עד לפני עשרים שנה סביח מעולה בשבילי היה רק אצל עובד בגבעתיים. רוב הפלאפליות היו מחזיקות פעם בתפריט מנה של סביח, עבור אלה שלא יכלו להרשות לעצמם מנה של פלאפל. כן כן, פעם מנת סביח הייתה זולה יותר ממנת פלאפל, ולא במעט. עם השנים הסביח עלה למעלה בסולם המחירים והאיכות המתבקשת. זה התחיל לפני שנים במרכז תל אביב, באמצע העיר עצמה, ולאט לאט הפלאפל ירד מהדוכנים בהרבה מקומות, עד כדי כך שקמו דוכנים שמגישים רק סביח - מה שהיום נראה לכם נורמלי לגמרי, היה פעם נדיר.
התגעגעתי לטעם של מנה עם חציל וביצה על הבוקר. כמעט בכל בית עיראקי עם שורשים אמיתיים, אוכלים את זה כל שבת בבוקר. על מסורת אסור לוותר, מאכלים קבועים מגדירים אותנו תרבותית, אפילו אם זה דרך התיאבון. אבל סביח הפך להיות מאכל מבוקש במשך כל שעות היום והשבוע - לא רק בשבת בבוקר, והוא חביב על כל העדות. רציתי שוב להריח את ניחוח החציל המטוגן שנישא באוויר ומפיל אותי לרעב כל פעם מחדש.
מישהו החליט לחסום את רחוב אלנבי בפעם ה"מי סופר בכלל". זה מרגיש שהחליטו להפריע לעיר לעבוד, וזה מרגיש לי בכוונת מכוון, כאילו דואגים להשאיר את תושבי העיר והמבקרים במצב של ייאוש מתמשך. כאילו יש מישהו שתמיד עסוק בהמצאת פרויקטים ארוכים מידי לתפעול, להקמה או לביצוע. לי זה נראה שאין שום סיבה רצינית לחסום שוב פעם את מרכז העיר לחמש שנים רצופות. אבל אני עדיין לא ראש העיר ואני לא מחליט. אבל אני כן יכול להגיד בתור נהג מונית שעובד בתוך תל אביב, מה התחושות שלי. אני מסתובב כל היום וכל הלילה בעיקר בתוך העיר, וכמו שפעם הגדרתי - אני בדרך לשום מקום כל הזמן. זה בניגוד לאנשים שיוצאים כל יום לאותו כיוון, ואז הם פחות נחשפים לצוות של העיר ולדלפקי האוכל שכל הזמן זזים ממקום למקום, בדרך כלל בהפתעה גמורה. אף אחד לא מכין אותך לשינוי מיקום של דוכן שהיה כל כך קבוע בנוף. אז הכל משתנה בתל אביב, וזה קרה גם בסביח טשרניחובסקי, הסביח הוותיק ברחוב טשרניחובסקי שאותו הקים לפני 20 שנה אפי רז, מהנדס הפיתות הגדול. נזכרתי בגיחה שעשיתי לרחוב מרמורק בתקופת הקורונה, שם אפי פתח דוכן סביח בתוך בר, אבל אפי כבר מזמן לא בעסקי הסביח (מי שמחפש ימצא אותו בימים אלה לא רחוק משם, מהנדס שווארמה לתוך פיתה במפגש רמב"ם), ועכשיו מה שהיה סביח טשרניחובסקי עבר כמה מטרים משם לרחוב אלנבי, ממש מול החפירות של הרכבת, והוא עכשיו סביח טשרניחובסקי - באלנבי. איזה כיף שאף פעם לא משעמם בתל אביב, גם לא לתושבים עצמם.
הייתי חייב לבדוק אם עדיין מגישים כאן סביח מעולה. עכשיו תחשבו על הסביח הכי פשוט שאכלתם בבית או באיזה דוכן, ותדמיינו את המנה הכי מושקעת. תנו תשומת לב לכל הפרטים הקטנים, שם אלוהים נמצא, והם מרכיבים את מנת הסביח הכי מדויקת וטעימה שאפשר ליצור. זה סביח טשרניחובסקי, דוכן בוטיק עצמאי.
כל מרכיב של המנה נמצא במקומה. קודם כל, הפיתה מעולה, ממש פיתה של מקצוענים. אל תשכחו להודיע מראש מה לא אתם רוצים בתוך הפיתה. אני, למשל, לא ויתרתי על כלום ורצתי על כל הדלפק, והמנה שקיבלתי הייתה כמו פרח שזה עתה נפתח. החצילים והירקות בתוך הפיתה היו כמו עלי כותרת. היה גם רגע שהתבוננתי אל תוך הפיתה ונהניתי גם ממה שראיתי, עוד לפני שבכלל נתתי ביס. תסתכלו שוב פעם על מנת סביח הכי יפה בארץ, ותזכרו שהיא גם הכי טעימה בתל אביב - ובצדק.
