים שצורתם אולי משתנה עם הזמן, אבל במהותם נשארים בדיוק כמו שהיו תמיד.
מצרכים:
12 גבעולי אספרגוס עבים וטריים, קלופים בחלקם התחתון
1/2 כוס פירורי לחם
20 גרם חמאה
1/2 כוס גבינת פרמזן, מגוררת דק
לרוטב:
3/4 כוס יין לבן יבש
2 בצלי שאלוט, קצוצים דק
1 כף עלי תימין
1/4 מכל שמנת מתוקה
1 כף גדושה מיסו בהיר
120 גרם חמאה, חתוכה לקוביות קטנות
מלח, פלפל גרוס
1 כפית מיץ לימון
אופן ההכנה:
- מבשלים את האספרגוס בסיר עם הרבה מי מלח רותחים כ-3 דקות. מסננים ומעבירים מיד לקערה עם מי קרח.
- מטגנים את פירורי הלחם ב-20 גרם חמאה כמה דקות תוך ערבוב, עד שהם שחומים מעט.
- מכינים את הרוטב - שמים בסיר קטן את היין, התימין ובצלי השאלוט, מביאים לרתיחה ומבשלים עד שרוב היין מתאדה ונשאר סירופ די סמיך. מוסיפים את השמנת והמיסו ומבשלים כ-2 דקות.
- מנמיכים את הלהבה לחום נמוך ומוסיפים את החמאה בהדרגה, קוביות-קוביות, תוך כדי טריפה מתמדת עד שכל החמאה נבלעת בתערובת והיא חלקה וקטיפתית. ממליחים ומפלפלים, מוסיפים את מיץ הלימון.
- הגשה - מייבשים את האספרגוס היטב. מניחים על צלחת, יוצקים מעל את הרוטב, מפזרים מעל את פירורי הלחם והגבינה המגוררת.
מצרכים:
6 נתחי פילה דג ים, במשקל של כ-150 גרם כל נתח
1/2 קילו עגבניות שרי צבעוניות, חצויות לאורכן
3 שיני שום קצוצות
1 פלפל צ'ילי אדום קצוץ
פלחי לימון קלופים, קצוצים גס
מלח, פלפל גרוס
1 כף עלי תימין
1/3 כוס שמן זית
מיץ מלימון אחד
לרוטב:
100 גרם חמאה מומסת
2 שיני שום קצוצות
1/2 כוס עגבניות טריות, בשלות סחוטות היטב
מעט שבבי צ'ילי
מלח, פלפל גרוס
אופן ההכנה:
- ממליחים ומפלפלים את הדגים. מסדרים אותם בתבנית צלייה כשהצד של העור פונה כלפי מעלה.
- מפזרים סביב את העגבניות, השום, הצ'ילי והתימין.
- ממלחים ומפלפלים, יוצקים סביב את שמן הזית ומיץ הלימון ומפזרים מעל את פלחי הלימון.
- מחממים את הגריל העליון בתנור לטמפרטורת החום הגבוהה ביותר.
- מכניסים את התבנית עם הדגים לתנור, לא קרוב מדי לחלק העליון של התנור, וצולים בין 20-15 דקות, תלוי בעובי הדג.
- בינתיים מכינים את הרוטב - בסיר קטן מבשלים את המרכיבים עד לרתיחה. כשנוזל רותח, מערבבים במשך כמה דקות עד לקבלת מרקם חלק ומכבים את האש.
- הגשה - מסדרים את הדגים על צלחות, יוצקים מעל כל מנה מעט מהרוטב ומגישים מיד.
מצרכים (חישבתי כמויות בשבילכם):
לעוגה:
4 ביצים טרופות
1/2 כוס סוכר
150 גרם חמאה מומסת
מעט מלח
1.5 כוסות אבקת שקדים
1.5 כוסות קמח
1 שקית אבקת אפייה
1 כפית תמצית וניל
קליפה מגוררת מלימון אחד
למילוי האפרסקים:
6 אפרסקים, חצויים לאורכם ומגולענים
1.5 כוסות סוכר
80 גרם חמאה מומסת
1 כפית וניל
אופן ההכנה:
- מכינים את מילוי האפרסקים - בסיר רחב ושטוח בקוטר של 26-24 ס"מ מבשלים את הסוכר על להבה בינונית עד לקבלת קרמל בגוון ענברי. מכניסים פנימה את האפרסקים החצויים כשצידם החתוך פונה כלפי מטה. מערבבים את החמאה המומסת יחד הווניל וקליפת הלימון, ויוצקים מסביב לאפרסקים.
- מכסים את הסיר ומניחים לתערובת לבעבע על להבה בינונית נמוכה במשך כרבע שעה.
- מכינים את העוגה - שמים בקערה את חומרי העוגה למעט הקמח, וטורפים לתערובת אחידה. מוסיפים את הקמח ואת אבקת האפייה ומערבבים מעט עד לקבלת תערובת אחידה. אפייה - הופכים את האפרסקים בתבנית בזהירות על צידם השני (עכשיו החלק החתוך יהיה כלפי מעלה). יוצקים את תערובת העוגה על האפרסקים, ואופים בחום של 180 במשך כ-50 דקות, עד שקיסם יוצא ממנה יבש.
- הגשה - מוציאים את העוגה המוכנה מהתנור, ממתינים 10 דקות והופכים אותה בזהירות על צלחת גדולה.
פורסם לראשונה: 07:53, 23.09.22
