זה לא קורה לי הרבה פעמים - אבל כשזה קורה, אני האחרון להתעלם. למצוא ארוחה ב-10 שקלים, ועוד בתקופה הזו - זה אירוע יוצא דופן.
רחוב קדם חוצה את כל יפו ומגיע עד בת ים. יש בו כמה מסעדות דגים שלא כל כך מעניינות אותי, ודוכן השיפודים של הברברי כבר נטש את האזור לטובת ראשון לציון, אבל מאפיית טוואשי הוותיקה שומרת על הגחלת תרתי משמע. במשך שנים התרגלתי לחלוף על פניה בדרך לברברי, עד שפעם אחת הגוף בלם את המונית, ויצאתי לבדוק - מה אופים פה?
לא כל מסעדה של אוכל רחוב נראית טוב ברגע הראשון, וגם מאפיית טוואשי לא בעניין של להרשים אף אחד. הם יודעים כמה הם טובים וחשובים ואפילו מאוד זולים, ומתאימים את עצמם למציאות המקומית. כאן ממש לא מצלחתים לכם את האוכל בשביל העין, כאן משלמים פחות, הרבה הרבה פחות.
אין שום שלט בכניסה. כל המאפייה נמצאת קומה אחת מתחת לדלפק עצמו, ומי שמברך לשלום בכניסה נמצא בגובה הברך. זה קצת משעשע בפעמים הראשונות. רוב הלקוחות של המאפייה המשפחתית הזאת הם תושבי השכונה עצמה, והמוצר העיקרי שלה הוא פיתות. יש עוד כמה מיני מאפים שונים, יש אפילו פיצה פיתה של פעם, עד כדי כך המאפייה היא של פעם, ויש גם פיתה עם זעתר, רק 7 שקלים. אפילו פחות מהפיתה ביצה שבחרתי ב-8 שקלים. יחד עם שקית טרופית תשלמו 10 שקלים.
עוד אוכל רחוב:
את הפיתה ביצה הכרתי במקרה, כשנכנסתי למקום עם לקוח של המונית. הוא רצה לעצור לקנות פיתות, אני לא חיפשתי לשבוע - אז לקחתי אחת לדרך, ושבעתי בטעות.
פיתה ביצה זו המנה הכי פשוטה שיש: מעגלים את הדפנות של הפיתה, מוציאים מהתנור, מערבבים במרכז ביצה עם מעט מלח ופלפל - וחזרה לתנור המתגלגל.
הוראות הפעלה לפיתה ביצה: תבקשו שיכינו לכם על המקום וגם תבקשו למשוך את הפיתה בתוך התנור לשני סבבים, אחרת תקבלו קצת ביצה רכה, שמתאימה לאוהבי הז׳אנר בלבד. אני תמיד בעניין של עין הפוכה. אל תתחילו לאכול ברגע שהיא יוצאת, וגם אל תסגרו את שקית הנייר כי האדים לא ייצאו, אלא יחדרו אל הפיתה עצמה. קצת סבלנות עם הרעב, חכו שייפסקו האדים, ורק אחר כך תחתכו לכם פיסה אחר פיסה של פיתה ביצה.
כל כך פשוט, טעים וגם זול מאוד, כאן בתל אביב - אבל בחלק של יפו.
