צפו: עגלת אוכל שנהגי מוניות אוהבים
(צילום: ירון ברנר)
עד לפני כמה שנים אפשר היה להיכנס לאור עקיבא רק מכביש 4. לאורכה של העיר ניצב קיר גבוה, ובנסיעה מהכביש קשה היה בכלל לנחש שיש עיר מאחורי קיר הלבנים. אבל מאז הקדמה הגיעה גם לשם, ומבעד לחומה הארוכה נפרצה דרך אל העיר, והיום כבר אפשר להגיע אליה בנוחות מרבית. הללויה, שווה לחגוג את זה.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אתכם:
אם אתם בנסיעה לחיפה או בנסיעה מהצפון בחזרה למרכז, יהיה לכם קשה למצוא משהו טעים לאכול על הדרך - ועוד בזול. האפשרויות הכמעט יחידות הן לאכול בתחנות דלק שבהן יש לרוב דברים שאף אחד לא שמח לאכול, או שקית חטיפים, שממנה אף אחד לא באמת שבע.
בדיוק בגלל זה אנחנו צריכים יותר מקומות על הדרך, כמו העגלה שנקראת "יהיה", מקומות פשוטים שיש בהם כל מה שצריך - דלפק פשוט שמחובר לעגלת דרכים, בלי התחכמויות ובלי מחירון לא ברור או יקר מדי. רוב הסיכויים שתראו שם נהגי מוניות שעצרו לאכול וזוללים בפרצוף מרוצה - זה סימן שהגעתם למקום הנכון.
בריזה מהים
לאור עקיבא הגעתי על הבוקר בנסיעה עם המונית. תכננתי באותה הזדמנות כבר לעצור ולסרוק את העיר - תמיד אחרי נסיעה אני עוצר לאכול והופך בן רגע מנהג מונית למבקר אוכל רחוב.
הפעם אספתי נוסע ותוך כדי הנסיעה כבר סימנתי לעצמי דוכן אוכל שנראה לי מעניין, בדיוק על הפנייה לעיר. הורדתי את הנוסע בנקודה שביקש, וחזרתי לשם כדי להתרשם מהאוכל. עדיין לא ידעתי מה אני הולך לאכול שם, אבל רק ממבט חטוף המקום נראה היה לי מעניין מספיק.
מיד כשניגשתי לעגלה ראיתי דלפק גדוש בסלטים, הרבה מעבר למקובל. בתפריט היו מנות בשריות כמו שניצל ומעורב ירושלמי, אבל נהג המונית שהזמין לפניי לקח לעצמו חביתת ירק בבגט עם עגבנייה בתוך החביתה. החך שלי לא הסכים עם המחזה: כבר טעמתי במהלך חיי חביתות ירק עם כרוב ובצל מטוגן שמוסיפים לתוך הבלילה, ועם זה אני עוד יכול לחיות בשלום, אבל עגבנייה בתוך חביתת ירק? אבל מסתבר שככה מכינים פה את חביתת הירק שלהם, אבל אני מאלה שאוכלים עגבנייה רק בסלט או בשקשוקה.
מההתחלה הכול כאן נראה נכון - הסלטים נראו מעולה, כבר בשלב שרק מסתכלים עליהם, ואחר כך גם בתוך הבגט. ביקשתי קצת מכל סלט וקיבלתי. נהניתי עוד יותר מכל התענוג הזה מהידיעה שאני לא מבזבז יותר משתי דקות של נסיעה על כביש 2 - המקום כל כך קרוב לכביש הראשי שאפשר לשמוע משם את התנועה הערה.
החביתה כבר הייתה בשלבי ההכנה והבגט נפרס לאורכו. כשהמנה היתה מוכנה, ביקשתי לחתוך אותה לחצי. לקחתי חצי בגט ביד אחת ואת החצי השני שמרתי בשקית לאחר כך והרווחתי ביס של טריות להמשך הדרך ב-25 שקלים בלבד.
החביתה הייתה פשוטה וטעימה מאוד, לא מסובכת ובלי התחכמויות. הלקוחות הקבועים, שלא ממהרים לנסיעה הבאה שלהם, יושבים לרגע לאכול בשולחן הקטן שליד הבוטקה, נהנים ממשב הרוח הנעים בין הגשר הקטן לבניינים הגבוהים ומהבריזה שמגיעה ישר מהים, שנמצא מעבר לכביש.
בקיצור, יש פה אוכל פשוט, טעים וזול, וזה המקסימום שאפשר לבקש תוך כדי נסיעה על כביש 2 כשעוצרים רעבים באמצע הדרך.
