צפו: המונה טועם מצא כדורי פלאפל מעולים ביער
(צילום: שמוליק דודפור)
את כל הטיפים לגבי המקומות ששווה לאכול בהם, אני מקבל בדרך כלל מהלקוחות במהלך הנסיעה במונית שלי. הם הופכים למרכז מידע ולא עוצרים את עצמם מלספר לי על אוכל הרחוב שהם מכירים ואוהבים, אני שואל והם עונים. הפעם הזאת הייתה קצת שונה ומצחיקה - אמיר, החבר הכי טוב שלי, היה באמצע רכיבת לילה בתוך היער ואני לא הצטרפתי כי הייתי בנהיגה במונית.
עוד ביקורות אוכל רחוב שיכולות לעניין אותך:
אמיר וחבריו הגיעו לנקודת מפגש עם עוד רוכבים בלילה, הם עשו הפסקה מהרכיבה, ישבו לאכול והתחילו לדבר על האוכל. אמיר הזכיר את טור האוכל רחוב שלי, רויטל ושמואל שישבו ליד שמעו ושאלו אותו איך אפשר להשיג אותי ואמיר התקשר אליי.
אמיר הוא אחד מהחברים הכי קרובים שלי ובגלל זה אני עונה לו זריז גם כשאני עם לקוחות במונית, לא לכל אחד אני עונה ככה זריז. אמיר התחיל עם משפט הפתיחה "יש כאן מישהי שרוצה לדבר איתך", אין בעיה המפקד, והמשיך: "הזכרנו אותך ומישהי שיש לה פלאפל רוצה שתדע על הפלאפלייה שלהם".
עד כאן הכל היה לא הכי רגיל ומקרי ביותר וזה דווקא מצא חן בעיניי. אמיר העביר את הטלפון לרויטל שהתחילה לדבר וסיפרה לי על "פלאפל ירוק בדרך", הפלאפלייה שלה ושל בעלה שמואל. היא סיפרה לי על המיקום שלהם שנמצא קצת ליד צומת נחשון, אחרי הפנייה ליישוב משמר דוד, ליד אנדרטת חיל ההנדסה.
חיכיתי להזדמנות המתאימה להגיע למקום של רויטל ושמואל. הבוטקה הנייד של "פלאפל ירוק בדרך" לא נפתח מוקדם, רק משעה 11:00 בבוקר, אז גם התזמון היה חשוב לי - חשוב לא להגיע על הפתיחה כי אני לא אוכל פלאפל על הפתיחה. עבר שבוע ועדיין כיווננתי את עצמי לאזור, מחפש את הרגע שבו אסע בכיוון של הפלאפל כי סקרן אותי על מה כל העניין. על הדרך הבנתי שזה מתאים לי בדיוק כי אני לא אוהב עצירות ארוכות מדי - יאללה לאכול והלאה להמשיך לעבוד.
פסטורליה אמיתית
הגעתי עד לבני בנימין. כל יישוב בארץ מתחיל עם רעיון ולפעמים הרעיון יותר מעניין מהיישוב עצמו. בכלל לא זכרתי שהייתי כבר במקום הזה אבל זה בערך ליד צומת נחשון. למזלי, כשכבר הייתי בבני בנימין, מצאתי גם על הדרך מה לכתוב לטור, אז ניצלתי את ההזדמנות.
כאן חשוב לא ליפול בטעות למלכודת של השילוט המתעתע על כביש 6 ולשלם על נסיעה בכביש. חזרתי לכיוון צומת נחשון, וקצת לפני הצומת פניתי שמאלה לכביש 411 לכיוון צומת ביל"ו. שם כבר התחלתי לחפש עם העיניים משהו שדומה לפלאפליה על הדרך. נסעתי לפי ההוראות, פניתי ימינה למשמר דוד ושמאלה בקטנה, ושם ממש ליד הכביש יש בוטקה בין העצים. פסטורליה אמיתית.
מסביב לבוטקה יש שולחנות, אנחנו נמצאים בתוך ריאה ירוקה ליד הכביש. כביש 411 הוא לא כביש סואן מדי, הוא בסך הכל עוד כביש מקשר אזורי, הרי מה הסיכוי שתירצו לנסוע מרחובות מזרחה? לפעמים הכבישים בארץ ממציאים את עצמם.
