אז ניתחנו את תופעת הפומו המטורלל (FOMO - Fear of Missing Out, חרדת ההחמצה) על כל היבטיו והבנו שאנחנו לגמרי משתייכות להופכי המושלם שלו: ל-JOMO - JOY of Missing Out - שמחת ההחמצה, בהקשר התיירי. מצאנו שה-JOMO יכול להגדיר אנשים שפוחדים מלוח זמנים גדוש מדי, בעיקר בטיולים ובסיורים ובסמינריונים, או אפילו בסתם טיול משפחתי.
אנשי הג'ומו במשפחה יתפללו בדבקות שחלק מהתוכניות, כמו טעימת יינות, למשל, שתמיד נוטה לטרחנות-יתר, פשוט יתבטלו ויתרמו להם זמן של בהייה באינסוף. בבהייה זו עשוי להתרחש גם ביקור של מורפיאוס, הלוא הוא שר השינה והחלומות היווני, כהפתעה נעימה ורצויה.
עבור אנשי הפומו, לעומת זאת, זו קללה נוראה, שמובילה אותם לשינה מבזבזת זמן. מי יודע אילו ארמונות או סייל או שופינג או זלילת חינם יתרחשו בזמן יקר זה.
רוב האומה הישראלית לא תבין זאת.
אנחנו שתינו כאלה. לבשלה יש כבר פתק מן הרופא להתבטל כרצונה. הצעירה היא ג’ומו של כבוד, אבל עם התפרצויות אנרגיה מפתיעות.
הכי טוב שנדגים איך פועל אדם שאינו אוהב לזוז או לנסות בכל שנה Airbnb חדש.
אם פגש איש הג'ומו מלון קטן ומאובזר לרוחו, הוא יזמין בו מקומות לעשר השנים הבאות, שמא יסבירו לו ש"אלאחא”פ": כלומר "אין לנו אפילו חדר אחד פנוי". איש הפומו, מצידו, שומר חדרים בעשרה לוקיישנים חדשים ומאתגרים ואינו מבטל אפילו אחד, שלא לצאת שמרן וקשיש בעיני חבריו.
הנה כמה ציטוטים אמיתיים מפיהם של אנשי ג'ומו בשר ודם:
נירה: אני שומעת שיש פה במלון לובי סתרים חרישי עם ספות. בבקשה תבטלו את הלו"ז הסוער שגיבבתם לי.
נתראה בערב. אני חייבת לעכל את התכנון הגדוש של אתמול. מה, זה היה בוקר חופשי?
האחיות רוסו בנסיעה משותפת לסנט-פטרסבורג:
כולם: "אתן חייבות לעשות יומיים בהרמיטז'", "שלא תעזו להפסיד את ארמון הקיץ", "אם לא הייתן במוזיאון פברז'ה כאילו לא הייתן בעיר".
הן בתגובה יוצאות לשיטוט עצל בשדרות נייבסקי, שותות מיץ תפוזים ב-70 שקלים לכוס, אוכלות פלמני לארוחת בוקר, צהריים וערב ושוברות שיא בקנדי קראש.
תתבעו אותנו.
נ', חברתה הטובה של ר"ר:
יש לציין שבן זוגה של נ' חייב לטפס בעצמו על כל ג'אבל, לראות כל מונומנט, לחדור לכל סרקופג. היא מצידה מסבירה לו ברוך ש"דווקא היום החלטנו, א', בננו הצעיר, ואני, להישאר בחדר ולצפות כל היום בבינג' בערוץ המלון המשובח בטלוויזיה, שמראה בלופ את הפעילויות בבריכה. אומרים שהבימוי של זה מטלטל".
פנינה רוזנבלום, שמה האמיתי של אמנו וסבתנו, שהייתה ג'ומו של כבוד:
תסלחו לי. התעייפתי והותשתי מאוד מהקנייה של היוגורט ב”מיגרוס” לארוחת הבוקר בחדר. אני נאלצת לפרוש לסייסטת בוקר.
