ב-1965 נפל דבר בשדה הקולינריה של תל-אביב: מסעדת "מפגש הסטייק" יצאה לדרך על בסיס תפריט שכלל אפשרות אחת בערך, סטייק לבן בפיתה. השמועות על המנה הטובה בעיר הפכו את המקום בדרך פתח-תקווה למיתולוגי עוד בצעירותו. בהמשך התגאתה המסעדה גם באחת מצלחות החומוס הטובות באזור. התורים התארכו עד הלילה, כל לילה. בערך כמו הרווחים.
רמי פישרמן, 68, הגיע למפגש בשנת 1982, אחרי שניהל עסק משפחתי של שיש. "עשיתי שיש לבעלים אז, ישראל אברמוביץ'", הוא מספר. "הכרנו, ואחרי כמה חודשים הגעתי לאכול. הוא הציע לי להיכנס שותף. באתי באיזה שישי אחד לניסיון, התחלתי לעבוד על הקופה ונשארתי עד היום". נורית, רעייתו של רמי, אומרת ש"הוא החליט לעזוב את המקצוע שלו ונכנס למסעדה. ישראל אמר לו: 'בוא תעבוד ואם תאהב, אני מוכר לך מהחלק שלי 15 אחוז'. וכך היה".
עוד כתבות למנויים:
בעקבות ההצלחה, הוערך מפגש הסטייק בשנות ה-80 בשווי של מיליון דולר, למרות שנחשב למתחרה הקטן של אימפריית "מי ומי", השוכנת בסמוך עד היום. "השאריות של 'מי ומי' היו באים למפגש הסטייק", נזכרת נורית, "אבל לאט-לאט רמי קנה את הסועדים בלארג'יות שלו. הוא פינק בסלטים, בתוספות, וקבע סטנדרט בעניין עד היום. לא היו רגילים לפינוקים כאלה בשיפודיות".
רמי מתערב: "הלו, הייתה גם איכות של ממש פה, לא רק לארג'יות. והיה לי תרגיל קטן. במי ומי היו סוגרים באחת בלילה, ואני הייתי מושך עד ארבע בבוקר. ככה הרווחנו הרבה מאוד לקוחות שנשארו".
מפגש הסטייק הפך למקום עלייה לרגל למפורסמים של אותה תקופה. "יוסי בנאי היה בא הרבה", נזכר פישרמן, "אריק שרון היה פה המון והעדיף את הקבב והפלאפל. לאריק איינשטיין הייתי שולח אוכל קבוע ובגלל שאני אוהד מכבי, הוא היה קורא לי תמיד צהבת. היו פה לא מעט חברי כנסת ופוליטיקאים. יגאל אלון למשל אהב את החומוס, דן מרידור בא באופן קבוע וכמובן קיבלנו לא פעם את אורח הכבוד טומי לפיד. בהמשך גם יאיר לפיד הגיע קבוע אחרי הבילוי במועדון הגנקי עם עינת שרוף, ולפעמים היה בא עם אבא. הקומדי סטור היו כותבים פה בהתחלה מערכונים לתוכנית וגם החמישייה הקאמרית היו מגיעים ביחד. חופני, שהלך עכשיו לעולמו, אהב אותנו במיוחד. אפשר לראות פה בשנים האחרונות לא פעם גם את דודו טסה מגיע, מאור כהן. לא מעט זמרים".
אבל לפני הכול זוהה המפגש עם כוכבי הספורט של תל-אביב והעסקונה של הספורט הישראלי. הם היו מגיעים אחרי משחקים, אבל לא רק. רמי הוא אוהד מכבי תל-אביב ושלושת ילדיו, יריב, אוהד ועמית, אוהדים שרופים של הפועל תל-אביב. "אתה רואה את החדר הפרטי פה?", אומרת נורית, "אחרי כל משחק כדורסל של מכבי באירופה היו מגיעים השופטים מיד אליהו לארוחת לילה, ולא פעם היו נתקלים באוהדים שהיו שואלים למה שרקתם ככה או ככה. אני נזהרתי לומר את מי אני אוהדת כל השנים, אמרתי שרק את מפגש הסטייק. שומרת על שלום בית. יש לי מקום בלב לבני יהודה בזכות המאמן ניצן שירזי ז"ל שהיה מגיע לפה הרבה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
5 צפייה בגלריה
הפיגוע מחוץ למסעדה. ''עד היום מגיעים לפה בני משפחה של השוטר שנהרג''
(צילום: אורן אגמון)
רמי: "כל הגדולים עברו פה. לפני הכול גיורא שפיגל, אבי כהן ז"ל, מושיק שווייצר וכמובן אביו דוביד עליו השלום. כל כוכבי הפועל אכלו פה. רפעת טורק היה בא המון, אלי קוקוס כהן, גבי לסרי, גילי לנדאו, יוסי זאנה וגם יוסי אבוקסיס היה בן בית. יעקב שחר מגיע אלינו עד היום, גם אבי נמני, איציק זוהר ועודד קטש. דורון שפר בכלל אח. תמיד היה מעניין לראות איך שחקנים שנחשבים הכי יריבים על המגרש, מתחברים פה".
