כמה מאות מטרים מגבול לבנון שוכנת אחת המסעדות הוותיקות והפופולריות בארץ, דג על הדן, שנאלצה לסגור את הדלתות ב-7 באוקטובר, והאזור הפך לשטח צבאי סגור. בסמוך למסעדה מפעילה המשפחה גם עסק תיירותי הכולל קמפינג, אתר שייט, גן אירועים ומעדנייה. בנוסף, הם גם מגדלים מטעים ופרדסים באותו מקום.
"היו לנו 220 עובדים לפני שנה. רוב העובדי היו סטודנטים ממכללת תל חי, והמכללה נסגרה. וכרגע נשארנו עם שישה עובדים שמתחזקים את כל המקום", מספר הבעלים עינם אבישי. "מאז פרוץ המלחמה המסעדה סגורה ואנחנו עובדים רק און-ליין ומוכרים את מוצרי המעדנייה. אנחנו מייצרים לעצמנו ומוכרים את התוצרת".
הוריו הקימו את העסק בסוף שנות ה-70. אביו, שהיה היזם והרוח של העסק, נפטר לפני שלוש שנים, ומאז עינם ואמו ממשיכים את העסק המשפחתי. הרעיון שעמד מאחורי המסעדה והמעדנייה – שבה נמכרים גם מוצרי פורל שהם מייצרים במפעל במקום – הוא פארם טו טייבל. משנה לשנה מגדילה המשפחה את ענפי החקלאות שבהם היא מתעסקת, מגידול דגים ועד פרדסי תפוזים, ומוכרת את המוצרים. לאחרונה, למשל, התחילו לגדל שם כבשים ועיזים ולייצר גבינות מהחלב שלהן. בהמשך הם מתכנים גם להיכנס לתחום היין.
"החלטנו להמשיך את הגידול החקלאי ואנחנו ממשיכים לייצר מוצרים, רק שאנחנו כבר לא עושים את זה אצלנו במפעל אלא במפעל במרכז הארץ, כי אי אפשר לעבוד במפעל בלי עובדים ותחת מטחים. ככה זה כבר שנה. כל יום מטחי טילים ואזעקות וחסימות כבישים. המצב הביטחוני כאן משתנה מדי שעה", משתף אבישי. "אנחנו שומרים על החקלאות - מגדלים דגי פורל, ובמסעדה אוכלים את הפורל הזה. אם אני רוצה להגיש מיץ תפוזים במסעדה, אז אני מגיש מיץ מתפוזים מהפרדס שלי, ואם דג מגיע עם לימון - אז אני מגדל גם לימון".
אתה גם חבר בכיתת כוננות של המושב, איך אתה מתמרן בין העניין הצבאי לבין העבודה?
"הימים שלנו לא ברורים. אם צריך לקחת דגים מהחווה למרכז אנחנו לא יודעים אם נצליח, כי פתאום יש אזעקות או חסימות ואי אפשר בכלל להגיע לעבודה. יש אירועים ביטחוניים שמונעים מאיתנו לשמור על שגרה, אז אנחנו מנסים לשמור על שגרה במרווחים שבין אירוע לאירוע. אנחנו גרים בבית הלל שהוא יישוב מפונה, אבל נשארתי כאן עם עם המשפחה ולא עזבנו. הבן שלי צנחן והוא נפצע בכפר עזה, אז המלחמה שלנו כבר התחילה ביום הראשון של המלחמה. אני נזכר שאבא שלי תמיד היה אומר שהחיים הם לא גן של שושנים".
איך הולך עם חוות הדגים? הם צריכים טיפול רציף.
"אנחנו ממשיכים לגדל את הדגים ולעשות את המיטב, בפרדסים ובמטעים. יש שטחים שבכלל אי אפשר להיכנס אליהם כמו הגידולים של הליים ושל הפקאן. יש שם חשש לנפילות וירי, הכול סמוך לגדר ואנחנו מתנהלים בתוך זה, כשאין התרעות בשטחים פתוחים וכיפת ברזל לא עובדת בשטח פתוח. אבל החלטנו לא להרים ידיים, אנחנו חקלאים".
כרגע, הפרנסה היחידה של המשפחה היא מהמסחר באון-ליין. השנה הם יהיו גם חלק ממבצעי שופינג IL של גוגל, ויציעו הנחה של עשרה אחוזים בימי המבצע (7-6 בנובמבר). במעדנייה הם מוכרים גם דגים טריים וגם מוצרים שמכינים בעצמם כמו פורל מעושן, גרבדלקס מפורל, טונה מעושנת וסלמון מעושן.
"בתקופת הקורונה פתחנו את המכירה באתר, כי אנשים לא יכלו להגיע פיזית לפה, והלקוחות ביקשו את המוצרים הביתה. זה הלך והתרחב מאז, והיום אנחנו שולחים מוצרים ברחבי הארץ. רוב העסקים בצפון סגרו ואנחנו החלטנו לא לסגור ולא לעזוב. החלטנו להישאר כי בסוף אנחנו חקלאים שלא יודעים לא לעבוד, זו האמת. אדמה לא עוזבים, ולחקלאי יש חיבור לאדמה שלו, ולא רק חיבור עסקי. אנחנו מקווים שמצב המלחמה ייגמר בהקדם ונוכל לארח את הלקוחות שלנו אצלנו במקום האותנטי, לבוא ולחוות את המקום עצמו וליהנות ממה שיש לנו להציע".
כמה זמן אתה חושב שתאלצו להמשיך ככה?
"אני אופטימי, העתיד יהיה בסופו של דבר חיובי והתיירות תחזור לצפון. אבל מתי? מתי שהמערכת הביטחונית והמדינית יחליטו שהגיע הזמן. ראינו לאורך השנים איך חיזבאללה התבצר לאורך הגדר ללא פחד. זה היה רק שאלה של זמן עד שיתפתח אירוע ביוזמתם, כולנו ידענו את זה. כרגע כשצה"ל לקח את היוזמה ואת העניין לידיים, האופטימיות חוזרת".