עד ארוחת הערב. נתראה.
האחיות רוסו בטיול משפחתי לשווייץ:
גרוייר אמרתם? שוב להיסחב בין ההרים האלה שכבר ראינו אתמול? אז לא!! שמעתם? תיסעו מתי ולאן שאתם רוצים. אנחנו נישאר כאן בלובי ונשחק רמי עם סבא וסבתא.
כן. התשובה היא כן. כל היום. אולי גם מחר.
רק תעזו להראות לנו עוד מפל אחד.
ר' בת העשר בקריזה, בטיול משפחתי בין צימרים חמימים בוויומינג:
די! אתם שומעים? לאן הבאתם אותנו? שוב לצימר? שוב אין טלוויזיה?
אני לא רוצה לראות יותר יותר קווילט אחד בחיי, לא אכפת לי אם סקרלט אוהרה תפרה אותו בעצמה. אני רוצה מצעים לבנים, נקיים ומתוחים וספריית וידיאו.
לא, אני לא הולכת לשום פונדק צמחוני איתכם!
אני מזמינה רום סרוויס עם מקדונלד’ס ודלי של צ'יפס מטוגנים וקערה מלאה קטשופ! עכשיו! שמעתם?
תיחנקו עם הברוקולי אל-דנטה שהזמנתם בשבילי!
וכל טוב.
מחר בבוקר אני חוזרת למנהטן.
איך? בטרמפים!
מלונאי אמיד, ששמו שמור אצלנו:
לאיש הזה, שעסק בשירותי תיירות חובקי עולם, הייתה אפשרות להגיע לכל נקודה על פני הגלובוס בתנאים נפלאים. אבל להלן מה שהוא בחר:
"אני יודע שתחששי שאינני שפוי, אבל כבר 34 שנים שאני יוצא באותו תאריך בסוף יולי למלון קטן ומתוק באזור מטופח בשווייץ ולן באותו חדר, מהרגע שבו מצאתי אותו, ומאז אני יודע שזה החדר המושלם עבורי. לא אחליף אותו גם אם אקבל סוויטה נרחבת חינם, ותאמיני לי שהמלון כבר הציע לי לא אחת".
ומה אתה עושה, איפה אתה מטייל שם?
"יש שביל יפה ולא תלול מדי. אני לא צעיר. בכל יום אחרי ארוחת הבוקר אני צועד בו ושמח שאני מכיר בו כל עיקול וסלע.
"זה משרה עליי שמחה, ביטחון ותיאבון אדיר למנת הצהריים של קרפים עבים עם גרוייר וחסה מִשְׁיית שמגדלים במיוחד עבורי".
כל יום?
"ברור. אם מצאתי מאכל מצוין, למה שאחליף?"
אבל למה? הרי כל העולם פרוס לפניך!
"אז זהו, שהסתובבתי בכל העולם, כי כולם לחצו עליי, עד שהבנתי שזה מה שאהוב עליי באמת ושכולם יקפצו לי. שכל האתרים דומים איכשהו, וטומנים בתוכם הרבה הפתעות מעצבנות.
“ואני אכלן גרוע. מצאתי את המקום שלי ואני מאושר ונטול לחץ. יודע איפה כל חפץ ומשאיר כאן דברים לקיץ הקריר הבא. אני מוזמן לכל השמחות של המשפחות בסביבה. אני מקנא בעצמי".
ואם יורד גשם?
"יש לי כאן חמש מטריות נפלאות לכל סוג של משקעים".
עשר בבוקר. הזוג רוסו בצימר חמים באינוורנס, סקוטלנד. מתקשה לקום:
רבצנו בטרקלין הקטן שכולו מלא קומקומים. סיימנו עוד חליטת ארל גריי עוצמתי. בחוץ הצליף ברד קרחוני
על החלון. בעלת הבית שלפה סקונז מן התנור.