התפריט של המפגש היה אז לא כשר ועדיין כלל את מנת הדגל בפיתה או בצלחת, לצד החומוס האגדי שמכין רמי עצמו עד היום לפי אותה נוסחה. המקום פרח כלכלית, גילגל מחזורים של מיליוני שקלים בשנה והצליח להעסיק משפחה שלמה ועוד עשרות עובדים. שלושת האחים פישרמן החלו לעבוד במסעדה בתחילת שנות האלפיים ואיתם כבר מתחילים להיכנס לעסק גם הנכדים.
במרץ 2002 עברה המסעדה טלטלה קשה. מחבל פתח ביריות לעבר מפגש הסטייק ומסעדת סי פוד מרקט הסמוכה. שלושה נהרגו, 35 נפצעו. "הבן שלנו עמית היה במסעדה", נזכרת נורית, "והוא לא קלט מה קורה. שתיים בלילה, בדיוק סופרים כסף. המחבל יורה, ופתאום היה מעצור בנשק והוא המשיך עם סכין. עד היום מגיעים לפה מדי שנה בני משפחה של השוטר שנהרג, סלים ברכאת, יהי זכרו ברוך. הוא גם היה לקוח שלנו".
הפיגוע לא השפיע לרעה על הפופולריות של מפגש הסטייק. "להפך, אנשים באו להזדהות איתנו", אומר יריב פישרמן. "המסעדה היה תמיד מלאה, תור בחוץ. לא הייתה חניה, אז היינו מפעילים ואלה פרקינג, לדעתי בין הראשונים בארץ. מ-12 בצהריים עד שתיים בלילה היינו עובדים ללא הפסקה".
עוד קודם, ב-2001, החליט רמי פישרמן להפוך את המסעדה לכשרה והשאיר בהלם חלק גדול מהסועדים הקבועים. "גם ברבנות היו בהלם", אומרת נורית. "הם אמרו: שומו שמיים! אתם בטוחים שמפגש הסטייק יהיה כשר? הם לא האמינו".
רמי, מה הביא להחלטה?
"הייתי באותם ימים בקידוש של ממש, דווקא בחו"ל, פעם ראשונה בחיים דיגדג לי שם משהו. אמרתי, אני רוצה אצלי בבית קידוש. אבל אני חוזר לארץ והילדים כל הזמן במסעדה, איך מחברים אותם לקידוש? אז אמרתי להם, חייבים להיות ביחד בשישי בערב ובחגים, גם אם המסעדה לא תעבוד. אוהד ויריב היו בעד. עמית היה נגד ולא סולח לי עד היום. אין יום שהוא לא מדבר על זה. תנו לי לעבוד בסופי השבוע, הוא היה אומר לי".
מניח שבחרת בזה למרות שהיה ברור שמדובר באובדן הכנסה רציני. שישי ושבת היו ימים חזקים.
"איבדתי המון הכנסות כמובן, המון, אבל זו לא הייתה החלטה כלכלית אלא מהלב שלי. צריך לזכור שגם הרווחנו קהל של דתיים ומסורתיים. ברור שבגדול זה לא היה צעד כלכלי טוב, אבל זו האמונה שלי והיא ניצחה את השכל. המקום עד היום כשר וימשיך להישאר ככה".
למרות הפסדי ההכנסות המשמעותיים שעליהם מדבר פישרמן כתוצאה מהמעבר לכשרות, המסעדה עמדה גם בסוויץ' הזה, פשוט הרוויחה פחות. אבל את המכה הבאה היא כבר לא הייתה יכולה לעכל. באוגוסט 2015 החלו החפירות של הרכבת הקלה באזור מפגש הסטייק בדרך בגין בתל-אביב וחסמו את הרחוב ואת המסעדה. מאחת המסעדות העסוקות בעיר הפכה מפגש הסטייק למקום שקט, שקט מדי. ההכנסות ירדו הפעם בצורה דרמטית.
"מאלף סועדים ביום בממוצע ירדנו ל-150 תוך חצי שנה", רמי אומר. "היו ענני אבק, אנשים לא רצו להגיע, הכול היה חסום, מטונף מסביב. קשה לי אפילו להיזכר בזה. אם כל הדברים האלה לא הספיקו, השוטרים עוד היו נותנים קנסות על חניה כי למכוניות לא היה איפה לעצור בכלל. לא פיטרנו בהתחלה את הפועלים, למרות שאחרי ששברו את גשר מעריב העבודה ירדה בעשרות אחוזים. אובדן ההכנסות שלנו מאז העבודות על הרכבת הקלה עומד על מיליונים. נאלצנו לפטר את רוב העובדים. נשארתי עם שמונה לעומת 70 שעבדו פה בשיא".
כלומר המסעדה המיתולוגית הפכה לא רווחית.