בכניסה למשמר דוד פתחו רויטל ושמואל את הפלאפלייה שלהם בתוך היער הקטן וזה בדיוק כל הקסם של התקופה הזאת. שמואל עובד שנים במטבח והקורונה הציבה את המחסום ודחפה אותו לפתוח פלאפליה בבוטקה נגרר על הדרך ולאו דווקא לירות גבוה מדי, מבלי להוריד גרם מהמקצועיות או מהטעם של הפלאפל.
באותו רגע חשבתי על מטבחי העילית דמיקולו למיניהם שמתגאים במטבחים הזעירים והקטנים שלהם, עם צפיפות ועבודה בלחץ גבוה, עם צעקות והיררכיה. אתם מוזמנים לבוא לכאן ולראות את שמואל ורויטל עומדים בתוך הבוטקה הנגרר הקטן שלהם, מכינים פלאפל מעולה בלי עצבים או לחץ ולא מוותרים לעצמם על אף פרט בהכנה. כל זה בלי אוונטה או מחיר מופקע. כמה פשוט, ככה מעולה. להזכירכם, שפים - לפחות באוכל רחוב יש כסף.
ניגשתי לבוטקה והצטרפתי לתור של עוד נהגים כמוני. לא הייתי יוצא דופן ביחס לשעה, שהייתה כבר לקראת 12 בצהריים. שמואל היה עסוק בהכנה של הכדורים ולא הפסיק לבחוש אותם בתוך השמן - לאט-לאט, בלי לחץ, כאילו עוטף אותם אל תוך השמן עצמו ושם לב לכל כדור ולכל לקוח שמצטרף. בריזה קלה עברה בתוך היער עד שאפשר היה לשמוע את הרוח. כבר שכחתי מתי הייתה הפעם האחרונה ששמעתי רוח בין עצים.
הכף חפנה כמה כדורים מתוך השמן הלוהט, הריח אפף את הבוטקה וזלג החוצה והלקוח שלידי נשבר כמו ילד והזכיר לשמואל שהוא היה ראשון. עמדתי לידו והבנתי אותו - היה אפשר להריח את הפלאפל הטרי דרך הטיגון והחום, והריח המהביל כיסה את המקום. שמואל הגיש לי כדור פלאפל ואחזתי בו עם קצות האצבעות.
אני לא בעניין של כווייה אז חיכיתי מעט ואז ראיתי את מראה הכדורים הרותחים ולרגע התבלבלתי. הנחתי את הכדור על קצה הדלפק ושלפתי את המצלמה. צילמתי את כדורי הפלאפל היפים באמצע היער, ככה סתם מונחים על הכף הגדולה כמו שהם - פשוטים וקטלניים.
הפלאפל של שמואל ידע שנים של ידע מצטבר, כבר לפני שנים לימדו אותו איך להכין וחנכו אותו בכל השלבים. השקט והחיוך על הפנים של שמואל הרגיעו אותי. אין לחץ, בסך הכול מביאים פרנסה הביתה, אוספים כסף קטן, נותנים את המקסימום ונהנים מהדרך.
צילמתי וחזרתי לכדור הפלאפל שלי. הוא היה קצת פחות רותח ונגסתי אותו לחצי. שמואל מכין כדור פלאפל גדול וזה תמיד סיכון גדול יותר להכין כדור פלאפל גדול. יותר פשוט להכין כדורים קטנים - יש פחות סיכוי לטעות איתם, אבל שמואל לא מבין קיצורי דרך. שנים חנכו אותו אל תוך העבודה רק ככה - רק כדורי פלאפל גדולים בלי בושה או פחד.
הפיתה ששמואל נותן לא קטנה בכלל ואפילו גדולה מדי, פיתה עבה ומלאה. זה הפלאפל הכי טעים שאכלתי השנה: טיפונת מלוח, רק טיפה, מלא ירק - ירק טרי בלבד שנטחן על הבוקר, פלאפל מתובל בלי בושה עם פשטות מדויקת ואף טיפה של שמן שחדרה את מעטפת כדור הפלאפל של שמואל.
אצל שמואל אין הרבה סלטים, הרי באנו לאכול פלאפל. זאת פעם ראשונה שאכלתי פלאפל עם סלט ירקות, אמנם רק קצת, אבל עדיין - סלט ירקות עם קצת חריף בסגנון מסיר שומנים, עקב העונה החמה שלא נגמרת. מעל הכול שמואל מוסיף טחינה מעולה וזה הכול, זה העניין - פלאפל ירוק מעולה בתוך היער. אם אתם אפילו רק קצת ליד האזור, לכו תעמדו בתור, תיצרו קשר ותגידו תודה רבה, כי אתם הולכים לקבל פלאפל מעולה.