לאן פניכם היום? בדק אדון האחוזה.
לשום מקום.
אבל אתם רשומים לסיור במרתפי וויסקי גלנמורנג'י. אסור להחמיץ.
תלכו אתם במקומנו.
קבוצת התיירים שאיתנו התכרבלה בצעיפים משובצים וגזה בריצה אל תוך ענן.
אנחנו מתחנו רגליים וסרנו למטבח להתחמם מול תנור הברזל העצום שאינו כבה לעולם. מסביב בזו לנו, אבל בדקנו עם שר התיירות שבשמיים. הוא לא רק חייך אלא עטף את רגלינו בשמיכות צמר שעיר.
הנופים התערפלו. הוויסקי כירבל אותנו לתנומה מחודשת. בערב נוותר על קונצרט חמת חלילים.
אין.
אין אושר דומה לזה של ביטול עוד תוכנית. ויצירת דף ריק נוסף ביומן.
* * *
ואיך JOMO קשור לאוכל?
לוקה ה-JOMO המדופלם אוהב לאכול אוכל טוב ומדויק. אין לו סבלנות לארוחות של 90 מנות ומיליון גינונים, אבל הוא גם לא ירצה ג'אנק פוד.
שולחן ערוך בקרבת מקום, אפשר בגינה, עם מפה נקייה, הרבה יין, הוא לא צריך להיות יקר, מעט מנות אבל מדויקות, ולקינוח: פירות טריים ואפוגטו. גלידת שמנת מעולה ועליה אספרסו.
בקיצור - אוכל איטלקי הוא בדיוק הדבר, אפשר למלא איתו יום שלם של רביצה, פשוט רביצה מול שולחן.
הם המציאו את הסלואו-פוד, ומה זה סלואו-פוד אם לא אריזה חגיגית ומגונדרת ל"תנו לנו להעביר יום פה
בגינה עם חברים, בקשקושים, נשנושים וסיאסטה בצל". ג'ומו ביי דה בוק.
הנה כמה קינוחים שמתאימים בדיוק ליום רביצה:
קממבר צלויה עם ענבי מוסקט, שמן זית ודבש
הקממבר תימס, הענבים יגירו מיץ ויתבקעו, נגיעה של דבש וקצת מלח גס והמחבת הזאת יכולה לפתוח את
הארוחה או לסיים אותה.
החומרים:
1 גבינת קממבר, בערך 150-200 גרם
שני אשכולות קטנים של ענבי מוסקט
1 כף שמן זית
1 כפית דבש
2 ענפים של רוזמרין או מרווה
נגיעה של מלח
הכנה:
1. מחממים מעט שמן זית במחבת טובה עם ציפוי אל-דבק.
2. מוסיפים את הענבים ואת גבינת הקממבר, מניחים מעל את הרוזמרין.
3. צולים ביחד על אש בינונית-גבוהה עד שהענבים מגירים מיץ והקממבר נמסה.
4. מגישים מיד עם זילוף קל של דבש וקצת מלח מלמעלה.
טירמיסו על המקום
טירמיסו, עוגת הביסקוויטים האיטלקית המופלאה, עם טעמי הקפה וקרם המסקרפונה, עברה עשרות שנים
של אמריקניזציה שהוסיפו לה כמויות סוכר וג'לטין. במקור היא לא עוגה עומדת, אלא עוגה נשפכת, נוזלת, עם
קרם זביונה עשיר מחלמונים ומסקרפונה. אנחנו הבאנו לה גרסה אפילו מהירה יותר לצריכה.
החומרים, ל-4 מנות:
200 גרם גבינת מסקרפונה
1 כוס שמנת מתוקה
1/2 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
12 עוגיות סאבויארדי (בישקוטי, ליידי פינגרס או לשונות חתול, יש להן כמה שמות)
4 מנות אספרסו ארוך או 1 כוס קפה מקינטה חזק במיוחד
3 כפות ליקר קפה/וויסקי/קוניאק/אמרטו
אבקת קקאו
הכנה:
1. מקציפים את גבינת המסקרפונה עם כוס השמנת המתוקה, 1/2 כוס הסוכר וכפית תמצית הווניל.