יריב: "זה היה לעבור מגן עדן לגיהינום. העסק גוסס. אחרי שנה אחי אוהד החליט לעזוב לארה"ב, מכר חומוס. עד היום הוא שם, נדל"ניסט מצליח במיאמי. הוא ראה את השר ישראל כץ בבית כנסת ואמר לו: 'בגללך הגעתי לפה'. פתחנו חסכונות, הבאנו את הילדים לעבוד, נמכרו נכסים. לא הייתה ברירה".
נורית: "יום אחד, במהלך העבודות, הגיע תייר אמריקאי שאהב לבוא לפה קבוע. הוא נכנס למסעדה ואמר: 'אני לא מאמין, הרגו אתכם, זה כמו ספטמבר אילבן רק למסעדה שלכם. הכול חשוך וקודר".
רמי, למה לא מכרת את העסק כדי לצמצם הפסדים?
"כל הזמן הייתה תקווה שזה ישתנה ושזה אוטוטו ייגמר, כי הבטיחו בהתחלה שייקח חמש שנים, ואפילו רמזו שפחות, אז חשבנו הנה, זה עובר. חוץ מזה, המבנה הוא שלי, ומי ירצה לשכור אותו באמצע העבודות של הרכבת הקלה. עובדה שסי פוד מרקט נסגר, גם שווארמה דבוש שהייתה בסביבה נסגרה ועכשיו נפתחת. אמרתי למשפחה שגם אם נצא מפה ממילא אצטרך לפתוח מסעדה, אז כבר נגרור הפסדים".
יריב: "לא חשבנו שיהיה כל כך גרוע. לו הייתי יודע שהעבודות נגררות שנים ככה, ברור שהיינו מחליטים על סגירה. אמא שאלה אז את השר כץ: 'תגיד, לחפש מקום?' הוא אמר: 'אל תדאגו'. בגללו אני לא הולך להצביע יותר. לא מאמין לאף פולטיקאי".
רמי: "בשיא החוצפה קנסו אותי כי לא שילמנו בזמן מס שילוט. אמרנו לעירייה, איזה שילוט, מי רואה אותנו בעבודות האלה? נאלצתי לממן את המשך הפעילות של המסעדה בכסף שהבאתי מהבית".
ניסיתם לדרוש פיצוי מהמדינה?
נורית: "היה עורך דין שלקחנו כדי לתבוע החזרים, אבל בסוף הגעתי למסקנה שלא קיבלו גם במקומות אחרים, אז מי אנחנו דווקא? ליבי עכשיו עם בעלי העסקים ברחוב אלנבי בעיר. אם הם רוצים לשמוע לנו מהניסיון? שיברחו כי הם יפסידו כסף".
קרן אור זרחה דווקא בקורונה. במפגש הסטייק הפכו את הציטוט המפורסם של השרה מירי רגב לאייל ברקוביץ' ("אתה כמו סטייק") למנת דגל בשם "סטייק ברקו בפיתה". לימים ברקוביץ' עצמו הפך לקוח קבוע במסעדה. "בקורונה פתאום העירייה התחשבה", רמי מספר, "והבנקים היו נחמדים וסבלניים. התחלנו לעבוד דרך וולט וזה שמר אותנו מעל המים".
הקו האדום של הרכבת הקלה, שיצא לאחרונה לדרך, פתח מרחבים גם למפגש הסטייק. בשעות הצהריים מסתמן שיפור, אבל בערב האזור עדיין שומם יחסית. "זה אזור בשיקום", רמי אומר, "ואנחנו מקווים לשינוי. בשיא העבודות של הרכבת הקלה היו פה גם הרבה נרקומנים. מאז תחילת העבודות פרצו לנו את המסעדה עשר פעמים. לקחו טלוויזיות, קופות צדקה, מה לא. אבל נראה שהימים האלה הסתיימו. תראה איזה אור פתאום יש פה".
מתכנן שיפוצים?
"יהיו שינויים קוסמטיים, נרענן את התפריט, אבל אנחנו שומרים עליו בבסיס כמו שהיה שנים לאוהדים הקבועים. מחירים אנחנו משתדלים להשאיר ברמת הנוח לכל כיס. השווארמה בימי שני, שלישי וחמישי נגמרת עדיין מאוד מהר. בחורף חוזרים לחמין. אני עושה שני סירים קבוע בימי שישי. אחד שמכור מראש כמעט ואחד להזמנות".
מאמינים שהעסק ישרוד?
נורית: "מאמינה, כן, כי הרחוב חוזר לחיים. זה בכל זאת ציר מרכזי, והאוכל שלנו? מה יש לומר. אותו טבח 50 שנה. זו הגדולה של המקום הזה, שהטעם לא משתנה. חיילים שהיו באים פעם, היום כבר עם נכדים".
יריב: "עברנו פיגוע, עברנו קורונה. אם עברנו את הימים הקשים של הרכבת הקלה, אני אופטימי".
רמי: "אנחנו מאמינים בני מאמינים, הכול יסתדר. והמקום יישאר כשר".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.08.23