2. מסדרים את העוגיות בארבע צלחות אישיות.
3. מערבבים את הקפה עם הליקר, ואפשר גם למזוג את הקפה ישירות ממכונת האספרסו.
4. עורמים מהקרם על העוגיות עם הקפה ומפזרים קקאו מעל. שומרים בקירור או צורכים מיד.
אפוגטו הגרסה הבסיסית:
נתחיל מהסוף - אין שילוב נפלא כזה כמו גלידת וניל קפואה ומתוקה וקרמית, עם אספרסו קצר, סמיך, מריר, רותח.
מבחינתנו לא צריך להוסיף כלום. אבל אפשר אם אתם חרוצים.
למנה אחת של אפוגטו צריך:
1 כדור גלידת וניל איכותית
1 מנת אספרסו קצר טרייה ולוהטת
שמים את הגלידה בכוס, הכי תתאים כוס אספרסו שקופה. ומוזגים מעליה את האספרסו הרותח.
יש פה אסכולות שונות: אלו שממתינים שהגלידה תימס קצת, ואלו שאוהבים את הבדלי המרקם והטמפרטורה.
אפוגטו-פיסטוק:
החומרים:
4 כדורים של גלידת פיסטוק טובה
4 כפות פיסטוקים קלויים קצוצים עם קצת מלח
4 מנות אספרסו קצר
הכנה:
1. שמים כל אחד מ-4 כדורי הגלידה בכוס אספרסו, משטחים את הכדור בפנים ויוצרים במרכזו בור קטן.
2. מפזרים את הפיסטוקים הקלויים הקצוצים על השוליים הגבוהים.
3. מפעילים את מכונת האספרסו ישירות אל הבור הקטן במרכז הגלידה. מגישים מיד.
מוס נוטלה שוקולד לבן
העצלות הטבעית ומזג האוויר המחריד שלחו אותנו לפתח גרסה חדשה למוס שוקולד שהיא הכי-הכי קלה ולא
מלכלכת באופן יחסי, כי קיץ. אין פה ביצים מוקצפות, רק שמנת מתוקה.
החומרים:
200 גרם שוקולד לבן
1/3 כוס חמאת אגוזי לוז
1/2 כפית מלח
400 מ"ל שמנת מתוקה
אפשרות לקישוט: קקאו
הכנה:
1. שוברים את השוקולד הלבן לקערה.
2. מחממים בסיר את השמנת עם המלח עד שהיא כמעט רותחת. יוצקים על השוקולד.
3. ממתינים שתי דקות ומערבבים למחית חלקה. מוסיפים את חמאת האגוזים ומקררים.
4. מקציפים את הבלילה עד שהיא במרקם אוורירי ויציב.
5. אפשר לשים בקערה ולפדר בקקאו מלמעלה (ואז החפירה היא אירוע יפה ומפתיע).
מלון ספרדי עם ליים, צ'ילי ונענע
כן זה בדיוק אותו המלון, רק עם שדרוג קטן על המקום. כדאי לחפש מלון ספרדי עם קליפה צהובה. הוא מתוק ופריך. ומקורו, למרות השם, בישראל. אפשר להחליף את הליים בלימון. מותר למזוג גם כמה טיפות רום.
טיפ! אם יש לכם לימון ולא ליים, בקיץ הוא לא מאוד עסיסי. הדרך למצות את מה שהטבע נתן לו היא לחתוך אותו לאורך ולא לרוחב. תודה למשק אלון שלימד אותנו.
החומרים:
1 מלון
2 ליים חתוכים לשניים
קורט צ’ילי גרוס
כמה גבעולים של נענע יפה
הכנה:
1. חותכים את המלון כמו שאוהבים. אפשר להשאיר את הקליפה או להסיר אותה.
2. סוחטים על המלון הסחוט את הליים.
3. מפזרים מלמעלה צ’ילי גרוס ומקשטים בהרבה נענע טרייה. מגישים קר מאוד.
פירות טריים צלויים עם בלסמי ובוראטה
אפשר להשתמש בכל הפירות העונתיים. הכי מתאימים: תאנים, אפרסקים, ענבים, דובדבנים. את הבוראטה, שילוב בין מוצרלה לשמנת מתוקה, שכשחותכים היא זולגת החוצה, אנחנו מוסיפות ממש בסוף על הפירות הלוהטים.
החומרים:
3 כוסות של פירות חתוכים ומגולענים
כמה ענפים של תימין/מרווה/רוזמרין
שמן זית
1 כדור בוראטה
בלסמי מצומצם להגשה
הכנה:
1. מוציאים ישר לשולחן. שמים את הבוראטה במרכז וחותכים אותה מול הסועדים.
2. זולפים בלסמי מצומצם ואוכלים מיד.
פיית העוגיות
ענבל לביא קוראים לה, לפיית העוגיות, ואנחנו לא מכירות הרבה פיות עם יד כל כך רגישה ומדויקת. כבר הרבה שנים שהיא מעצבת עוגות יפהפיות על פי בקשה, או כמו שהיא הגדירה זאת: אני מגשימה משאלות.
נתקלנו לאחרונה במשאלה ישנה שהופיעה אצל ענבל בבלוג: אמא סיפרה שבתה בת הארבע משוגעת על הספר "אבא עושה בושות" של מאיר שלו, והיא ביקשה להפתיע אותה עם עוגה כזאת.
אפשר להכריז שחלום על העוגה מ"אבא עושה בושות" הוא נקודת הסכמה רחבה במדינת ישראל המשוסעת?
אז ענבל הכינה עוגת שוקולד שכבות עם קרמים צבעוניים ותותים, אנחנו התפעלנו ורצינו שתראו גם ועל הדרך
תכירו אותה כי היא מעולה. cookie-fairy.com
הבאגט של שלומי
לפני שבוע, בביקור בקריית-שמונה, הצפון שלנו, הנטוש, העצוב, השרוף, ניבט מכל עבר. איך זה קרה לנו? איך זה קורה?
בקריית-שמונה הכול שקט וצהוב. יש ריח של אבק באוויר, אולי הוא מהחום ואולי הוא בכלל בראש שלנו שמוסיף לשקט המצמרר הזה גם אבק. אין מכוניות, והצמחייה והנוי הם רק אלו ששורדים, בקושי. אבל אז, רגע, העין לוכדת קבוצת חיילים עומדת בתור מול חנות קטנה בכניסה לעיר. המרכז המסחרי כולו סגור, החלק הצפוני שלו כרוך בסרטים באדום-לבן ונראה שרוף. הייתה פה מתישהו פגיעה ישירה.
אבל מקום אחד קטן נותר פתוח: "באגט שלומי" - שווארמייה-שניצלייה, מוסד מקומי, שפשוט סירבה להתפנות. הם פותחים בבוקר וסוגרים כשאין אנשים או כשאין ברירה. הסלטים שלהם טריים ומוקפדים, השווארמה טעימה ועסיסית, והשמועות אומרות שהם האכילו כל כך הרבה חיילים על חשבון הבית בחודשים האחרונים, שלא ברור איך הם עדיין על הרגליים.
העמסנו על הפיתה גם כרוב ובצל עם סומק וחצילים מטוגנים. פירקנו תוך כדי נשנוש של פלפלי שיפקה קטנטנים ופריכים, והערצנו את הנחישות והעקשנות של שלומי.
אם אתם מגיעים לצפון מסיבה כלשהי, בואו תרימו לו.
באגט שלומי, תל חי 108, קריית-שמונה
פורסם לראשונה: 00:00, 05.07.24
